בשנת 2023 הוכנס אל חלל העבודה בסדנת העיצוב של יונדאי בקוריאה משהו שלא ממש שייך לסטודיו לעיצוב מכוניות.
לא פסל. לא מכונית קונספט. גם לא גוש חימר.
זה היה סליל פלדה.
אמיתי. גדול. כבד מאוד.
סיימון לאוסבי (Simon Loasby), מבכירי מערך העיצוב של יונדאי, סיפר מאוחר יותר שמטרת התרגיל הייתה לחקור ולהמציא את שפת העיצוב הבאה של החברה.
הם ידעו שפלדה הייתה ותישאר החומר העיקרי שממנו בונים מכוניות, וידעו שאחת החטיבות הגדולות והחשובות בקבוצת יונדאי היא יצרנית פלדה. אז במקום לפתוח עוד מצגת השראה ולמלא אותה בתמונות של אדריכלות, אופנה או מטוסי קרב, הם הניחו באמצע הסדנה שלהם את חומר הגלם עצמו – והחלו להסתכל עליו.
משם העסק נעשה מוזר עוד יותר.
המעצבים התבקשו להבין איך החומר מתנהג. הם קיפלו נייר, מתחו משטחים, חיפשו נקודות מפגש בין נפחים.
התרגיל הזה הוליד 16 פסלי נייר, אחריהם מודל מפלדה, ובהמשך את הבסיס לשפה שביונדאי מכנים כיום Art of Steel – "אמנות הפלדה". זה לא היה פרויקט של סטודיו אחד: צוותים באירופה, בקוריאה ובקליפורניה קיבלו את אותו אתגר.
קל מאוד לצחוק על זה.
תעשיית הרכב אוהבת להמציא שמות מפוארים לדברים שאפשר לתאר בשתי מילים. קו מקומר מוצג כ"מתח חושני"; פנס בעיצוב חדש הוא "חתימה דיגיטלית" ומשטח פח עם שני קיפולים מקבל לפעמים תיאור שנשמע כאילו הועתק מקטלוג של מוזיאון לאמנות מודרנית.
אבל במקרה הזה כדאי להתעכב עוד רגע על סליל הפלדה.
מפני שפחות משלוש שנים אחרי אותה ישיבת עיצוב אפשר כבר לראות את הרעיון שנולד שם על מכוניות שונות כל כך, עד שקשה להאמין שהן נוצרו לפי אותם עקרונות: רכב מימן זקוף וקשוח, האצ'בק חשמלית נמוכה ואווירודינמית, סדאן משפחתית עם זויות משונות, רכב שטח קונספטואלי וטנדר אמריקני עתידי.
Art of Steel הוא לא ניסיון לגרום לכל דגמי יונדאי להיראות אותו דבר, אולי דווקא להיפך, אלא פרויקט שגורם לכל הדגמים לדבר באותה שפה בלי לומר את אותו משפט. והכול התחיל ממכונית מימן. לפחות באופן רשמי.
העולם נחשף לראשונה לקונספט Art of Steel ב־31 באוקטובר 2024 כאשר יונדאי חשפה את דגם התצוגה INITIUM שהוא קונספט לרכב עם מערכת הנעה מימנית. INITIUM, שמשמעותו בלטינית היא "התחלה", נועד לנבא את הדור הבא של המימנית הנוכחית של יונדאי, NEXO, אבל יש לו גם תפקיד נוסף: זאת ההכרזה המקורית על שפת העיצוב המותגית החדשה, אותה "אומנות פלדה", שהיא כעת שפת העיצוב של יצרנית הרכב הקוריאנית הגדולה ביותר.
סאנג יופ לי ( SangYup Lee), מי שמוביל את מחלקת העיצוב הגלובלית של יונדאי ושל ג'נסיס, הסביר שהאתגר המשמעותי יותר נמצא בתחום הייצור, והוא מגדיר את זה כ"לדחוף את יכולת העיצוב של פלדה עד הקצה, ולהפוך אותה לצורה". INITIUM נראה כאילו שמישהו לקח יריעות מתכת עבות, מתח אותן מעל שלד מוצק, ואז חתך בסכין את הקצוות של היריעות.
מכסה המנוע גבוה, המרכב זקוף, הכתפיים מודגשות, והתוצאה מזכירה משהו שבין כלי עבודה לאובייקט אדריכלי. לא קשה להביט בה ולומר: כן. זאת פלדה.
חצי שנה לאחר מכן, באפריל 2025, ירדה NEXO החדשה מקו ההרכבה והוצגה לעולם כדגם הראשון שעוצב לפי עקרונות Art of Steel. כמובן שבשונה מגוש הפלדה, או החימר, או הרעיון העיצובי – כעת זה כבר מוצר סדרתי שצריך לעמוד בדרישות תקינה ולהתאים לייצור, לתחזוקה, ולחיים האמיתיים – לכן הדגם הסדרתי לא משחזר את כל דגשי העיצוב המקוריים.
בדגם קונספט אפשר לחלום כל חלום, לייצר כנף חדה כמו סכין, חלון שמסתיים בנקודה לא הגיונית או משטח שמתעקל בדרך שאף מכבש סדרתי לא יסכים להפיק. בחיי הייצור הסדרתי ותקינת רכב בינלאומית צריך לתרגם את זה למשהו יותר ארצי, כלומר שכדי להבין את Art of Steel צריך לשאול "מה הפלדה מוכנה לעשות"?
והדבר המעניין קורה כשהפלדה אומרת "לא", כמו במקרה של IONIQ 3 שנראית כאילו שהיא הורסת את כל הסיפור של NEXO. במקום קרוסאובר זקוף וכבד מקבלים מכונית קומפקטית עם חרטום נמוך, קו גג זורם וזנב שמסתיים במעין ספוילר "זנב ברווז". יונדאי קוראת למרכב הזה Aero Hatch – עוד שם סינטטי אבל כזה שמנסה לתאר שילוב בין האצ'בק שימושית עם פרופיל כנוע לדרישות אירודינמיות מחמירות.
האם גם זה Art of Steel?
לטענת מעצבי יונדאי מה שמשותף אלה לא הצורה או קווי העיצוב אלא הדרך שבה בונים את המכונית. ביונדאי מספרים על החלק האחורי של IONIQ 3 שבו מבנה החלון האחורי מתכנס אל נקודה שקל לפספס במבט ראשון אבל העין קולטת אותה כמעט בלי שנשים לכך לב.
הבעיה היא שלא קל לפסל עיצוב כזה בפלדה, כפי שהסביר סיימון לאוסבי בריאיון ל-Car Design News. לדבריו, כאשר מנסים לתפור את הפח בפינה חדה המתכת עלולה להיקרע או להתקמט. לכן המעצבים והמהנדסים פיתחו פתרון מבני באזור התפר והצליחו לשמר את הקונספט שלהם גם במכונית הסדרתית. זה הרגע שבו Art of Steel הפסיק להיות "שם מוצלח למצגת": מה שנראה קל על הנייר נתקל במציאות, בפלדה עצמה, והחומר התנגד.
מכאן הלאה, כאשר מדברים על "אמנות הפלדה" אפשר לדבר על אומנות הפלדה כלומר על הביצוע ולא רק על החלום, על הצורך של המעצבים ושל אנשי הייצור לשבת יחד כדי לפתור בעיה מבנית. וזאת כבר עבודה פחות רומנטית אבל הרבה יותר מעניינת: לא רק לפסל משהו שנראה מתכתי אלא לבנות אסתטיקה מתוך דיאלוג בין מה שהמעצב רוצה לבין מה שאפשר לכופף ולייצר.
Concept THREE נחשפה במינכן בספטמבר 2025 ונראתה כמו בדיוק מה שמצופה מקונספט: דרמטית, נמוכה, כמעט מוגזמת, עם משטחים מתוחים ופרופורציות שעוררו מיד את השאלה הקבועה "כן, נחמד. אבל כמה מכל זה יגיע לאולם התצוגה ולכביש"?
התשובה הייתה כמעט קומית: המכונית הסדרתית כבר הייתה מוכנה.
לאוסבי סיפר שהפעם יונדאי לא לקחה דגם קונספט וניסתה אחר כך לרכך אותו לייצור אלא עשתה בדיוק את ההפך: לקחה עיצוב סדרתי שכבר נסגר ועל הבסיס שלו יצרה עיצוב מוגזם שהוצג כ"Concept THREE". לכן, כאשר IONIQ 3 הסדרתית נחשפה באפריל 2026, הדמיון בין השתיים לא היה מקרי.
בזה, אגב, יש לקח שימושי במיוחד בעידן שבו האינטרנט מתמלא בכל בוקר ברינדור בלעדי של מכונית שעוד לא קיימת. Concept THREE הייתה למעשה הצצה מבוימת למוצר קיים. לעומתה, הרינדור של קונה העתידית הוא עדיין ניחוש, וההבדל הזה יהיה חשוב בהמשך.
כעת אפשר לפתור את אחת מאי ההבנות הגדולות סביב השפה החדשה של יונדאי. מעצבי החברה מדגישים שהם לא רוצים ליצור "מראה משפחתי" במובן הקלאסי של אותו פרצוף, אותם פנסים, אותו פרופיל – רק בקנה מידה אחר.
סאנג יופ לי משתמש בראיונות שונים בדימוי של לוח שחמט: מלך, מלכה, רץ ופרש אינם דומים זה לזה, וכל אחד מהם עושה משהו אחר. אבל כאשר מניחים אותם יחד ברור שהם שייכים לאותה מערכת.
IONIQ 5 המרובעת, IONIQ 6 החלקלקה ו־IONIQ 9 הגדולה ממש לא נראות כאילו יצאו מאותה תבנית. אבל תאורת הפיקסלים יוצרת זיקה הדדית ביניהן וביונדאי מתארים את זה כמו תבלין משותף במנות שונות. Art of Steel אמורה להיות שכבה נוספת של אותו רעיון.
הפיקסלים, "התבלין", זועק "יונדאי" באמצעות גרפיקה ואילו "אמנות הפלדה" מיישמת את השפה המותגית באמצעות משטחי הגוף. כך יכולה NEXO לעמוד זקופה, IONIQ 3 זורמת מול הרוח ואלנטרה היא סדאן נמוכה ורחבה.
מה קרה ל־Sensuous Sportiness?
העיסוק באמנות הפלדה כמעט השכיח את העובדה שכבר משנת 2018 ועד לא מכבר יונדאי ניסתה למכור לנו את "ספורטיביות חושנית" בתור שפת העיצוב שלה, וגם זה צירוף מילים שבטח נראה פעם טוב על מצגת במפגש סיעור מוחות.
המעניין זה שיונדאי עדיין מציגה רשמית את Sensuous Sportiness כפילוסופיית וכיוון העיצוב שלה, ובראיון לאתר עיצוב רכב אחר – Auto&Design, לואסבי נשאל בדיוק על הנקודה הזאת. תשובתו הייתה שהמאפיינים של Sensuous Sportiness נשארים חשובים, אבל העיצוב של הדורות הבאים של יונדאי יוכתב על ידי Art of Steel.
בנובמבר 2025 יונדאי הביאה ללוס אנג’לס את CRATER. אם IONIQ 3 היא ניסיון להראות שפלדה יכולה לזרום, CRATER מדגים שהפלדה משדרת חוסן: זה רכב קונספט קומפקטי לעולם השטח, שפותח בקליפורניה במטרה לרמוז לכיוון עתידי של גרסאות XRT קשוחות. גוף קצר ומוצק, בתי גלגלים מנופחים, צמיגי שטח גדולים, מיגון ומראה שמנסה לשדר יכולת עוד לפני שמישהו מסובב גלגל.
באפריל 2026, בתערוכת ניו יורק, הופיע BOULDER שהוא קרוסאובר גדול וריבועי שנבנה על גבי שלדת סולם כדי לספק הצצה ראשונה לטנדר הראשון בגודל בינוני של יונדאי לשוק הצפון אמריקני.
לעומת זאת, ממש באותו חודש נדמה היה שיונדאי קצת מקלקלת את השורות עםIONIQ V, אשר לא קיבלה את תווית Art of Steel. ה-V הוא דגם ייעודי לשוק הסיני והוא הושק עם דיבר על שפה עיצובית אחרת שנקראת The Origin. זו נולדה כחלק מאסטרטגיה סינית מקומית, ושונה, ואנשי יונדאי מבטיחים להשיק בחמש השנים הקרובות 20 דגמים חדשים לשוק הזה, בשפה הזאת.
זה, אגב, לא בהכרח חור בסיפור מפני שאנשי יונדאי הצהירו זה מכבר שהם מייעדים דגמים מותאמים לכל שוק עם צרכים ספציפיים, ואנשי העיצוב, בהתאם, מתאימים גם את העיצוב לשוק: באירופה עדיין אוהבים דגמי האצ'בק ואת האמריקנים אף אחד לא ישחרר מן הטנדרים והקרוסאוברים הגדולים.
האמת היא שבזמן שיונדאי מתאימה דגמים ייעודיים לשוק הסיני, אין ספק שמאמץ העיצוב מחדש של העיצוב המותגי שלה נועד לאפשר לה להתמודד בעידן שבו מרוב יצרניות רכב סיניות לא רואים את הכביש. יונדאי חייבת ליצור לעצמה זהות מותגית ייחודית אחרת היא פשוט תלך לאיבוד.
העתיד של אמנות הפלדה
אם כבר העלינו מן האוב את ההגדרות התיאורטיות אז Sensuous Sportiness סיפרה לנו סיפור של פרופורציות ושל "מתח בין נפחים טהורים לקווים חדים", ואילו Art of Steel לא לגמרי נוטשת את הרעיון הזה אלא אורזת אותם מחדש, כפי שנראה במכונית "הלחם והחמאה" של יונדאי, האלנטרה.
ביוני 2026, בתערוכת המוביליטי של העיר בוסאן, יונדאי חשפה את הדור השמיני של אלנטרה, שנקראת בקוריאה Avante, וזה דגם שעוצב במפורש על בסיס Art of Steel: קווים מדויקים יותר, משטחים חזקים, בתי גלגלים שמייצרים נפח ומראה רחב ונמוך.
יונדאי גם משיקה השנה את הדור החדש של טוסון – עוד רב מכר חשוב עבורה ברמה העולמית – ואבות טיפוס מוסווים שנצפו באירופה ובקוריאה נראים זקופים וקופסתיים יותר מן הדור היוצא. תחת שכבות ההסוואה אפשר לזהות פרופורציות קשוחות יותר וקו גוף שמתיישב חזותית עם הקווים שכבר ראינו ב־NEXO ובדגמים אחרים.
גם הדור הבא של קונה כבר מתחיל לבצבץ בתמונות ריגול אותנטיות ומבוימות מבעד להסוואה, ובחוגי העיצוב הרלוונטיים מעריכים שהעיצוב שנפגוש יתאים בול לקונספט הפלדה של יונדאי, עם מראה קרוסאוברי זקוף ובוגר יותר וקווים שמזכירים את CRATER.
מענין להזכיר שהדור הנוכחי של סנטה פה נחשף בשנת 2023, עוד לפני שהתחיל הדיבור על אומנות ופלדה, והוא כבר הציג עיצוב קופסתי, זקוף וגדוש במוטיבים גיאומטריים, לכן מפתה מאוד להכריז בדיעבד שהוא בעצם היה Art of Steel לפני Art of Steel. אז מי שמאמין שכל הדיבור הזה הוא תעלול שיווקי של יונדאי יכול להיאחז בסנטה פה ולהזכיר שהחברה לא קראה לו כך בזמן אמת, ומי שטוב לו עם החזון החדש יכול לראות בו מבשר של שינוי אבל עדיין לא חבר רשמי בשפה שנולדה מאוחר יותר.
לעומת זאת, אבטיפוסים של מתיחת הפנים של סנטה פה בוודאי נראים כבר עם שינוי עמוק יותר בחזית ובחלק האחורי, אם כי זה מקום שבו קל ליפול למלכודת: כאשר כבר יש תזה טובה, כל קו ישר מתחיל להיראות כמו הוכחה.
אחרי הכל, השאלה הגדולה בדיון הזה היא מה זה "מראה משפחתי". במשך עשרות שנים אחת הדרכים הקלות ביותר לבנות מותג רכב הייתה לייצר לו פרצוף והבעה. ב.מ.וו עם שבכת הכליות, אאודי עם הגריל הגדול. מרצדס עם וריאציות על אותם סמלים ויחסי מסה. ברגע שנוצרה נוסחה מצליחה היא הוקטנה למשפחתית, הוגבהה לקרוסאובר והוארכה למכונית סלון גדולה.
מבחינה מסחרית יש בכך היגיון ברור – ב.מ.וו רוצה שכל הלקוחות שלה יצהירו תוך כדי תנועה שהם נוהגים בב.מ.וו, וכך גם אאודי וכל האחרות. המחיר, בסדנת העיצוב, הוא הצורך "להתאים תחפושת מוכרת לפרופורציות אחרות" במקום לעצב מכונית פונקציונלית לקהל היעד שלה.
רעיון "לוח השחמט", שאולי מסביר את ההבדל האדיר בין יונדאי 'איוניק 5' ל'איוניק 6', מדגים לקיחת סיכון של יצירת זיהוי בלי שכפול, וזה אתגר גדול במיוחד בעידן שבו עשרות יצרניות רכב סיניות – רובן לא מוכרות מחוץ לסין – פושטות על העולם כמו נחיל דבורים.
עיצוב, כמו כל אמנות, מוגדר על-ידי המתבונן ואי אפשר להחליט בשביל מישהו אחר מה יפה יותר או פחות. במונחים פחות שיווקיים, יונדאי מנסה לתת למשטחים להיראות כאילו צורתם נולדה מתוך האופן שבו הפלדה מתקפלת ונמתחת: לעיתים כקופסה, לעיתים כשריר, ולעיתים כעיקול ארוך.
אבל צריך לחבר את הדיבור הזה אל המקום שאליו יונדאי הגיעה בתעשיית הרכב, ובמיוחד בתקופה הזאת של הפריצה הסינית הגדולה. עד לפני עשור או שניים רוב הלקוחות של יונדאי פחות התעניינו בעיצוב של הדגמים אלא בעיקר ב"תמורה למחיר". היום ליונדאי אין סיכוי להתמודד מול הסינים על המשבצת הזאת והיא חייבת להמציא את עצמה מחדש כמותג זכיר, ובשאיפה – מותג נחשק.
הסיפור שיונדאי מנסה לספר הוא הטמעה של עיצוב חדש, ייחודי, שמוטמע עמוק בתוך ההנדסה, והם מדגימים את זה עם קצה החלון של IONIQ 3 שלדבריהם דרש התייחסות הנדסית קונקרטית כדי להגשים את הרצונות של המעצבים.
והשאלה שהכי מתחשק לענות עליה, למרות שכמובן אין לנו תשובה, היא כיצד ייראו הדגמים העתידיים של יונדאי בעוד חמש שנים.
הדבר היחיד שאפשר לומר בוודאות, וכבר להתחיל לראות אותו בעין, זה שגם אצלנו, בישראל, נצטרך להתרגל בקרוב למטהמורפוזה בעיצוב של דגמי יונדאי המוכרים והפופולריים כמו אלנטרה, טוסון, קונה וסנטה פה.
עבור הקהל הישראלי זה לא דיון תיאורטי על מכוניות תצוגה. קונה הייתה במחצית הראשונה של 2026 אחת המכוניות הנמכרות ביותר בישראל, וטוסון ואלנטרה הן מן המכוניות המזוהות ביותר עם יונדאי בארץ. כאשר הדורות החדשים שלהן יגיעו לכאן השינוי בעיצוב המותג יהיה ניכר לעין גם על כבישי ישראל.
לקריאה נוספת:
דיזל מתהפך בקברו: פולקסווגן גולף מאבדת את המנוע האהוב לאחר 50 שנים
רוצח בלתי נראה ואדישות הממשלה: 1,200 ישראלים מתים בכל שנה בגלל בלימת הרכב החשמלי
תשכחו מ"המכונית של טיקטוק": ByteDance מכחישה שתשיק מותג רכב משותף עם סרס
