בכתבה זאת נסביר מה זאת תובענה ייצוגית בדגש על תחום הרכב, נתאר כיצד בעל רכב שנפגע מתקלה סדרתית יכול להרוויח מהליך כזה, ונדגים ש"אין ארוחות חינם": מה שנראה כמו פתרון מושלם עלול גם לפגוע בבעלי רכב שבשמם הוגשה תביעה.
הרעיון מאחורי תובענה ייצוגית הוא לחסוך את הזמן של המערכת המשפטית ובמקום לנהל עשרות או אלפי תביעות נפרדות – לרכז את הכל לתביעה אחת שמוגשת בשם קבוצת נפגעים גדולה שכל חבריה נפגעו באותו אופן.
תביעות ייצוגיות יכולות לסייע לבעלי רכב שנפגעו בעיקר כאשר היקף הנזק של כל אחד מהם לא מאוד גדול ולכן לא משתלם לו להגיש תביעה אישית בעצמו.
בתיאוריה – אם הכל עובד "לפי הספר" – כולם מרוויחים: עורכי הדין שמגישים את התביעה מקבלים שכר טרחה מכובד, הגוף שכנגדו הוגשה תביעה מתקן את העוול שנגרם לקבוצת הנפגעים, וכל אחד מן הנפגעים מקבל פיצוי בלי שיידרש לקום מהכורסה. המציאות, כפי שכולנו מבינים, פחות מושלמת.
בהליך של תובענה ייצוגית יש תובע ייצוגי – אדם או מספר אנשים שנפגעו מפעולה, בעיה או תופעה שפוגעת בקבוצה גדולה של אנשים – והוא מגיש את התובענה בשם כל מי שנפגע כמוהו.
רוב התביעות הייצוגיות בתחום הרכב קשורות ל"תקלות סדרתיות" – כלומר בעיות שכיחות שנפוצות בסוג מסוים של רכב (למשל דגם מסוים) או במערכת שמותקנת בדגמים שונים (למשל מנוע, תיבת הילוכים וכו'). מן הבחינה הזאת – הליך של תביעה ייצוגית מאוד מתאים לתחום הרכב כי רוב התקלות משפיעות על מאות ואף על עשרות אלפי בעלי רכב ועל מספר דומה של בעלי רכב שנפגעים מכך.
היתרון הגדול באמת של תביעה ייצוגית בתחום הרכב נובע מכך שהיא חושפת בעיות ותופעות שתעשיית הרכב מעדיפה להסתיר. רוב בעלי הרכב שנתקלים בתקלה סדרתית לא יכולים לדעת אם היא נגרמה בגלל חוסר מזל שלהם או שמדובר בבעיה נרחבת שמוכרת היטב ליצרנית הרכב שמחליטה לא לקחת עליה אחריות מטעמים כלכליים.
תובע ייצוגי, באמצעות עורכי דינו, חייב ראשית לכל להוכיח שקיימת קבוצת נפגעים, שכל הנפגעים נפגעו באותו אופן (או בגלל אותו גורם), ושקיים סיכוי סביר להכריע כנגד הגורם שאחראי לפגיעה. אם עורכי הדין מצליחים לשכנע את בית המשפט בכל אלה – ההליך המשפטי הופך מ"בקשת אישור לתביעה ייצוגית" לתובענה ייצוגית. מכאן מתחיל מסע שיכול לארוך בין 3-6 שנים בממוצע.
בשלב כזה, לאחר שהתביעה פורסמה, רוב מי שנפגעים מתקלה סדרתית ושמעו על התביעה רוצים "להצטרף" אליה – במיוחד אם זה לא דורש מהם לשלם כסף או לקחת סיכון. אלא שזאת טעות כפולה ומכופלת: ראשית, כפי שנסביר – אין צורך להצטרף לתביעה.
שנית, וגם את זה נסביר – יש מצבים שבהם נפגעים היו שמחים אם לא הייתה מוגשת בשמם אף תביעה, מפני שהתוצאה של ההלילך המשפטי לא תמיד מועילה לנפגעים ולפעמים אף ממש מזיקה להם.
מדוע אין צורך "להצטרף" לתביעה ייצוגית?
כאמור, תביעה ייצוגית מוגשת בשם קבוצת נפגעים. אם וכאשר בית המשפט מקבל ומאשר את הבקשה המשמעות היא שכל מי שמוגדר בתביעה כחבר בקבוצה הזאת הופך לחלק ממנה באופן אוטומטי.
לדוגמה, כאשר נטען לכשל סדרתי במנוע של יצרן X ומנוע כזה מותקן בדגמים B, A ו-C – כל בעל רכב רלוונטי הופך באותו רגע לחלק מן הקבוצה הזאת לטוב או לרע. הבעיה היא שרוב בעלי הרכב חושבים רק על הסיכוי שלהם שהתביעה תצליח והם יקבלו פיצוי בלי שיידרש מהם לעשות אף פעולה. הם לא מודעים לכך שמישהו החליט לקחת סיכון בשמם, ושה"מישהו" הזה הוא לא בהכרח המייצג הטוב ביותר עבורם.
חמור מכך: רוב בעלי הרכב שהופכים לחלק מן הקבוצה – שחלקם אפילו לא יודעים שקיימת תקלה סדרתית ברכב שלהם – גם לא יודעים שמישהו הגיש בשמם תביעה שהפכה אותם לחלק מקבוצה. הם גם לא יודעים אם תביעה שהוגשה בשמם התקבלה, או שאולי היא נדחתה, או שמא היא הסתיימה בהסדר שמזיק להם.
שורה תחתונה: בעל רכב מדגם שקיימת בו תקלה סדרתית, והוגשה בקשת אישור או מתנהלת תובענה בקשר אליה – הפך באופן אוטומטי לחלק מהקבוצה בין אם הוא רוצה או לא רוצה בכך. הבעיה האמיתית של בעלי רכב היא לא איך "להצטרף" לתביעה אלא איך "לברוח" ממנה כאשר היה מנוהלת בדרך שעלולה להזיק להם. התשובה, אגב, היא שכדי לא להיכלל בקבוצה שמובלת אל הכיוון הלא נכון צריכים הנפגעים לשלוח לבית המשפט "הודעת החרגה", עניין שנעסוק בו בהמשך.
בשלב זה נסכם ונאמר: לא צריך להצטרף לתביעה ייצוגית. כל בעל רכב רלוונטי הוא חלק מהקבוצה בין אם הוא רוצה או לא רוצה בכך.
מי מגיש תביעה ייצוגית?
הליך משפטי של תובענה ייצוגית מנוהל בדרך כלל על-ידי עורכי דין שמתמחים בתחום הזה. כאמור, עורכי דין אלה פועלים כביכול בשם התובע/ים הייצוגי, ובמטרה לייצג את הקבוצה כולה.
אחת הבעיות היא שאפשר להגיש תובענה ייצוגית בנושא מסוים רק פעם אחת. לאחר שהוגשה תביעה, למשל בקשר למנוע כושל ברכב מתוצרת מסוימת, כמעט לעולם אי אפשר להגיש אותה מחדש אלא במקרים מאוד חריגים שבהם התקבלה תוצאה מאוד לא סבירה בגלל כשלים שונים בניהול ההליך.
המצב המקובל הוא שבין אם תביעה ייצוגית מנוהלת בדרך שמועילה לנפגעים ובין אם לא – התוצאה סופית ומוחלטת. לא רק שאין עוד אפשרות מעשית "לשחזר" או "לשפר" את התוצאה – מאותו רגע אף נפגע גם לא יכול להגיש תביעת נזיקין אישית באותו נושא.
נסביר את זה באמצעות דוגמה היפותטית. נאמר שקיים כשל סדרתי ידוע במנוע מסוים, ויצרנית הרכב לקחה אחריות במדינות אחרות ומתקנת אותו על חשבונה. נאמר שהיצרנית לא מבצעת את אותו תיקון בישראל, ולכן מוגשת אצלנו בקשת אישור לתביעה ייצוגית כנגד היצרנית והיבואנית שלה, ובית המשפט מאשר את ניהול ההליך. נאמר שעורך הדין שהגיש את התביעה מגיע עם היצרנית והיבואנית להסדר טוב, יחסית, שבו היא מתקנת על חשבונה גם את המנועים הפגומים בישראל, כפי שהיא עושה במדינות אחרות, אבל בתוך ההסדר הזה יש "מוקש": הוא מוגבל בזמן ויבוצע רק למשך שנה אחת.
