צילום: דובי זכאי
לא מעט מקומות בארץ ישראל ראויים לביקור מספר פעמים לאורך השנה, מפני שבכל עונה הם מציעים חוויה שונה ואחרת.
אחד השבילים החביבים עלי במיוחד פולח את שפלת יהודה בין תל צפית ועד לקיבוץ בית ניר, ואני מקפיד לנסוע לאורכו לפחות שלוש פעמים במהלך כל שנה.
הדרך הזאת, שרובה נוח לנסיעה בכל כלי רכב אך כמה מן השבילים סביבה מתאימים לכלים בעלי הנעה כפולה בלבד, זכתה לשם 'דרך החיטה' בזכות שדות החיטה האדירים והמרשימים שנפרשים לצדדיה.
בשלהי הקיץ, לקראת תחילת הסתיו, השדות האלה חרושים וזרועים וממתינים לגשם ראשון, ומיד לאחריו מבצבצת מהם במהירות פלומתם הירוקה של נבטי החיטה.
לקראת שיא החורף משנה הנוף את מראהו, הגבעות הרכות מכוסות בירוק עז, ואם מכבים את מכשיר הרדיו במכונית אפשר לחשוב בטעות שאנחנו בטיול בחו"ל.
רגע לפני שההכרה בכך שהקיץ שלנו עומד לשוב ולכבוש את מקומו, עם תחילת עונת השרבים והאובך, מצהיבה החיטה והשיבולים מלאות וגדושות גרעינים, החקלאים כבר מכינים את הקומביינים לקראת הקציר והילדים בגנים לומדים את שירי חג הפסח.
כעת, בשבועות שנותרו עד לחג, גבעות שפלת יהודה עודן רכות ונעימות אולם צבען הירוק כבר מצהיב והמרחבים הנקיים מרשימים כמו תמיד.
השבת הקרובה, כך מבטיחים החזאים, תהיה נהדרת לטיולים, ולקראתה יצאנו אל פארק חרובית שלמרגלות תל צפית, ממנו נתחיל את הנסיעה על 'דרך החיטה'.
קרן קיימת לישראל הכשירה את 'פארק חרובית' כולו למען משפחות ומטיילים, ובין השאר גם התאימה אותו לתנועת בעלי מוגבלויות ושיבצה בו נקודות תצפית נוחות אל הסביבה.
מי שעתותיו בידו יכול לקפוץ לביקור בתל צפית אשר חולש על הנוף והוא רק אחד המקומות הנעימים לעצירת קפה ורגיעה.
מכאן ועד לקיבוץ בית ניר סלול שביל כורכר נוח ומתאים לכל סוגי הרכב, גם לרכיבת אופניים (נהגי מכוניות, שימו לב!), ובהמשך הופך השביל לדרך עפר כבושה שתוחמת את שדות החיטה.
אם הקרקע יבשה היא מתאימה לכל סוגי הרכב, כאמור, אבל ודאי שלקרוס-אוברים מוגבהים, אפילו בעלי הנעה קדמית בלבד, יש יתרון.
אורכה של 'דרך החיטה' הוא 12 קילומטרים, וקל להתמצא בה בזכות סימול השבילים הכחול.
מי שמגיע עם כלי רכב בעל הנעה כפולה יכול לבחור בדרך מעט יותר מאתגרת באותה סביבה: בצומת השבילים שמדרום לתל צפית פונים ימינה, אל שביל עם סימון שבילים שחור אשר מתפתל לאורך נחל צפיתה.
ממשיכים עם שביל זה, שגם הוא תוחם שדות חיטה נפלאים, עד לצומת T שבו פונים ימינה (הפניה שמאלה היא אל קיבוץ בית ניר).
מכאן נתגלגל אל הכרמים של 'יקב ברקן', שבמרכזם, מעל גבעה סלעית, הוקמה סוכה עטופה בגפנים שממנה נשקפת תצפית נפלאה על הסביבה (אל הסוכה עצמה יש לעלות רגלית).
השביל, אשר מוליך עד למושב נחלה, עובר על גשר מעל לכביש 6 ומיד לאחר מכן מתעקל סביב שדה פורח של פרגים אשר מנקד בכתמים אדומים שדה חקלאי.
מן הכניסה האחורית לנחלה נמשיך ישר, דרך המושב ורדון, עד לכביש 40 או שנפנה ימינה לכיוון המושב סגולה שגם דרכו נגיע אל כביש 40 (ת"א – באר שבע).
כך מגיעים: מכביש מס' 1 נפנה דרומה אל כביש 38 לכיוון בית שמש, ולאחר שנעבור את העיר ואת המושב זכריה נפנה מערבה, בצומת עזקה, אל כביש 383.
לאחר שנעבור את המושב גפן נפנה שמאלה, דרומה, אל יער חרובית ותל צפית. אפשר להיעזר במפת סימון שבילים 9.
בשביל הילדים 1: בשולי 'יער חרובית', בחורש הצפוף, פזורים מתקני משחקים משחק רבים לילדים.
בשביל הילדים 2: החיטה היא אמנם אחד הצמחים הפשוטים ביותר אבל זהו כנראה הצמח החשוב ביותר בתולדות האנושות. עם ילדים בגיל הגן ובית הספר אפשר לעצור בשולי אחד השדות ולספר את סיפור החיטה, ואפשר פשוט לקטוף מספר שיבולים (נא להתחשב בחקלאים ולהימנע מגרימת נזקים לשדותיהם) כדי להשתמש בהן, ובגרגרי החיטה, כדי להכין ציורים ועבודות יצירה .
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
