יצרנית הרכב פולקסווגן מודעת לכשל סדרתי במנגנונים החשמליים של ידיות פתיחת הדלתות במכוניות מדגמי משפחת ID משנות הדגם 2021-2024, וזאת לכל הפחות מאז שנת 2021. היצרנית ביצעה מספר קריאות לתיקון של תקלה זאת במדינות שונות – אבל לא ביצעה ריקול דומה בישראל. זאת הטענה שעומדת במרכז בקשת אישור לתביעה ייצוגית שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
בקשת האישור מעלה שלוש סוגיות חשובות בצד המשפטי: האם תביעה ייצוגית היא ההליך המתאים לטיפול במקרה כזה, מה הסטנדרט המקצועי שנדרש בהליך ייצוגי בתחום הרכב, והאם אפשר לכפות על יצרנית רכב לא רק לבצע ריקול – אלא גם לקבוע באיזו דרך עליה לבצע אותו.
במסמכים שצורפו לבקשה, והונפקו על-ידי יצרנית הרכב ורשויות בטיחות של מספר מדינות, מתוארת חדירת מים למנגנון האלקטרוני של ידיות הדלתות אשר מפעיל את מנגנון הפתיחה שלהן. זה – כך נטען – עלול לגרום לפקודת פתיחה גם ללא הפעלה מכוונת, ובתנאים מסוימים אף במהלך נסיעה, או לסכנה של חוסר אפשרות לפתיחת דלת.
טענה של המבקשים, שככל הנראה אין לגביה מחלוקת, היא שלמרות מספר ריקולים ופעולות תיקון שבוצעו בעולם – בישראל לא זומנו בעלי מכוניות רלוונטיות לטיפול, והם אף לא קיבלו הודעה אודות הכשל מן היצרנית או היבואנית.
לטענת המבקשים – בארצות הברית בוצעו מספר ריקולים שלא פתרו את הבעיה ולכן, בסופו של דבר, הוחלט להחליף את ארבע ידיות הדלתות במנגנון מתוכנן-מחדש, ולבצע במקביל עדכון תוכנה. לעומת זאת, באירופה מבוצע ריקול שכולל אך ורק עדכון תוכנה.
אלא שבקשת האישור לא נתמכת בחוות דעת הנדסית – לא כזו שמסבירה את הכשל עצמו או בחנה באופן ספציפי כלי רכב בישראל, וגם לא כזו שמסבירה את ההבדלים בין הריקול האירופאי לאמריקני ואת מהלכי השירות האחרים. זה מעלה קושי עובדתי מהותי ביותר.
מה קורה בארץ?
המבקשים, אשר מיוצגים על ידי עו"ד ד"ר גיא אלון, הם בני זוג שמחזיקים בשתי מכוניות מדגם פולקסווגן ID.4 אשר עלו לכביש בשנים 2023 ו-2024. המבקשים לא טוענים שבמכוניות שלהם מתקיים הכשל האמור, כלומר שהטענה לא מתמקדת בנזק כלכלי שגרם להם להוצאה כספית, אלא שהנזק שלהם נגרם בגלל אי-ביצוע ריקול (גם מבלי שהתגלה כשל).
לטענת המבקשים, בדיקת מספרי השלדה של שתי המכוניות שלהם במערכת של מפיצת פולקסווגן בבלגיה העלתה שיצרנית הרכב פרסמה הודעת ריקול לשתיהן, אולם הודעה כזאת לא נמסרה למשרד התחבורה הישראלי, וגם לא מופיעה באתר האינטרנט הרשמי של פולקסווגן בישראל. המבקשים טוענים שהם שמעו "טקטוקים" לא מוסברים מידיות הדלתות בשתי המכוניות שלהם בזמן נסיעה, ולאחר שאותרו מסמכי היצרן מסתבר שצליל זה נקשר לאחד מסימני האזהרה האפשריים שיצרנית הרכב מתארת במסמכים שלה: רעש דומה לנעילה או לפתיחה של הדלת.
חשוב להדגיש שלבקשת האישור לא מצורפת טענה או עדות לביקור של המבקשים במוסך לצורך בדיקת התלונה שלהם לגבי טקטוקים (או הקלטה קולית), וגם לא התכתבות עם היבואנית עם תלונה כזאת, או ניסיון לברר מדוע לא פורסם בישראל ריקול למכוניות אלה. יתרה מכך: המבקשים גם לא צרפו אף עדות לבדיקה עצמאית שבוצעה במכוניות על-ידי איש מקצוע מטעמם, כלומר שלא צורפה כל עדות לכך שהתקלה אכן מתקיימת באחת או בשתי המכוניות – למעט טענה שלהם לגבי הטקטוקים.
מי נפגע בישראל?
קיים סימן שאלה סביב היקף הקבוצה שאותה מבקשים המבקשים לייצג. בכתב התביעה לא נמצאת הגדרה פורמלית ומפורשת של הקבוצה, אף שנעשה שימוש חוזר במונח "חברי הקבוצה". בפרק שעוסק בהיקף הנזק נטען שיבואנית פולקסווגן מכרה בישראל יותר מ־2,000 מכוניות מדגמי ID.4, ID.5 ו־ID.7, וכי כולן חוסות תחת קמפיין השירות האירופי; אלא שהבקשה לא מפרטת מה מקור הנתון, לא כוללת נתוני מסירות שמבססים אותו, והכי חשוב: לא מוכיחה שכל אותן מכוניות אכן כלולות או חייבות להיות כלולות בקמפיין.
בבדיקה עצמאית שערכנו על בסיס נתוני המסירות הזמינים לנו התקבל מספר נמוך יותר, של פחות מ־1,500 מכוניות בתקופה הרלוונטית שנבדקה, וגם מספר זה לא מלמד לכשעצמו כמה מהן נדרשות לריקול.
מכל מקום, בית המשפט מתבקש לחייב את היצרנית והיבואנית לבצע ריקול ("אמריקני" כאמור) ולהחליף ללא תשלום את ארבע ידיות הדלת בכל המכוניות שנמכרו בארץ. בנוסף מבוקשות הארכת אחריות, יידוע ודיוור אישי לבעלי הרכב, ופיצוי כספי בסך 6,887.74 שקלים לכל חבר קבוצה. אם יש מי ששילם תמורת תיקון תקלה הבקשה היא שיושב כספו.
הכשל מוכר בעולם
עצם קיומה של תקלה במנגנוני ידיות הדלתות של פולקסווגן ID.4 ואחיותיה – ID. 5 ו- 7 .ID – אינו שנוי במחלוקת. מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA) חקר תלונות בנושא הזה ואף פרסם מסמך ובו תיאור של הסיכון הפוטנציאלי: פתיחה בלתי צפויה של דלת בזמן נסיעה. גם במסמכי היצרן מתואר תרחיש של פתיחת דלת במהירות נמוכה מ־15 קמ"ש, אולם בתנאים שכוללים כוחות צד גבוהים (מה שלא כל כך מסתדר עם המהירות הנמוכה).
גם בקנדה, כך עולה ממסמכים שצורפו לבקשה, פורסם תיאור כמעט זהה לפיו חדירת מים מחוללת תהליך שבסופו קיימת אפשרות לפתיחת דלת במהלך נסיעה, וסימפטומים שכוללים רעש נקישה אפשרי שדומה לנעילה או לפתיחת דלת.
מה שיותר מעניין – מן המסמכים עולה שיצרנית הרכב ביצעה שני ניסיונות תיקון באמצעות ריקולים אולם זה לא פתר את הבעיה, ובשנת 2024 פתח מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני בחקירת הנושא כדי לבחון את היעילות של ניסיונות התיקון. במינהל האמריקני התקבלו 17 תלונות לגבי פתיחת דלת במהלך נסיעה לאחר ריקול, או בכלי רכב שלא הוזמנו לביצוע ריקול. פולקסווגן העבירה לידיעת המינהל 190 תלונות נוספות לגבי אותה תופעה, ובמקביל ביצעה תכנון מחדש של מנגנון ידיות הדלתות שכלל שינוי מיקום של ממברנה והוספת ציפוי מגן למעגל האלקטרוני כדי להפחית הצטברות של מים ולחות.
עובדה שלא כלולה בבקשת האישור היא שעוד ביוני 2023 פרסמה פולקסווגן ריקול בנושא הזה ביפן, ל-506 מכוניות, ובתחילת שנת 2025 פורסם ביפן ריקול נוסף ל-3,613 מכוניות ID.4 מאותה סיבה, ובמסגרתו הוחלפו ארבעה מנגנוני ידיות חשמליות בכל מכונית. עם זאת, משרד התחבורה היפני מציין שגם במכוניות שבהן בוצע עדכון תוכנה בלבד פוחת מאוד הסיכוי לפתיחה לא רצונית של דלת.
האם בית משפט יכול לומר ליצרן איך לתקן תקלה?
המבקשים מדגישים שאופן התיקון שפולקסווגן מבצעת ברחבי העולם שונה בין ארה"ב לאירופה. לטענתם, לאחר מספר ניסיונות כושלים לתיקון התקלה באמצעות ריקולים בארה"ב החלה פולקסווגן להחליף שם באופן גורף ארבע ידיות דלתות בכל מכונית וגם לבצע במקביל עדכון תוכנה.
לעומת זאת, באירופה החלה יצרנית הרכב לבצע ריקולים רק לקראת סוף שנת 2025, ושם מבוצע רק עדכון תוכנה. המבקשים טוענים שפעולה כזאת לא יכולה לפתור פגם פיזי שמקורו בחדירת מים. לכן, הבקשה שלהם מבית המשפט, בין השאר, היא להורות ליצרנית הרכב לבצע בישראל את הריקול "בשיטה האמריקנית" ולא "בשיטה האירופאית" – כלומר להחליף ארבע ידיות דלתות בכל מכונית ולא להסתפק בעדכון תוכנה.
זה מעלה שאלה מרתקת: מעבר לעצם הבקשה שבית משפט יחייב יצרנית רכב לבצע בישראל ריקול שהיא מבצעת בחו"ל – וזו דרישה שהולכת ומתקבעת בפסיקה הישראלית, המבקשים במקרה הזה רוצים שבית המשפט גם יקבע ליצרנית הרכב איך לבצע את הריקול.
הבעיה, שמעלה עוד שאלה מרתקת, קשורה לסטנדרט הנדרש בעת הגשת בקשת אישור להליך ייצוגי בתחום הרכב בישראל – ואין הכוונה לנושא הפורמלי או הפרוצדורלי אלא לעניין היקף המשאבים שיש להשקיע כדי לבסס את התיק. למרבה האירונה, דווקא הטענה המעניינת ביותר מבחינה משפטית וגם ציבורית – לפיה בית משפט יכול וצריך להורות ליצרנית רכב כיצד לבצע ריקול – חושפת חולשה באופן שבו הוגשה בקשת האישור הנוכחית.
על אף שלכאורה מדובר בטענה הגיונית במישור האינטואיטיבי, כדי לעמוד ברף של הוכחה משפטית נדרשת תמיכה של דוח מקצועי, למשל של מהנדס רכב. לדוגמה: ממסמכי הריקול מיפן עולה שעדכון תוכנה אמנם לא מונע חדירת מים אבל כן יכול לשנות את האופן שבו המנגנון מתפקד במקרה של חדירת מים. במסמך היפני משנת 2025 נכתב שבמכוניות שבהן בוצע עדכון תוכנה הסיכוי לפתיחה בלתי מכוונת של הדלת נמוך מאוד. מצד שני – אותו מסמך קובע גם שהטיפול הקודם לא מספק ולכן הוחלט להחליף ידיות בכאלה שתוכננו מחדש.
דוח הנדסי, בוודאי כזה שמבוסס על פירוק מערכת שכשלה, יכול לספק תמיכה טכנית בכל טענה שנוגעת לכלי הרכב של המבקשים, או בכלל, אבל בהיעדר דוח כזה קל יותר לפרק את טיעוני המבקשים.
חוות הדעת המקצועית היחידה שמצורפת לבקשה היא של שמאי הרכב דני גורביץ שמתארת את עלויות העבודה, חלקים, הארכת אחריות ונזקים נוספים. זאת ככל הנראה חוות דעת מקצועית וחשובה אלא שהיא מחשבת אומדן נזק תיאורטי ולא בהכרח את הנזק בפועל שנגרם, אם נגרם, לחברי קבוצה.
האם תביעה ייצוגית היא פתרון קסם?
מוקדם לדעת מה תהיה תשובת היבואנית ויצרנית הרכב לבקשה וכיצד יתרשם בית המשפט מן הבקשה ומן התשובה. עם זאת, יש לומר שבשנים האחרונות חלה התפתחות מעניינת בפסיקה הישראלית בכל הקשור לדרישות מיצרניות ויבואניות רכב לביצוע בישראל של ריקולים שמבוצעים בחו"ל.
הערכה סבירה שלנו, שלא מבוססת על ידיעה, היא שפולקסווגן – מסיבותיה שלה – לא מיהרה לפרסם ריקול בישראל, וזה מצטרף לעשרות מקרים דומים שעליהם כתבנו בשנים האחרונות לגבי לא מעט יצרניות רכב. אין שום סיבה להאמין – ולכל הפחות אין הוכחה לכך – שיבואנית פולקסווגן קיבלה הוראה לבצע ריקול ולא ביצעה אותה, ובטח לא בכוונת מכוון.
במקרה הספציפי הזה נדמה שהמבקשים יכלו לפנות באופן רשמי ליבואנית ולברר מדוע המכוניות שלהם לא זומנו לתיקון, ולבדוק גם אם מבוצעות פעולות שירותיות אחרות, למשל בעת שרכב מוכנס למוסך לצורך טיפול שגרתי.
בירור של היבואנית מול היצרנית עשוי לגלות תקלה ביורוקרטית, או את לוח הזמנים של היצרנית לפרישה לוגיסטית של הריקול ברחבי העולם, וזה היה מייתר לגמרי את ההליך הייצוגי – או דווקא מחזק את עמדת המבקשים לו היו נתקלים בתגובה מזלזלת או לא מהימנה.
חמש האגורות שלנו
אם משרד התחבורה הישראלי היה מתפקד כפי שצריך לצפות ממנו – לא היינו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים כיום. משרד התחבורה יכול לחייב את יצרניות הרכב – ולא את יבואניות הרכב – לדווח לו באופן ישיר על כל ריקול שהן מבצעות למכוניות מן הסוג שהן מוכרות בישראל.
אזרחי ישראל לא צריכים להיות תלויים ברצון הטוב או ביכולת של יצרנית רכב זו או אחרת או בלוגיסטיקה ובשיקולים של יבואניות הרכב. ממש כפי שכל אזרחי ישראל מצפים ממשרד הבריאות לפקח על מוצרים ושירותים, ולפעול באופן אקטיבי כאשר קיימת סכנה בריאותית – כך נדרש גם ממשרד התחבורה. כאשר קיים פער בין ריקולים בחו"ל לריקולים ישראלים משרד התחבורה צריך לפעול מול היצרניות כדי לקבל הסברים, ובמידת הצורך לכפות עליהן לבצע ריקול בישראל.
כל עוד שמשרד התחבורה שלנו לא מתפקד – אין לבעלי הרכב ברירה אלא לסמוך על עצמם, ונקודת ההתחלה יכולה להיות מאוד פשוטה: לשלוח אלינו (editor.thecar@gmail.com) או אל יבואנית הרכב הודעת דואר ולשאול שאלה פשוטה: מדוע ריקול כזה וכזה לא מבוצע בארץ?
באותו רגע – יבואנית רכב כבר לא יכולה לטעון שלא ידוע לה על ריקול שמבוצע בחו"ל ועשוי להיות רלוונטי לישראל, וחובתה לפעול כדי לוודא שבעלי רכב ישראלים לא מופלים לרעה.
יכול להיות – וזה כבר עניין של השקפה אישית – שאם יבואניות הרכב ירגישו חשופות לנזק כלכלי הן ישקיעו משאבים גדולים יותר במניעת מצבים מן הסוג הזה, מה גם שהפתרון המעשי – למשל במקרה הזה – הרבה יותר פשוט ולא דורש התערבות משפטית.
לקריאה נוספת:
סכנת פתיחת דלתות בחירום: סין כפתה ריקול על טסלה, אקספנג, זיקר ושש יצרניות נוספות. ומה בישראל?
מינהל הבטיחות חוקר את הריקול של מנועי ה-6.2 ליטר של קאדילק ושברולט
ייצוגית נגד יונדאי וקיה: הכשלים בתיבות ההילוכים הרובוטיות נגרמו בגלל כשל הנדסי ולא באשמת הנהגים
ייצוגית נגד יונדאי: כשל במשאבת דלק ב-i20, באיון ו-i10 עלול לגרום לדימום מנוע