התוצאה המקובלת במקרה כזה היא שעורך הדין יסכם עם הנתבעות את פרטי ההסדר ויגיש אותו לבית המשפט, ובית המשפט יאשר את ההסדר בלי שהתקיימה אף ישיבת הוכחות ואף צד לא נדרש להוכיח את הטענות שלו.
במקרה (היפותטי) כזה כולם מרוויחים – חוץ מחלק מבעלי הרכב ש"נדפקים" עד העצם. עורך הדין והתובע הייצוגי מרוויחים שכר טרחה ופיצויים משמעותיים, בית המשפט הסיר מהשולחן שלו תיק בלי לבזבז עליו יותר מידי זמן, ויצרנית הרכב "גידרה" את הסיכון שלה: היא יודעת בדיוק כמה כסף יעלו לה התיקונים וכמה תיקונים (או החזר כסף) היא תידרש לשלם. חמור מכך: היצרנית יודעת גם כמה כסף היא תרוויח מן התיקונים שהיא לא תבצע.
העניין הוא שתקלות סדרתיות מתרחשות "בזמן שלהן" ובמקרים רבים זה קורה אחרי שה"מוקש" פעל את פעולתו ומשך ההסדר תם. בעל רכב שיסבול מן התקלה הסדרתית לאחר מכן בכלל לא יכול לדעת שברכב שלו קיימת תקלה סדרתית שבעקבותיה הוגשה והתנהלה תביעה ייצוגית. ביום בהיר אחד הוא מגלה שהמנוע ברכב שלו הרוס בגלל תקלה שלא הוא אשם בה, אבל היצרנית והיבואנית מוגנות: נפגע כזה לא יכול לתבוע מהן דבר, ועליו לשאת בעצמו בכל העלויות של תיקון הכשל. למעשה – יצרנית הרכב "קנתה לעצמה ביטוח" בנזיד עדשים.
דוגמה (היפותטית) אחרת היא שהסדר פשרה מסתכם בכך שהיצרנית והיבואנית נדרשות לפצות את הנפגעים בפיצוי סמלי או חסר ערך כמו להעניק להם טיפול תקופתי קטן בשווי של מאות שקלים בודדים למרות שנגרם להם נזק של אלפי שקלים או יותר, או גרוע מכך: שה"פיצוי" היחיד שמקבלים הנפגעים הוא מכתב בדואר.
איך נולד הסדר פשרה גרוע?
מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים – ניהול של תביעה ייצוגית דורש מומחיות רבה וכמו בכל מקצוע ישנם בעלי מקצוע יותר טובים ופחות טובים. בעלי המקצוע הטובים מבינים גם בצד הטכני של הסיבות לכשל ומגייסים לצידם את המומחים הטובים ביותר, הם מבינים ויודעים איך לנהל משא ומתן, והם לא שוכחים שבסוף היום הם צריכים להביא הישג לקבוצת נפגעים.
גם עורכי הדין הטובים וגם הפחות טובים נמצאים תחת מכבש לחצים: ראשית לכל הם רוצים וצריכים להיות ראשונים להגיש תביעה בנושא מסוים מפני שכפי שנאמר – אפשר להגיש תביעה רק פעם אחת. מצב כזה יכול לגרום לעורך דין להגיש תביעה לא מספיק מבוססת, וזה יקשה עליו להגיע בהמשך הדרך להסדר טוב. שנית, גם כאשר התביעה מוצדקת לחלוטין לא תמיד קל להוכיח אותה, ולא כל השופטים והשופטות יכולים להקדיש מספיק זמן כדי ללמוד את הנושא לעומק. כמו בכל מקצוע – יש שופטים מקצועיים ויש שופטים עוד יותר מקצועיים, וזה ניכר מאוד גם באופן שבו מתנהלים דיונים וגם בפסיקות שמתקבלות. החשש (המוצדק) של עורכי הדין הוא ממצב שבו תביעה תידחה וכל המאמץ שלהם – וההשקעה הכספית – ירדו לטימיון.
ישנם עורכי דין שמעדיפים "לקחת את הכסף ולברוח": אמנם נכון שגובה שכר הטרחה נגזר בדרך כלל מערך הפיצוי הכולל שמקבלים חברי הקבוצה המיוצגת, אבל בחישוב קר עדיף "לקחת" כמה מאות אלפי שקלים כשכר טרחה מאשר להפסיד את הכל.
הבעיה היסודית ביותר של המערכת הנוכחית היא שאין בה אף סוג של היזון חוזר: אף אחד מן השחקנים לא מקבל נקודות זכות על עבודה מקצועית או מפסיד קרדיט על ביצועים גרועים, וכמו כל מערכת עם כשל כזה היא שואפת למכנה המשותף הנמוך ביותר. עם זאת, במבחן התוצאה ישנם בישראל מספר עורכי דין בולטים לטובה שהשיגו הישגים ראויים לציון עבור בעלי רכב שנפגעו מכשלים סדרתיים.
סיכום ביניים: נפגעתי מכשל סדרתי – מה לעשות?
כפי שנאמר – אין צורך "להצטרף" לתובענות ייצוגיות: אם קיימת ברכב שלך תקלה סדרתית והוגשה בקשת אישור או מתנהלת תובענה ייצוגית בקשר לכך – הרכב כלול בתביעה ובעל הרכב הוא חלק מן הקבוצה.
עם זאת – מאוד חשוב להתעדכן לגבי המהלך המשפטי גם כדי שתהיה אפשרות "להימלט" ממנו במקרה שהוא עלול לפגוע בחברי הקבוצה וגם מפני שאם וכאשר תושג הכרעה או פשרה שכוללת פיצוי לנפגעים – בדרך כלל זה מוגבל בזמן.
חשוב לדעת שהליך משפטי של תובענה ייצוגית עלול לארוך שנים אחדות וכאשר נפגעים לא היו ערים לזכויות שלהם וחלף המועד שנפסק על-ידי בית המשפט – הם לא קיבלו פיצוי.
מאוד מומלץ לבעלי הרכב הנפגעים לגלות מי עורך הדין שמנהל את ההליך ולבדוק את ההישגים הקודמים שלו בתחום הזה. האם הוא הצליח להשיג הישגים טובים יותר או טובים פחות לכלל הנפגעים?
איך מגיבות יבואניות רכב לתביעה ייצוגית?
לפני שעונים על השאלה הזאת צריך לזכור את "כללי המשחק": יצרניות רכב ויבואניות רכב הן חברות עסקיות שעושות את מה שהן מוצאות לנכון כדי למקסם את הרווחים שלהן. במבחן התוצאה – יש חברות שהמנטליות העסקית שלהן מתייחסת אל הלקוחות כאל נכס, ואחרות מתייחסות אליהם כאל נטל. יש חברות שלא מנידות עפעף כאשר הן גובות מלקוחות סכומי כסף גדולים לצורך תיקון תקלות למרות שהן יודעות שאלה תקלות סדרתיות שנגרמות בגלל כשל בתכנון או בביצוע, ויש חברות שיוצאות מגדרן כדי לשמור ולהגן על לקוחות שלהן.
יבואנית רכב מייצגת יצרנית רכב ויש לה מרחב תמרון מצומצם: היא לא יכולה לקבל החלטות שיסבכו את יצרנית הרכב בכל העולם, לא יכולה לשאת בעצמה בעלויות תיקון שיצרנית הרכב לא מכירה בהן, ולא יכולה לחשוף מידע שיסבך אותה ואת היצרנית. אבל גם בתוך המרחב המצומצם הזה ניכר שיש הבדל גדול בין יבואניות רכב שונות. למשל: יש יבואניות רכב שמרגע שמוגשת כלפיהן תביעה ייצוגית הן "נאטמות" ובמקום לנסות לפתור בעיות הן אומרות ללקוחות (במקרה הטוב) שהנושא נמצא בהליך משפטי ועד שתושג הכרעה הן לא מוכנות לשאת בעלויות תיקון. יש אפילו יבואניות (במקרה הרע) שלמרות שמתנהל הליך משפטי הן מספרות לבעלי רכב שהם לא מכירות בעיה כמו שלהם.
מנגד, יש יבואניות רכב שמנהלות תביעה כאילו שאין תקלה סדרתית אבל מתנהלות מול לקוחות כאילו שאין תביעה – והן עושות מעל ומעבר כדי לפתור בעיות במטרה שהלקוחות שלהן יהיו מרוצים ככל שאפשר בנסיבות. עם יבואניות כאלה כדאי מאוד לנסות להגיע להסכמה במטרה לפתור בעיה במקום לגרור אותה למשך שנים.
בשני המקרים צריך לכל הפחות לאפשר ליבואנית הרכב לפתור בעיה, כלומר להגיע עם הרכב למוסך מורשה יבואן, להציג את הבעיה, להסביר בדרך מנומסת שידוע ללקוח על הכשל הסדרתי, לבקש פתרון על חשבון יצרנית הרכב והכי חשוב: לתעד את הביקור במוסך (או את הפניה לשירות הלקוחות) כדי שלעולם לא יווצר מצב של "מילה כנגד מילה".
כאשר תגובה לפניה של הלקוח חיובית, וזה פותר את התקלה – מה טוב. אבל גם אם התגובה שלילית והבקשה נדחית זה לא היה לחינם: בידי הלקוח יש תיעוד ולעולם לא יהיה אפשר לטעון כלפיו שהוא לא איפשר ליבואנית לתקן על חשבון היצרנית את הרכב שלו.
נקודה קריטית: אם ידוע לך שהתקלה ברכב שלך נגרמה בכלל כשל סדרתי אפשר לנסות להגיע להסכמה מסחרית עם היבואנית אבל צריך להימנע ככל שאפשר מלחתום על "טופס היעדר תביעות" מפני שחתימה על נוסח כזה כחלק מן ההסכמה המסחרית לא תאפשר לנפגע לקבל בעתיד פיצוי מכל סוג – גם אם הליכים משפטיים אחרים יקנו פיצוי כזה.
בכל מקרה מאוד חשוב לבחון כל הצעה מסחרית שמתקבלת מיבואנית רכב ביחס להצעות של בעלי מקצוע אחרים, בתנאי שיש להם הסמכה מתאימה – למשל ממוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם מוסכי רשת השירות של היבואנית.
אפשרות אחרת היא לתבוע את הנזקים במסגרת הליך של תביעה קטנה, שבו אין מעורבות של עורכי דין. גובה התביעה המרבי בהליך כזה מוגבל לסכום של 34,600 שקלים. אפשר גם לתבוע בהליך נזיקין אזרחי רגיל בעזרת עורך דין. תביעה כזאת כרוכה בעלויות שונות והיא עשויה להצליח או עלולה שלא להצליח. במקרה הטוב תשיג תביעה כזאת פיצוי בערך גבוה יותר מכפי שיתקבל במסגרת פיצוי קבוצתי בתובענה ייצוגית. במקרה הרע התביעה תידחה והנפגע יספוג גם את עלויות הייצוג המשפטי ואולי גם הוצאות משפט.
האם תובענה ייצוגית עלולה לפגוע בי?
בהחלט. כפי שנאמר – היו מקרים שבהם עורכי דין הגיעו להסדרי פשרה לא טובים מבחינת הנפגעים ולמרות זאת הפשרות קיבלו את אישור בית המשפט. כדי להימנע ממצב כזה חייבים להיות ערניים ולוודא שעורכי הדין לא "ימכרו את הנפגעים בנזיד עדשים". אם התוצאה של פשרה כזאת פוגעת בך – יש חלון הזדמנויות מאוד קצר (בדרך כלל לאחר הגשת הסדר הפשרה לבית המשפט) שבמהלכו אפשר לשלוח למזכירות בית המשפט "הודעת החרגה" ולבקש שלא להיות כלול בקבוצה המיוצגת. מי שאינו כלול בקבוצה יכול להגיש בעצמו תביעה קטנה ובמקרים שונים אפילו להסתמך במידת מה על מסמכים שהוגשו במסגרת ההליך הייצוגי.
נתקלתם בתקלה סדרתית? חושבים שהסדר פשרה שהתקבל לאחרונה אינו סביר? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר
הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו
כשל ההיגוי בסוזוקי בלנו 2016-2021: נרקמת פשרה בסודי סודות
