יש רגע קצר שבו היום בירושלים עדיין לא הסתיים אבל העיר כבר מתחילה להחליף פנים. השמש יורדת מערבה מעל שכונות ממילא וימין משה, האור הישיר מתרכך, ופתאום כל אבן בחומה נראית כאילו היא אוגרת בתוכה מעט מן הזהב של העיר, ושל אחר צהריים.
מתחת לרגליים נשמעים קולות העיר העתיקה – דלת שנסגרת בחצר, קריאה רחוקה מן השוק, צלצול פעמון או תפילה שעולה מאחת הסמטאות, ומעבר לחומה נפתחים גיא בן הינום, הר ציון והשכונות שמחוץ לעיר העתיקה.
טיילת החומות הדרומית מעניקה זווית שקשה לקבל מכל מקום אחר: לא מבט מבחוץ על חומת ירושלים, אלא הליכה ממש על נתיב ההגנה שלה. המסלול צר בחלקים ממנו, עולה ויורד במדרגות אבן, חולף בין שיני החומה ומגדלי השמירה ומכריח את המטייל להאט.
זה לא טיול ארוך במיוחד אבל כדאי להשאיר לו זמן. בכל כמה עשרות מטרים נפתחת תמונה חדשה: מצודת מגדל דוד מאחור, בתי הרובע הארמני מבפנים, ימין משה ובריכת הסולטן מבחוץ, ובהמשך הר ציון, הרובע היהודי, הר הזיתים וסביבת הר הבית. אלה נמנים עם האתרים ונקודות הנוף שמציגה החברה המפעילה לאורך המסלול הדרומי.
בשעות הערב של הקיץ נוסף לכל אלה גם יתרון פשוט: האור נעים יותר וההליכה פחות לוהטת. גם אז צריך להגיע עם מים, לבדוק את התחזית ולא להניח שאוויר ההרים יחסוך מאיתנו את החום.
חומה עות'מאנית על יסודות של ערים קדומות
החומה שעליה הולכים כיום אינה חומת ירושלים מימי דוד, שלמה, החשמונאים או הורדוס. היא מאוחרת בהרבה. מערכת הביצורים המקיפה כיום את העיר העתיקה הוקמה במאה ה־16 בימי הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר, והיא שעיצבה במידה רבה את קו הרקיע המוכר של ירושלים עד ימינו. גם מוזיאון מגדל דוד וגם מחקרים של רשות העתיקות מייחסים את החומה הקיימת לתקופתו של סולימאן.
אבל החומה העות'מאנית אינה עומדת בחלל היסטורי ריק. חפירות ארכיאולוגיות לאורך העיר העתיקה גילו שבכמה מקומות היא נבנתה מעל שרידים קדומים יותר. בחפירה סמוך לחומה ברובע הנוצרי, למשל, נמצאו שרידי מגדל וביצור מן התקופות הצלבנית והאיובית, ומעליהם יסודות החומה העות'מאנית.
כלומר, גם החומה ה"חדשה" יחסית היא שכבה אחת בתוך רצף ארוך של ערים, הרס, מצור, בנייה מחדש ושינויי גבול. זה אחד הדברים היפים בהליכה על הטיילת: היא מאפשרת להבין ש"ירושלים העתיקה" אינה תקופה אחת אלא פסיפס צפוף של תקופות וקהילות.
סמוך לשער יפו ניצבת המצודה, שמרכיביה נבנו ושונו במשך דורות. מדרום נפרש הרובע הארמני. מחוץ לחומה נראות משכנות שאננים וימין משה, ומאוחר יותר מופיעים הר ציון, גגות הרובע היהודי, הר הזיתים והאגן ההיסטורי שסביב העיר העתיקה.
גם תוואי החומות הקיימות אינו זהה בהכרח לתוואי הביצורים בכל התקופות הקדומות. ירושלים התרחבה והתכווצה פעמים רבות, ואזורים שנמצאו בתוך העיר בתקופה אחת נותרו מחוץ לה בתקופה אחרת. משום כך נכון לחשוב על טיילת החומות לא רק כעל מרפסת תצפית, אלא כאל שיעור באדריכלות צבאית: דרך סיור צרה, עמדות שמירה, מגדלים ופתחים שנועדו לאפשר שליטה בשטח, וכיום משמשים למסלול הליכה אזרחי.
וכאן חשוב להפריד בין סיפור טוב לעובדה. יש שמספרים שסולימאן סירב להתקין סביב החומה מעקות כדי ששומרים יחששו להירדם תוך כדי משמרת. טענה זאת לא נתמכת במקור היסטורי מהימן אבל גם פחות חשובה כרגע: עבור המבקרים והמטיילים הותקנו מעקות מודרניים והם לא פוגמים כהוא זה מחויית המסלול הצר, המדורג והבלתי אחיד.
מה רואים, מתי להגיע ולמי המסלול מתאים
הכניסה הראשית לטיילת הדרומית נמצאת באזור שער יפו, אחרי קופות מוזיאון מגדל דוד ובהתאם לשילוט במקום. מכאן הולכים דרומה ומזרחה מעל הרובע הארמני, חולפים באזור שער ציון וממשיכים לכיוון שער האשפות, סמוך לכותל המערבי.
מסלול החומות אינו מעגלי, לכן צריך להביא בחשבון שנקודת הסיום נמצאת בצד אחר של העיר העתיקה. אפשר לחזור ברגל דרך הרובע היהודי והסמטאות אל שער יפו או לתכנן מראש איסוף באזור שער האשפות.
כדאי להתחיל כשעה לפני השקיעה. כך מקבלים גם אור יום שמאפשר לזהות את האתרים וגם את המעבר ההדרגתי לתאורת הערב.
נכון לאוגוסט 2026, החברה לפיתוח ירושלים מפרסמת שבימים ראשון עד חמישי טיילת החומות פתוחה לביקור עצמאי עד השעה 21:00. בשגרה שעות הפעילות קצרות יותר: האתר הרשמי מפרסם בדרך כלל שעות שונות לשעון קיץ ולשעון חורף, וכן שעות מקוצרות בימי שישי ובערבי חג. חשוב לוודא טרם הביקור באתר הרשמי האם המסלול הדרומי פתוח.
לאורך המסלול יש מדרגות רבות, משטחי אבן ומעברים צרים. הוא לא נגיש לכיסאות גלגלים ואינו מתאים לעגלות ילדים. למשפחות עם תינוקות נדרש מנשא, ועם ילדים צעירים יש ללכת לאט ולשמור עליהם בצמוד. החברה המפעילה ממליצה על נעלי הליכה נוחות, מים וכובע. שכבה קלה לערב יכולה להועיל כאשר התחזית מצדיקה זאת.
עם איזה רכב מגיעים, ואיפה לחנות
בסופי שבוע, בחגים ובאירועי קיץ האזור עלול להיות עמוס, לכן עדיף לא לנסות להתקרב עם מכונית לשער יפו עצמו. האפשרויות המומלצות הן חניון ממילא או חניון קרתא, ומשם הליכה בשדרת ממילא אל השער. אפשרות אחרת היא להשאיר את המכונית בחניון חנה וסע ולהמשיך ברכבת הקלה עד לתחנת העירייה בכיכר ספרא. עיריית ירושלים מפרסמת רשימה מתעדכנת של חניונים ציבוריים וחניוני חנה וסע, ומומלץ לבדוק אותה לפני היציאה.
בדרך חזרה יש לזכור שהמסלול מסתיים באזור שער האשפות. מי שחנה ליד שער יפו צריך להוסיף הליכה דרך העיר העתיקה או סביב החומות, לכן כדאי לתכנן מראש את נקודת הסיום, במיוחד עם ילדים.
כך מגיעים
ממרכז הארץ נוסעים לירושלים בכביש 1 וממשיכים לפי השילוט למרכז העיר, ממילא ושער יפו. יעד ניווט מומלץ הוא חניון ממילא או חניון קרתא. מן החניונים עולים דרך שדרת ממילא אל רחבת שער יפו.
הכניסה לטיילת הדרומית נמצאת לאחר הכניסה לשער יפו, באזור קופות מוזיאון מגדל דוד ובהתאם לשילוט לטיילת החומות.
למגיעים מדרום אפשר להיכנס לירושלים מכביש 60 ולהמשיך לפי מערכת הניווט אל אזור ממילא, בלי לנסות להיכנס ברכב לרחובות העיר העתיקה. לפני הנסיעה יש לבדוק חסימות, אירועים והסדרי תנועה מיוחדים.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
לקריאה נוספת:
