היום (3 באוגוסט 2026) פורסם פסק דין חשוב אשר מצמצם את האפשרות של יצרניות ויבואניות רכב להיתלות בתקופת האחריות לרכב כתירוץ להתחמקות מתיקוני תקלות סדרתיות.
חנה קיציס, סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, קיבלה את טענות התובעים וקבעה שקבוצת פולקסווגן ידעה על תקלה סדרתית במיקרו-סוויטש של בורר תיבת הילוכים – ולמרות זאת נמנעה מלתקן אותה על חשבונה.
השופטת קיציס פסקה שלמרות שלא מדובר בתקלה בעלת אופי בטיחותי – מעצם העובדה שהיצרנית ידעה על הכשל כאשר מכרה מכוניות חדשות חלק עליה חובה לתקן על חשבונה את התקלה גם לאחר תקופת האחריות, ולפצות את בעלי הרכב.
מדובר בפסק דין חשוב מאין כמותו לנוכח העובדה שאחת הטענות הקבועות של יצרניות ויבואניות רכב היא שתעודת אחריות היא חלק לא נפרד מעסקת המכירה של רכב, ושכל מי שקונה רכב לוקח בחשבון שלאחר תקופת האחריות יהיה עליו לתקן על חשבונו תקלות שונות שמתגלות בו. פסק הדין הזה לא יוצר "אחריות לכל החיים" ולא יוחל על כל המקרים העתידיים, אבל הוא מבהיר שאין לעשות שימוש פורמלי בתאריך סיום האחריות כמגן מפני אחריות היצרנית במקרה של פגם סדרתי מוכח וידוע.
פסק הדין נוגע לדגמי פולקסווגן גולף, ג'טה וחיפושית, סקודה אוקטביה, סיאט לאון ומספר דגמי אאודי משנות הדגם 2015-2019 שמותקן בהן מכלול בורר ההילוכים הרלוונטי. לא כל המכונית מן הדגמים והשנתונים האלה כלולה בהכרח בקבוצה. פולקסווגן וצ'מפיון מוטורס חויבו בפיצוי כולל של כ־5.58 מיליון שקלים – רובו לבעלי רכב שתיקנו את התקלה ושילמו עליה. עם זאת – בית המשפט קבע שמדובר בתקלה שאיננה בטיחותית, לא הורה על ריקול ולא הכיר בחובת גילוי כללית.
סגנית הנשיאה קיציס קבעה שהכשל הנטען במיקרו-סוויטש של בורר ההילוכים נגרם בגלל פגם בתכנון ולא כתוצאה של שימוש או בלאי, ושיצרנית הרכב הייתה מודעת לפגם ואף תיקנה אותו בדגמים מאוחרים שלה. למרות זאת, יבואנית פולקסווגן גבתה מאלפי לקוחות שלה בין מאות לאלפי שקלים תמורת תיקון התקלה, בשלב ראשון לצורך החלפת כל מכלול בורר ההילוכים ובהמשך לצורך החלפת המיקרו-סוויטש לבדו.
התובעים, אשר יוצגו על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, טענו שצ'מפיון גבתה מלקוחותיה בממוצע כמיליון שקל בכל שנה רק לצורך תיקון התקלה הספציפית הזאת. כעת נדרשות היבואנית והיצרנית להשיב כספים לכל מי שנאלץ לשלם מכיסו תמורת תיקון. מנתונים שהוצגו לבית המשפט עולה שהתקלה התגלתה עד כה בכ-12% מתוך כ-65,000 כלי רכב רלוונטיים לתקלה הזאת.
בטיחותי או לא?
שאלה מעניינת בפני עצמה היא אם מדובר בכשל עם משמעות בטיחותית או לא, וזאת לנוכח העובדה שפולקסווגן פרסמה באותו נושא קריאות תיקון בטיחותיות בארה"ב, בקנדה ובדרום קוריאה.
הכשל נגרם כאשר שכבה של חומר סיליקטי מצטברת על המגעים החשמליים של 'מיקרו-סוויטש' – מפסק חשמלי זעיר שנמצא בתוך מכלול בורר ההילוכים ותפקידו לזהות את מיקום בורר ההילוכים ולהפעיל או לנטרל את מנגנון נעילת מפתח ההתנעה. התובעים טענו שכאשר המיקרו-סוויטש תקול אפשר לשלוף את מפתח ההתנעה ובמקרה כזה נהג עלול לחשוב בטעות שהבורר משולב למצב "חניה", למרות שהוא לא יהיה משולב כך. זה עלול לגרום לכך שרכב חונה יתדרדר ויגרום לתאונה.
יצרנית הרכב והיבואנית הודו אמנם שבמקרים מסוימים אפשר להוציא את מפתח ההתנעה גם כאשר בורר ההילוכים לא נמצא במצב " P", אבל לטענתם נהג מקבל התראה על לוח המחוונים ומתבקש להגיע למוסך לתיקון התקלה. לדבריהם, בעוד שבצפון אמריקה ובקוריאה מחייבת התקינה המקומית את קיומו של מנגנון שמונע אפשרות להוציא את מפתח ההתנעה אם בורר ההילוכים לא משולב למצב חניה – דרישה כזאת לא קיימת בתקינה האירופאית או הישראלית – ולכן לא נדרש לבצע ריקול בישראל.
מנגד, בית המשפט התייחס לריקול הצפון אמריקני וגם לעלוני שירות שיצרנית הרכב פרסמה כדי להגיע למסקנה שמדובר בתקלה מוכרת ורחבה, ולכן – על אף שלא מחויב ריקול ישראלי – יצרנית הרכב כן חייבת לקחת אחריות על עצם הכשל הסדרתי לאחר שהכירה בו.
פולקסווגן בחנה לאורך השנים מספר פתרונות לכשל, השקיעה בשינויים הנדסיים, ולבסוף פיתחה מפסק חדש. בית המשפט הסיק מכך שלא מדובר בבלאי רגיל והשופטת קיציס קיבלה את הטענה שמדובר בכשל סדרתי שמקורו בפגם תכנוני. היא גם קיבלה את הטענה שמצב כזה מהווה "אי התאמה" לפי חוק המכר, ושהישענות על משך תקופת האחריות בוצעה שלא בתום לב. התקבלו גם הטענות לפיהן היצרנית והיבואנית התעשרו שלא כדין מן הכשל – אבל לא בהקשר של מכירת רכב חדש אלא בכך שהיבואנית גבתה כסף מלקוחות תמורת תיקון במקום לתקן על חשבון היצרנית תקלה סדרתית ידועה.
השופטת קיציס דחתה את הטענה שמדובר בתקלה בעלת משמעות בטיחותית, את הדרישה לבצע ריקול בישראל, את הטענה לירידת ערך של הרכב ואת הדרישות להאריך את האחריות, לבצע קמפיין שירות או לפצות באופן גורף את כלל בעלי הרכב הרלוונטיים. בנסיבות המקרה נקבע, בין היתר, שמדובר במערכת עזר שלא שווקה כתכונה של הרכב, שהתקלה לא פוגעת בתיבת ההילוכים ושהתקלה לא מתממשת בכל המכוניות אלא רק בחלקן.
השופטת גם דחתה, לאחר שמיעת הראיות, את הטענה שהייתה חובה לגלות לכל רוכש על התקלה לפי חוק הגנת הצרכן וקבעה שמדובר במידע לא מהותי. היא אף הזהירה מפני חיוב של יצרניות רכב להציף צרכנים בעודף מידע לגבי כל תקלה אפשרית. במילים אחרות – בית המשפט לא קבע חובת גילוי כללית אבל כן קבע שכאשר התממשה תקלה סדרתית ידועה חייבות יצרנית הרכב והיבואנית לשאת בעלות התיקון.
כמה יקבלו הנפגעים?
על סמך הנתונים שהוצגו לבית המשפט פסקה השופטת קיציס שבמוסכי היבואנית טופלה תקלת המיקרו-סוויטש ב-4,305 כלי רכב בשנים 2016-2019 וב-3,619 כלי רכב בשנים 2019-2022, כלומר ב-7,924 כלי רכב במשך כשבע שנים (מתוך כ-65 אלף כלי רכב רלוונטיים שנמכרו בישראל). חלק מן התיקונים בוצעו בתקופת האחריות על חשבון יצרנית הרכב, אבל במקביל בוצע גם מספר לא ידוע של תיקונים מחוץ לרשת. תמורת החלפת מיקרו־סוויטש נדרשו בממוצע כ-800 שקלים בתוספת מע"מ, ובתקופה שבה הוחלפו מנגנוני בורר הילוכים מושלמים שילמו (להערכת בית המשפט) כ-500 לקוחות סכום ממוצע של כ-2,400 שקלים.
הפיצוי שהוגדר על-ידי בית המשפט הוא החזר הוצאות לכל מי שביצע את התיקון ונשא בעלות. כאשר קיימת חשבונית ההחזר יקבע לפיה, ובהיעדר חשבונית ניתן להגיש הצהרה חתומה ותקרת ההחזר היא 800 שקל בתוספת מע"מ עבור החלפת מפסק ו־2,400 שקל בתוספת מע"מ עבור החלפת מכלול שלם. לכך נוסף סכום של 100 שקל בגין עוגמת נפש לכל נפגע.
יבואנית הרכב אמורה לפעול לאיתור בעלי רכב בהווה ובעבר, לשלוח הודעות ולמנות ממונה להסדר. עם זאת, בעלי רכב שנאלצו לשלם תמורת התיקון בעבר צריכים להיות ערנים ולהעביר במועדים את דרישות התשלום שלהם.
האם זה ישפיע על תביעות אחרות?
פסק דין של בית משפט מחוזי אינו הלכה מחייבת של בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים לא חייבים ליישם אותו בכל מקרה. אבל ההחלטה הזאת מנחה ערכאות נמוכות יותר כיצד לנהוג, ובכל מקרה מייצרת "מסה קריטית" של פסיקה לכיוון מסוים. במקרה הזה לא נקבע שכל תקלה ברכב תוכר כתקלה סדרתית שתזכה את בעלי הרכב בתיקון חינם, וגם לא שכל רכיב שכשל לאחר תום תקופת האחריות היה פגום ביום שבו הרכב נמכר.
אבל יש כאן התקדמות מאוד חשובה בקבלת טיעון שמבוסס על חוקי מסחר וצרכנות לפיהם יצרניות רכב צריכות לקחת אחריות במקרים שבהם הן מודעות לתקלות סדרתיות, ואם הן ינסו "להפיל" את עלויות התיקון על בעלי רכב הן עלולות לעמוד באותו מצב.
האם תום תקופת האחריות פוטר את יצרנית הרכב מתיקון?
לפי פסק הדין, כאשר מוכח פגם תכנוני מובנה שהיה ידוע ליצרנית וליבואנית הן לא יכולות להסתמך רק על תום האחריות ועליהן לשאת בעלות התיקון.
האם בית המשפט הורה על ריקול?
לא. בית המשפט קבע שלא הוכחה תקלת בטיחות סדרתית לפי הדין הישראלי, ולכן נדחתה דרישה לריקול ולקמפיין שירות.
מי עשוי להיות זכאי להחזר?
הקבוצה כוללת כלי רכב מסוימים מדגמי פולקסווגן גולף, ג'טה וחיפושית, סקודה אוקטביה, סיאט לאון ודגמי אאודי רלוונטיים משנות הדגם 2015-2019, שבהם מותקן מכלול הבורר שנדון.
בעל רכב או בעלים לשעבר שתיקן תקלה כזאת על חשבונו יכול להגיש בקשה להחזר.
האם כל בעל רכב בקבוצה יקבל כסף?
לא. החזר יקבל מי שנאלץ לשלם מכיסו לתיקון התקלה בתנאי שהוא או היא יגישו את המסמכים ותצהיר שנדרשים לפי מנגנון ההסדר.
נתקלתם בתקלה סדרתית ברכב שלכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
ב.מ.וו מרחיבה את ריקול המתנעים: כ-744,000 מכוניות בסכנת קצר ושריפה
האם המכוניות של אומודה מושכות ימינה או שהתביעה הייצוגית מצוצה מהאצבע?
