Ad

אחרי אקדח הלייזר, יגיע מד טווח לייזר?

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בית משפט זיכה נהג מאשמת נסיעה בניגוד לחוק בחוף הים, תוך שהוא קובע שרשות הטבע והגנים לא הוכיחה את אמינותו של מד טווח הלייזר ששימש למדידת המרחק של הנאשם מהים. "על המאשימה להקפיד להוכיח את קבילותה ומשקלה של ראייה שמתקבלת מהמכשיר", הבהיר השופט הישאם אבו-שחאדה

במסגרת פעילות האכיפה החשובה נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בחוף ים, משתמשים פקחי רשות הטבע והגנים ב"מד טווח לייזר" – מכשיר שמודד מרחק באמצעות קרן לייזר. אולם, מד הלייזר של הרשות לא נבדק ולא אושר לשימוש כמכשיר אכיפה, ואין כל הוכחה לכך שהמדידות המבוצעות באמצעותו מדויקות. לכן, תוצאת המדידה שעורכים הפקחים לא יכולה לשמש כראייה קבילה בבית משפט.

בפסק דין מנומק היטב, שבו זוכה נהג מאשמת נהיגה בניגוד לחוק בחוף ים, הבהיר השופט הישאם אבו-שחאדה מבית משפט השלום ברמלה כי רשות הטבע והגנים לא הוכיחה שתוצאת המדידה באמצעות מד הלייזר יכולה לשמש כראייה קבילה.

תוך שהוא מיישם פסיקה של בית המשפט העליון שעוסקת במכשירי אכיפה של משטרת התנועה, כמו למשל "אקדח הלייזר" (ממל"ז), הבהיר השופט אבו-שחאדה כי "לא הובאו ראיות מטעם המאשימה (רשות הטבע והגנים, ש.ה) שבטרם הכנסת המט"ל (מד טווח לייזר) לשימושם של פקחים לצורך אכיפת חוק איסור נהיגה (בחוף), נערכה בדיקה של אותו מכשיר על-ידי צוות מומחים תוך צירוף ציבור 'הלקוחות' הפוטנציאליים, גורמי תביעה וסנגוריה, וכל זאת על-מנת להבטיח שקיפות והפרכת ספקות ביחס לאמינות המכשיר".

למדידת המרחק יש משקל מכריע בכל הנוגע לחוק איסור נהיגה ברכב בחוף ים. על רשות הטבע והגנים להוכיח שהנהג המואשם אכן עבר ברצועת החוף האסורה לנסיעה, שרוחבה על-פי החוק הוא 100 מטרים. לפי השופט אבו-שחאדה, "המרחק שבין המקום שבו נסע הרכב לבין נקודת גאות המים בחוף הים הוא נתון עובדתי, שעל המאשימה להוכיח אותו מעל לכל ספק סביר". מאחר שהעבירה הרלוונטית היא מסוג "אחריות קפידה", שבה מספיקה הוכחת היסוד העובדתי בלבד (הימצאות הנהג ברצועת החוף האסורה), מדידת המרחק משמשת כראייה עיקרית.

אלא שלא כל מכשיר יכול להפיק ראיות שיהיו קבילות בבית משפט. בפסק דינו המפורט, מבהיר השופט אבו-שחאדה כי הוכחת מהימנות המדידה דורשת התייחסות לארבעה מבחנים: 1. האם "מד טווח לייזר" הוא מכשיר טכנולוגי אמין שיכול להפיק נתונים מדויקים; 2. האם המכשיר הספציפי שבו נעשה שימוש היה תקין בזמן המדידה; 3. האם הפקחים שעשו שימוש במד הלייזר מיומנים בהפעלתו; 4. האם במקרה הספציפי, הפקחים הפעילו את המכשיר כראוי ועל-פי הוראות היצרן.

"מדובר בארבע שאלות שבעובדה", הסביר השופט אבו-שחאדה, "הנטל להוכיח שהתשובה עליהן היא בחיוב רובץ לפתחה של המאשימה (רשות הטבע והגנים, ש.ה). שאלות עובדתיות אלה עומדות במוקד הכרעת הדין במקרה שבפני, והן אלה שיכריעו את הכף אם הנאשם יורשע או יזוכה".

ומתברר שרשות הטבע והגנים לא הצליחה לעמוד באף אחד מהמבחנים: מד הלייזר לא הוכח כמכשיר אמין שמפיק תוצאות אמינות, המכשיר הספציפי ששימש לאכיפה כלל לא נבדק לפני השימוש, לא ברור האם הפקחים מיומנים בהפעלתו, ולא ידוע אם הפקחים הפעילו את המכשיר כראוי ביום שבו נעשה בו שימוש. לכן, הראייה שהוגשה לבית המשפט – לפיה הנהג שהואשם נסע בתוך רצועת החוף האסורה, במרחק של 53 מטרים מהים – נפסלה.

"יתכן שמד טווח לייזר הוא מכשיר אמין – וייתכן שלא, וייתכן שמד טווח הלייזר הספציפי שנעשה בו שימוש במקרה דנן היה תקין – וייתכן שלא", סיכם השופט אבו-שחאדה את פסק הדין, "המסקנה היחידה המתבקשת מהתוצאה של זיכוי הנאשם היא שעל המאשימה להקפיד להוכיח את קבילותה ומשקלה של ראייה שמתקבלת מהמכשיר, בתיקים עתידיים, על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה".

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad