כבר בירידה אל ואדי פוכין משתנה הקצב. הכביש נשאר מאחור, קווי הבתים של צור הדסה וביתר עילית נסוגים אל שולי התמונה, ובין המדרונות מתגלים חלקות חקלאיות קטנות, קירות אבן, עצי פרי, ירקות עונתיים ובריכות מים. זה נוף חקלאי שבתוכו חקלאים עובדים, מים זורמים, וכל אבן על כל טרסה נראית כאילו הונחה שם כחלק ממאבק סיזיפי בסחף, בצמא ובמדרון ההררי.
בימים אלה אפשר לראות שרידי שדות חיטה עם קנים זהובים, אבל מוקד הטיול שלנו הוא גם מוקד המשיכה האנושית אל ואדי פוכין: מים. איך לוכדים אותם, איך מוליכים אותם, ואיך הופכים מדרון הררי קשה לעיבוד לגינת ירק פורייה.
ואדי פוכין מדגים שיטת עיבוד חקלאי עתיקת יומין עם תעלות השקיה ובריכות אגירת מי מעיינות שמכונה חקלאות שלחין – הובלת מי מעיין או בריכת אגירה אל חלקה חקלאית.
מחקר ארכיאולוגי שהתמקד בטרסות של הרי יהודה מצא שנופי המדרגות סביב ירושלים מציגים שכבות על גבי שכבות של עיבוד, בנייה, תיקון ושימוש חוזר. על הר איתן, למשל, נמצאו עדויות לפעילות חקלאיות כאלה מן התקופות ההלניסטית והרומית לצד עדויות לכך שחלק גדול מן הטרסות נבנה או חודש שוב ושוב לאורך 800 השנים האחרונות.
ואדי פוכין לא שונה: זה לא צילום מצב שמחזיר אותנו אל ימי התנ"ך אלא שיקוף של הגלגול המודרני ביותר של טכנולוגיה חקלאית עקשנית שהתקיימה כאן עד למהפכת המיכון החקלאי של סוף המאה ה-18 ועמוק את ימינו אלה, כנגד כל הסיכויים.
טראסות, לפני 2,000 ו-3,000 שנים וגם היום, נועדו בראש ובראשונה לבלום את סחף האדמה במדרונות ההרים, וההוכחה הפשוטה להצלחה שלהן היא מבחן התוצאה. קירות האבן הנמוכים, מעשה ידי אדם, מונעים מן הגשם לסחוף את האדמה ואף עוצרים את המים עצמם במידה רבה.
המשאב הנדיר והחשוב יותר הוא המים, מקור החיים, וטראסות לא נועדו לגידולי בעל שנסמכים על הגשם לבדו אלא לחקלאות שמניבה ירקות, עצי פרי וקטניות. אלה דורשים כמויות מים גדולות יותר ובעיקר אספקה יציבה וקבועה שלהם. לכן המעיין, הבריכה והתעלה הם לא קישוטים בנוף אלא לב ליבו הפועם של מערך חקלאות ההר. באזור ואדי פוכין מפכים 11 מעיינות שכבה שנובעים בין סלעי הגיר הקשים לבין שכבת קירטון אטומה, והם מוזרמים באמצעות אמות מים פתוחות ובריכות אגירה קטנות ומחולקים באופן קפדני לפי יחידות זמן ("סאעה") אל הטרסות שעל צלעות הוואדי.
בחפירות שבוצעו על-ידי רשות העתיקות בשוליים הצפוניים של ואדי פוכין נמצאה מערת קבורה מן התקופה הרומית אשר נפרצה ונשדדה במהלך הדורות על-ידי שודדי קברים, וזאת תזכורת נוספת לכך שהמרחב שבין בית לחם, הרי יהודה ועמק האלה היה מיושב ומעובד לאורך מאות רבות של שנים.
טיול רגוע ומבט אל העבר
בימים אלה, לאחר שבשדות החיטה העצומים של הנגב סיימו זה מכבר הקומביינים המודרניים את מלאכתם והותירו אחריהם גלילי חציר עצומים – בוואדי פוכין נדמה שהזמן עמד מלכת. במקום קולות של מכונות ענק נשמעים צלילים מתכתיים וקצביים של חרמש שפוגש שיבולים, או הקול של מחרשת עץ, רתומה לחמור, שפולחת את האדמה.
הכפר הערבי שבוואדי פוכין תועד בסקר של הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF) בשלהי המאה ה-19, ונמצא שהוא יושב על-ידי פלאחים שהגיעו לכאן מאזור דרום הר חברון. אלה שימרו עד היום את חקלאות ההר בת אלפי השנים.
סיור בוואדי עובר בין הטרסות החקלאיות, תעלות המים הפתוחות ובריכות האגירה. בעונה זו ניתן לראות את הנשים והגברים בשדות העמק עוסקים בקציר ידני ובאיסוף האלומות. בחלק העליון של הוואדי נמצאות פינות צל תחת עצי תאנה וזית עתיקים.
קצב הליכה איטי הוא המומלץ ביותר לטיול בוואדי מפני שכך אפשר להתבונן בקווי האבן שמשרטטים את ההר, במים שזולגים בתעלות, במעבר החד בין חורש ים־תיכוני לשדות מעובדים, ובשקט הכפרי שאותו מפרים רק הרוח, הציפורים, וגם קולות של עבודת החקלאים, בעלי החלקות.
כדאי לבחור יום סגריר או מעונן לטיול אבל אם מגיעים בקיץ כדאי לבוא מוקדם בבוקר או לקראת אחר הצהריים ולהצטייד במי שתיה, כובע, ונעליים סגורות. אחרי גשם יש להימנע מכניסה לשבילי עפר.
עדיף לחנות את הרכב על משוח האספלט שצמוד לכביש הכישה לכפר ואפשר גם לנסוע בזהירות על הדרכים החקלאיות בתנאי שלא סוטים מהן ובלי לגרום נזק לחלקות. יש לחנות רק במקומות שלא חוסמים ולא מפריעים, ולא להשאיר ברכב חפצים אטרקטיביים.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 עד למחלף שער הגיא ופונים אל כביש 38 לכיוון בית שמש. ממשיכים לצומת האלה ופונים מזרחה אל כביש 375 לכיוון צור הדסה. כביש 375 מחבר בין כביש 38 בצומת האלה לבין כביש 60 באזור אל־ח׳דר, ועובר דרך מסעף צור הדסה וצומת צור הדסה. אפשר גם להגיע מכיוון ירושלים על כביש 386 דרך עין כרם אל כיוון נס הרים–בר גיורא, ולהתחבר לכביש 375 באזור צור הדסה. לאחר שחולפים על פני כביש הגישה לישוב צור הדסה פונים שמאלה לפי השילוט לוואדי פוכין, ונוסעים בכביש מפותל אל העמק.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
לקריאה נוספת:
