בצעד מפתיע, רגע לפני שבית המשפט הקוריאני ייאלץ להכריז על פשיטת רגל של יצרנית הרכב הקוריאנית סאנגיונג, ייתכן שיישלח אליה חבל הצלה בדמותה של יצרנית הרכב החשמלי 'אדיסון מוטורס' הקוריאנית, אשר מביעה עניין ברכישתה.

בסוף החודש שעבר אמורה הייתה סאנגיונג להגיש לבית המשפט בסיאול תוכנית הבראה כחלק מהסדר נושים שבמהלכו אמורים היו בעלי החוב של החברה לאשר את מכירת 51% הבעלות בה לחברת HAAH האמריקנית. בפועל – שום דבר כזה לא קרה: ממשלת הודו אמנם אישרה ליצרנית הרכב מהינדרה, בעלת הבית הנוכחית של סאנגיונג, למכור את רוב אחזקותיה, ומהינדרה אפילו הסכימה להמשיך להחזיק ב-25% מן הבעלות בחברה (מתוך 75% בהם היא מחזיקה כעת) וזאת כדי לעמוד בתנאי שהציבה HAAH, אבל שני השותפים האחרים לעסקה הזאת לא התקדמו.

הנהלת סאנגיונג ואיגודי העובדים שלה לא הגישו תוכנית הבראה – וזה לא מאפשר לבנקים ומוסדות המימון הקוריאנים להציע לחברה הלוואות חדשות, ואילו HAAH נעלמה, ולכל הפחות נאלמה, ולכן נראה היה שגורלה של סאנגיונג נחרץ לפשיטת רגל.

כעת, ממש בדקה ה-90 ורגע לפני שבית המשפט ייאלץ להכריז על סוף דרכה של יצרנית רכב קטנה אך מדליקה, ייתכן שמגיע "אביר לבן" בדמות יצרנית רכב חשמלי קוריאנית שמביעה עניין ברכישתה. גורמים שמעורים בהתפתחות החדשה מספרים על דוח פנימי שהוכן על-ידי אנשי אדיסון, מעין "תוכנית עסקית אלטרנטיבית", לפי צפויה הרכישה של סאנגיונג לעלות לרוכש, כלומר להם, כ-500 מיליארד וון קוריאני.
ככל שאפשר לסמוך על הפרסומים, התוכנית של אדיסון היא להשקיע כ-200 מיליארד וון מתוך ה-500 בהשקעה משותפת יחד עם "האגודה השיתופית הקוריאנית לרכב חשמלי" ועם העיר פיונגטק, שבה ממוקם המפעל הראשי של סאנגיונג ושם גם מתגוררים רוב העובדים שלה ושל ספקיות המשנה שלה. 300 מיליארד וון הנותרים יגוייסו, לפי תוכנית זאת, באמצעות גורמים פיננסיים ומשקיעים. חשוב להדגיש, עם זאת, שבשלב זה מדובר בפרסומים של גופי תקשורת קוריאנים שטרם זכו לאישור או הכחשה רשמיים, וככל הידוע אנשי אדיסון אפילו לא מקיימים משא ומתן רשמי עם הנהלת סאנגיונג, איגודי העובדים שלה או עם הנושים.

לא מן הנמנע גם שמדובר בשמועות שמופצות במטרה להפעיל לחץ על אנשי HAAH האמריקנים במטרה לגרום להם למהר לחתום את העסקה רגע לפני קריסת סאנגיונג. ככל הידוע, אנשי HAAH מעכבים את המשא ומתן מכיוון שהחובות הנוכחיים של סאגניונג, בהיקף של 370 מיליארד וון, גדולים מהיקף ההשקעה בסך 280 מיליארד וון ש-HAAH מתכוונת להפקיד לצורך רכישת מחצית הבעלות בסאנגיונג. האמריקנים לא מתכוונים לזרוק כסף לפני שעתיד החברה יהיה ברור ומוצק יותר, ולפני שיקבלו התחייבות של המוסדות הפיננסיים להלוות לסאנגיונג סכום דומה בהיקפו להשקעה שלהם.

נעים להעיר: אדיסון נגד טסלה

כך או אחרת, חשוב לומר שרכישת סאנגיונג על-ידי אדיסון עושה הרבה יותר שכל מאשר עסקה עם HAAH, וזאת מהרבה מאד בחינות. ראשית לכל, לסאנגיונג אין כרגע טכנולוגיה שתאפשר לה להתחרות בהצלחה בשווקי הייצוא – לא בארה"ב ובטח שלא באירופה. ל-HAAH מצידה אין כל יתרון סינרגי, לכן היא לא יכולה לחבר את סאנגיונג עם אף גורם שיקדם אותה ויסייע לה להיות תחרותית. HAAH גם מסתכנת סיכון נוסף בהיותה חברה אמריקנית שלא בהכרח מצויה בכל הפוליטיקות הפנימיות של קוריאה.

לקריאה נוספת:

סאנגיונג מתקרבת אל רגע האמת: פונה לסיוע ממשלתי כדי להימנע מפשיטת רגל

סאנגיונג שוב השביתה את הייצור. ספקים לא מוכנים לשלוח לה חלקים

לאדיסון מוטורס, מאידך, יש הרבה יתרונות ביחס לחברה האמריקנית, והראשון בהם הוא שזאת חברה קוריאנית שמחוברת לאקו-סיסטם המקומי. בעוד ש-HAAH יכולה לקנות מכוניות להפצה באמריקה גם בלי להיות הבעלים של מי שמייצר אותן, אדיסון פיתחה טכנולוגיה מתקדמת בתחום הרכב החשמלי, והיא זקוקה לבסיס ייצור – בין אם בבעלותה ובין אם בבעלות של אחרים. בנוסף, אדיסון מוטורס נשלטת כיום בידי הנהלה מאד שאפתנית שרואה בעצמה מתחרה עתידית ראויה ב'טסלה', והשם "אדיסון" (על שמו של תומאס אדיסון, המתחרה הגדול ביותר של ניקולה טסלה לפני 130 שנים), לא נבחר במקרה.

אדיסון מוטורס הוקמה במקור בשנת 1998 כחטיבה בקבוצת 'הנקוק פייבר' לייצור מרכבים בכלל ואוטובוסים מוגמרים בפרט, והיא פיתחה טכנולוגיות בתחום חומרים מורכבים (CFRP) והנעת אוטובוסים באמצעות גז טבעי ובאמצעות חשמל. לאחר סיבוב קצר שעשתה עליה קבוצת 'טאיצ'י' הסינית, שרכשה אותה בשלהי 2015, היא נרכשה בשנת 2017 על-ידי חברה קוריאנית בשם Energy solutions אשר שינתה את שמה הקודם ל'אדיסון'. מאז היא מפתחת שם, בין השאר, מכונית חשמלית מקדמת עם מנוע בהספק של 480 קילוואט וטווח נסיעה מוצהר של 800 קילומטרים.

אדיסון מייצרת כרגע כ-2,500 אוטובוסים בשנה ומנהליה התחייבו להשיק את המכונית החשמלית החדשה שלהם במחצית השנייה של השנה הבאה. לצורך זה הם זקוקים למפעל להרכבת מכוניות. כמובן שאדיסון יכולה להשתמש במפעלים הקיימים של סאמסונג מוטורס או של ג'נרל מוטורס קוריאה אשר ישמחו להשלים תפוקת ייצור חסרה ולבצע עבורה עבודת קבלנות, או במאה מפעלים אחרים בסין. אבל אם סאנגיונג יכולה ליפול לידיה כפרי בשל ובנזיד עדשים – למה לא?

גם מן הצד השני זאת יכולה להיות הזדמנות נדירה להיחלץ ממשבר, מכיוון שאדיסון מביאה איתה לעסקה כזאת ידע וטכנולוגיה בתחום הכי חשוב והכי נחוץ כרגע עבור כל יצרנית רכב. תיאורטית היא תוכל להקפיץ את סאנגיונג הרבה מעבר ליצרניות רכב גדולות ורווחיות ממנה, ובאותה הזדמנות למנף גם את עצמה אל שווקים שעליהם לא חלמה קודם לכן.

שאלת חצי מיליארד הדולר כרגע היא האם באמת מדובר במידע אמין ובעסקה מתגבשת שתקרום עור וגידים, או רק בספין שלא יסייע להצלת סאנגיונג.