בקשת אישור לתביעה ייצוגית הוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי מרכז בטענה לכשל סדרתי בחיישן שמותקן במנועי רנו, ניסאן ודאצ'יה. מבקשת האישור עולה שבעלי רכב נפגעים נאלצו לשלם סכומים של 1,500-2,000 שקלים תמורת התיקון, אם כי בדיקה שלנו גילתה שאת החלק שעומד במרכז הפרשה אפשר לקנות תמורת 45 שקלים לפני מס, ומותר להניח שזאת גם העלות שלו ליצרנית הרכב.
ההליך הייצוגי נפתח כנגד שלוש יצרניות הרכב והיבואנית שלהן לישראל, ועורכי הדין עידן איידן ודוד תירוש מייצגים בו שלושה בעלי רכב נפגעים – בעלי רנו קפצ'ור, ניסאן קשקאי וניסאן ג'וק.
"כוכב" הפרשה הוא חיישן לחץ של מסנן החלקיקים במנועי בנזין ממשפחות H5H/H5D של רנו ודאצ'יה, ובמנועים המקבילים HR13/HR10 של ניסאן. מנועים אלה, מוגדשי טורבו בנפח 1.0 ו־1.33 ליטר, הותקנו בדגמים רלוונטיים שעלו בעשרות אלפיהם על כבישי בישראל החל משנת 2019 ועד לשנה הנוכחית, 2026.
המבקשים טוענים שבארץ הוחלפו כבר מאות חיישנים כאלה, ושבעלי רכב נאלצים לשלם מכיסם אלפי שקלים עבור תיקון התקלה. הקבוצה שאותה הם מבקשים לייצג כוללת בעלי כלי רכב רלוונטיים שבהם מותקן החיישן, ואשר נאלצו לשלם מכיסם תמורת תיקון או עלולים לשאת בעתיד בעלויות תיקון כזה.
בקשת האישור נתמכת בחוות דעת מקצועית של מהנדסי הרכב פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדויין, ומצורף אליה, בין השאר, עלון שירות טכני של רנו שמתאר למוסך מורשה כיצד לתקן תקלה דומה. בית המשפט מתבקש לקבוע שמדובר בתקלה סדרתית, ובהתאם לכך לחייב את היצרניות והיבואנית להשיב כסף לבעלי רכב רלוונטיים, ולפצות אותם תמורת אובדן זמן, נזק לא ממוני ועוד. בנוסף, בית המשפט מתבקש לחייב את היבואנית והיצרניות לפרסם הודעה מתאימה לבעלי הרכב, ולהאריך את האחריות על החיישן למשך חיי הרכב.
מה בכלל עושה החיישן הזה?
מכוניות בנזין מודרניות עם הזרקת דלק ישירה מצוידות במסנן חלקיקים, GPF, שתפקידו לצמצם פליטת חלקיקים ממערכת הפליטה. אל מסנן החלקיקים מחובר חיישן לחץ דיפרנציאלי שמודד הפרש לחצים כדי "לדווח" למחשב ניהול המנוע לצורך ניטור פעולת מסנן החלקיקים.
חיישן פגום עלול להעביר אל המחשב מידע מטעה או לא להעביר מידע כלל, וזה מחולל קוד תקלה ומפעיל "התרעת מערכת פליטה" על לוח המכשירים של הנהג. חשוב לדעת שקוד תקלה או התרעה כזאת לא בהכרח מעידים על כך שהחיישן עצמו פגום וייתכנו תקלות גם בצינורות, חיווט, מסנן החלקיקים עצמו ועוד.
המבקשים צרפו להליך עלון שירות טכני (TSB) של רנו שמתאר טיפול במקרי הופעת הודעת "Check emission control" ובקודי תקלה רלוונטיים. תיאור התיקון שמופיע בעלון כולל, בהתאם למקרה, החלפת חיישן הלחץ של מסנן החלקיקים, ותכנות מחדש של מחשב ניהול המנוע.
נתונים שצורפו לחוות הדעת תומכים בטענה לפיה בשנים 2019-2023 עלו לכבישי ישראל 5,413 מכוניות רנו עם מנוע H5H, ומנתוני היבואנית עולה שנכון ליוני 2025 הוחלפו חיישני לחץ של מסנן החלקיקים, על חשבון היצרנית, ב-707 כלי רכב מתוצרת רנו, ואל מספר זה יש להוסיף חיישנים שהוחלפו בדגמי ניסאן, וכאלה שהוחלפו על חשבון בעלי הרכב.
לפי הנתונים של רנו, החלפה בוצעה במכוניות שגילן הממוצע היה כ-2.6 שנים והן עברו בממוצע כ-54,306 קילומטרים. אגב, בדיקה שלנו חשפה תלונות של בעלי רכב במדינות שונות באירופה לגבי תקלות דומות, וזה עשוי להצביע על כך שלא מדובר בתופעה ייחודית לישראל.
אותו חלק: 934 שקלים בישראל, 383 שקלים בבריטניה
מחיר החלק הכושל, לפי מסמכי הבקשה, הוא 934 שקלים לפני מע"מ – כך במחירון החלקים הרשמי של יבואנית רנו, ניסאן ודאצ'יה לישראל.
עם זאת, לקוחות שונים קיבלו כנראה הנחה על מחיר החלק במהלך תיקון, ואחד המבקשים, למשל, שילם תמורתו "רק" 790 שקלים לפני מע"מ, לא כולל את עלות העבודה.
אלא שבדיקה קצרה במחירון הרשמי של מפיצי ניסאן בבריטניה, למשל, מגלה שהמחיר של חלק מקורי עם מק"ט זהה עולה שם רק 383 שקלים לפני מס, כלומר קצת יותר משליש מן המחיר הרשמי בישראל.
אבל זה רק קצה הקרחון: ממצא יותר מעניין הוא שחלק תחליפי מתאים, שאמור "לעשות את אותה העבודה", מוצע באתר החלפים האסטוני Spareto ומיוצר על-ידי מותג החלפים הפולני ESEN SKV. מחירו בעת הבדיקה היה כ-45 שקלים, ואנחנו מדברים על מחיר לצרכן אחרי הרווח של המשווק.
כמובן שייתכן שישנם הבדלי איכות בין חלק מקורי לתחליפי (אולם זה לא מחויב המציאות), ואנחנו לא ביצענו בדיקה השוואתית מעמיקה כדי לנתח אותם. אבל המחיר הזה מספק נקודת ייחוס שקשה להתעלם ממנה: עלות החלק התחליפי באתר עומדת על כ-5% בלבד ממחיר המחירון הרשמי של חלק מקורי בישראל.
בשלב הבא, תוך מספר חודשים, צפויה להתקבל בבית המשפט תשובת יצרניות הרכב והיבואנית לישראל ואז נוכל ללמוד על טענות הנגד שלהן. עד אז – בעלי רכב שנפגעו מן הפרשה מוזמנים לכתוב אלינו אל editor.thecar@gmail.com.
חמש האגורות שלנו: האם תקלה סדרתית היא "מרכז רווח"?
נדגיש: כל האמור מכאן והלאה לא מתייחס באופן קונקרטי לפרשה הזאת אלא משקף את הדעה שלנו אודות מציאות מטרידה בשוק הרכב.
לצורך הדיון נניח שחלק שנמכר לצרכן בחו"ל באופן רשמי תמורת 50 שקלים – גם אם מדובר בחלק תחליפי – כשיר כדי לייצג את טווח המחיר שיצרנית רכב משלמת לספקית החלקים שלה תמורת חלק "מקורי".
הנחה זאת מבוססת על הידיעה שיצרנית הרכב רוכשת מיליוני יחידות מן החלק הזה – גם עבור מערך הייצור שלה וגם עבור מערך החלקים, וכח הקניה שלה גדול מזה של מפיצת חלקים לשוק השירות. מותר להניח שעלות הייצור נטו של חלק שכבר הושקעה בו הנדסה לא תהיה שונה בין ספקית חלקים לבין יצרנית שהעתיקה את החלק, ואולי אפילו להיפך. אגב – במקרים רבים מיוצרים חלקים תחליפיים על-ידי אותן יצרניות חלקים ובאותה רמה ופשוט מופצים בצינורות מקבילים (ואין לנו ידיעה שזה המצב במקרה הזה).
למחיר הבסיסי, 50 שקלים לצורך הדיון שלנו, יש להוסיף עלויות לוגיסטיות שכוללות רגולציה, שינוע, מיסוי, אחסנה ועוד, הגם שחלק מאלה לא שונות מן העלויות בהן נושאות ספקיות של חלקים תחליפיים.
ולמרות זאת – פער מחירים בין 45 ל-934 שקלים על פריט קטנטן אחד מייצג הרבה מאוד "בשר" ליצרנית וליבואנית, ופוטנציאל רווח מרשים ביותר. אגב, מבחינת בעל רכב לא משנה איך נחלק הרווח העודף בין יצרנית הרכב לבין היבואנית שקונה דרכה, כי מבחינתו זה יוצא רק מכיס אחד, וזה הכיס שלו.
מותר גם להניח שמה שנכון לגבי חיישן שעולה 45 שקלים נכון כנראה גם לגבי מנוע שעולה לצרכן 30,000 שקלים – ואנחנו מדברים על עקרון ולא על אחוזי רווח ספציפיים.
מסקנה ראשונה היא שכאשר יבואנית רכב "הולכת לקראת הלקוח" ומציעה לו "השתתפות" של 50% (או כל אחוז אחר) בעלות של חלקים או של תיקון זה – לא בהכרח אומר שהיא "מכניסה את היד לכיס". ייתכן שהיא פשוט מרוויחה פחות.
אבל מה שהרבה יותר מקומם זה שההבדל בין מכירת חלקים שמבוצעת באופן שוטף לבין מכירתם כדי לתקן תקלות סדרתיות, הוא שהתוצאה היא שיצרנית רכב ורשת השיווק שלה לא מסתפקות במכירת מכוניות אלא "מוכרות תקלה שמייצרת להן הכנסה", וזה כבר מודל בעייתי.
נפגעתם מכשל סדרתי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
ייצוגית נגד יונדאי וקיה: הכשלים בתיבות ההילוכים הרובוטיות נגרמו בגלל כשל הנדסי ולא באשמת הנהגים
ייצוגית נגד יונדאי: כשל במשאבת דלק ב-i20, באיון ו-i10 עלול לגרום לדימום מנוע
סכנת פתיחת דלתות בחירום: סין כפתה ריקול על טסלה, אקספנג, זיקר ושש יצרניות נוספות. ומה בישראל?
