עבור רוב הישראלים שמור הביקור בחרמון לימי החורף הגשומים: כאשר בתחזית מדברים על שלג ראשון והילדים דורשים לגעת בלבן כולם יוצאים צפונה ונעמדים בתור.
אבל דווקא בשיא הקיץ מתגלות אטרקציות מהנות והרבה פחות צפופות על ההר, כשהרכבל מתנדנד מעל מדרונות חשופים והנוף נפתח למרחוק. אין כאן יערות צפופים או פלגי מים שמזמינים טבילה אבל יש מרחב פתוח ומרגש, סלעי גיר אפורים, צמחים ייחודיים ורוח שמצליחה לקרר אפילו בימים לוהטים במיוחד.
מתוך דרדרות האבן מבצבצת ה'פרגה הקרחת' עם פרחים גדולים שגווניהם נעים בין כתום לאדום ועם עיטורים בלבן ובשחור. לצידה בולטת המרווה הבוצינית, שעליה מכוסים שערות בהירות שמעניקות לה גוון כסוף, ועמוד התפרחת שלה עשוי להגיע לגובה של 70 ס"מ. אלה לא קישוטים לצד המסלול: זה עולם צומח שכמעט לא קיים באף מקום אחר בישראל.
הר חרמון הוא לא פסגה בודדת אלא גוש הררי גדול. פסגתו הגיאוגרפית מתנשאת לגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, הרבה מעל הגובה של אתר המבקרים הישראלי. כמויות גדולות יחסית של גשם ושלג נספגות בסלעי הגיר של ההר, מחלחלות במערכת הקארסט, ומזינות בין השאר את מקורות הירדן.
מחקרי המחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת בן-גוריון מתארים בראש החרמון סלעי גיר ודולומיט מתקופת היורה, ונוף עשיר בתופעות של המסה קארסטיות. אבל הסיפור הבוטני הוא שמסביר מדוע טיול קיץ כאן מרגיש לפעמים כמו ביקור במדינה אחרת. סביב גובה של 1,900 מטרים מעל פני הים נעלמים אחרוני העצים ומתחילה "החגורה הכר-קוצית": צמחייה נמוכה, צפופה ולעיתים קוצנית שמתאימה לצמיחה בשלג, ברוחות והכי חשוב: בקיץ היבש ולתנאים הקשים שעל ההר.
כאן גדלים בין היתר כרבולת מקרינה, חדעד הלבנון, אליסון חרמוני ודובדבן שרוע. בעונות המתאימות מופיעים גם גיאופיטים של הרים גבוהים ובהם צבעוני החרמון הוורוד.
לייחוד הזה יש גם סיבה גיאוגרפית. החרמון נמצא בקצה הדרומי של אזורי תפוצה של צמחים שמקורם בהרים הגבוהים של מערב אסיה ואירופה. חלקם מגיעים כאן לגבול הדרומי של תפוצתם וכך נוצר על ההר מפגש חריג בין עולם הצומח של ישראל לבין צמחייה שמוכרת מאזורים גבוהים וקרים בהרבה.
העיניים של המדינה
אי אפשר לטייל בחלקו העליון של החרמון בלי לפגוש גם את מלחמת יום הכיפורים.
ב־6 באוקטובר 1973, בשעות הראשונות של המלחמה, השתלט כוח סורי על מוצב החרמון הישראלי. יומיים לאחר מכן ניסה כוח מחטיבת גולני לכבוש אותו מחדש ונבלם במחיר כבד. לקראת סיום המלחמה יצא צה"ל ל"מבצע קינוח", וב־22 באוקטובר נכבש המוצב מחדש.
יכול להיות, כפי שנכתב באתר ההנצחה הרשמי של משרד הביטחון, שמי שכינה לראשונה את מוצב החרמון "העיניים של המדינה" הוא מח"ט גולני אמיר דרורי כאשר אמר ללוחמיו לפני הקרב האחרון ש"החרמון הוא העיניים של המדינה". אבל אין ספק שמי שהנחיל את המושג הזה לכל עם ישראל הוא בני מסס, לוחם גדוד 51 של חטיבת גולני, אשר צולם לערוץ הראשון והיחיד בטלוויזיה הישראלית בתום הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים.
מה שבטוח זה שכאשר ניצבים בעמדה העליונה של הרכבל ומביטים סביב קל לחוש את הביטוי הזה בכל חושי הגוף: ביום בהיר נפתחים מכאן מרחבי עמק החולה, רמת הגולן, לבנון וסוריה. הסיור המודרך באתר מסתיים באזור גבעות הקרב, ומשלב את התצפיות עם סיפור הקרבות.
מה עושים בחרמון בקיץ?
נכון לקיץ 2026, הכניסה לאתר החרמון עצמו חופשית. האתר פתוח מדי יום בין 08:00 ל-16:00 וכניסת כלי רכב מתאפשרת עד 15:00. עלייה ברכבל והאטרקציות כרוכות בתשלום. מומלץ לבדוק את אתר האינטרנט של החרמון לפני היציאה לדרך מפני שהפעלת הרכבל, המתקנים והסיורים תלויה במזג האוויר ובאישור הצבא.
הבחירה הראשונה שלנו היא הסיור המודרך לפסגה. החל מ־26 ביולי ועד סוף אוגוסט 2026 מתקיימים סיורים מדי יום בשעות 11:00 ו־13:00, ללא תשלום אך בהרשמה מראש. העלייה לנקודת היציאה מתבצעת ברכבל בתשלום. המסלול אורכו כ־3.5 ק"מ ונמשך כשעה וחצי, הוא עובר בשטח ולא מתאים לעגלות; תינוקות יכולים להצטרף במנשא. כדאי להגיע בנעלי הליכה, עם מים ועם בגד חם קל גם ביום קיץ.
למשפחות שרוצות להוסיף אדרנלין יש מזחלות אקסטרים שנעות על מסילה במהירות של עד 45 קמ"ש ו-Sky Rider. באוגוסט ובחגים מופעלים גם אבובי הקיץ וקרטינג תלת־גלגלי לא ממונע במסלול של כ־850 מטרים. לכל מתקן מגבלות גיל וגובה שונות ולכן כדאי לבדוק אותן באתר הרשמי לפני הנסיעה.
כך מגיעים:
מצפון עמק החולה וקריית שמונה נוסעים מזרחה על כביש 99 ופונים אל כביש 989 בצומת מפל סער. חולפים על פני מבצר נמרוד ונווה אטי"ב וממשיכים לכיוון מג'דל שמס. משם מתחברים לכביש 98 ועוקבים אחר השילוט לאתר החרמון. בקיץ החניה היא בחניון העליון של האתר. אתר החרמון מציין שאין תחבורה ציבורית שמגיעה ישירות לאתר.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
לקריאה נוספת:
