כביש צר, תלול ומפותל מוביל אל הישוב הדרוזי בית ג'ן בלב שמורת הרי מירון שבהרי הגליל העליון. ממעוף הציפור נראה הישוב כתמנון שראשון במרכז הכפר וזרועותיו המתפתלות נשלחות אל ההרים שמסביב. הכפר פרוש על שבע גבעות ומחזיק במספר שיאים לאומיים. ראשית לכל, זהו הישוב שבנוי על הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי הקו הירוק, וביחס לגודל האוכלוסיה הוא שלח את המספר הרב ביותר של נציגים דרוזים לכנסת ישראל.
חשוב מכך: בית הספר התיכון של בית ג'ן מוביל בהישגיו החינוכיים בכלל, ובפרט בשיעור הזכאים לבגרות (99%) ובשיעור הנמוך ביותר של נשירה מלימודים.
בֵּית גַ'ן בנוי במרחק של כחמישה קילומטרים מדרום להר מירון על פסגות שגובהן הממוצע כ-930 מטרים, וחלקן נישאות לגובה של 1040 מטרים מעל לפני הים. על אחת מהן, ראשו של 'הר הארי' (ג'בל חיידר), בנוי אתר שמקודש לבהא אלדין, אחד מחמישה נביאי הדת הדרוזית.
יש שסבורים ששמו של היישוב מתאר גנים רבים שניטעו בו, אחרים מזהים אותו עם העיר בית דגון (זיהוי יותר מקובל לעיר הזאת הוא ל'בית דגן' שסמוכה לראשון לציון) ובכל מקרה במקום נמצאו שרידים ארכיאולוגיים שמעידים על התיישבות רצופה עוד מימי בית שני. במתכונתו הנוכחית הוקם היישוב במאה ה-18 בידי דרוזים שנמלטו מלבנון, ובמאה ה-19 התגוררו בו גם יהודים. בשלהי התקופה העות'מנית, לקראת סוף המאה ה-19, נטשו עשרות משפחות את הכפר בגלל גזירות הגיוס לצבא התורכי שהיה עסוק במלחמות ומאבקים בכל קצות האימפריה.
הכבישים הצרים והרזים שמתנקזים מן ההרים אל מרכז הכפר מאמתים את ההצהרות שמופיעות על לא מעט שלטים שהציבו תושבי בית ג'ן ברחבי הישוב שלהם, אשר מכריזים עליו כעל "פרובאנס בגליל" או כ"שוויץ של הגליל", שתי הקבלות שבהחלט אפשר למצוא להן הצדקה בעת ביקור במקום.
אחת הדרכים שמוליכה צפונה חוצה את מרכז הישוב. הנוף משני צדדיה משכר, ועוטף ביופיו הרב את הבתים עם מורדות ירוקים וטראסות מעובדות. גזעי עצים להסקה ערומים לצד הבתים, ומזכירים למבקר את האקלים הקר ששורר כאן בימות החורף, את הערפל ששכיח על ההר ואת השלג שיורד על הכפר כמעט מידי חורף ומשווה למקום תחושה "חוצלארצית".
בימים אלה משנים שיחי הגפן את צבעיהם לצבעי שלכת, מרככים מעט את המראה הנוקשה של טראסות האבן ומעניקים לתמונת הכפר מראה מרהיב ונעים. אנחנו הגענו בשעת בוקר מוקדמת כאשר קרעי עננים עדיין נתלו על המורדות הירוקים, ושייטו כצמר גפן תוך שהם נושקים לגגות הבתים. השמש התגנבה בין ההרים והניסה חלק מן הערפל, אבל לא יכלה לצינה העזה. מספר שלוליות נקוו בצידי הכביש וגשמי הלילה הותירו את הכבישים רטובים ממופע הטיפות.
בחלקו הצפוני של מרכז הכפר ניצב בית שנישא מעל ואדי תלול. כאן גרים ד"ר זיאד דבור והכימאי ג'מאל חמוד אשר שירתו בצה"ל במשך שנים בתפקידים בכירים בחיל הרפואה. לאחר פרישתם הם החליטו להעלות את בית ג'ן על המפה עם שלל מוצרים טבעיים שעשויים משמן זית. בתוך הבית שצופה לנופי בית ג'ן הם מייצרים סבונים, חמאות ושמנים לגוף, בתוך כדי עריכת מחקרים אודות ערכיו הבריאותיים של שמן הזית. במקום פועל מרכז מבקרים עם הסברים אודות המוצרים השונים, והכל במפעל בשם "איה נטורל" (04-9805066. כדאי לתאם סיור מראש).
בישוב עצמו פעילים כעשרה צימרים שמציעים "אירוח דרוזי", ומכיוון שהוא לא שוכן על נתיב הנסיעה ההומה של דליית אל כרמל ועספיא יש בו אווירה הרבה יותר שקטה ואינטימית.
בסביבה: הר הארי
כביש מפותל מוליך את הר הארי, שעליו בנוי קבר הקדוש הדרוזי בהא א-דין, ומשם מוביל כביש קטן עוד יותר אל משטח גדול שמשמש את המתעופפים עם מצנחי רחיפה. מן המרפסת הטבעית נראים בבירור כרמיאל, הכפר רמה, הרי יודפת וכביש עכו צפת. בצד המשטח בנויה רחבת קבר מטופחת לשני אחים, חיילי צה"ל פואד וסאלח זידאן, אשר נפלו בעת מילוי תפקידם. זהו מקום יפה לשבת בו מול הנוף, ובשעות הלילה נגלים ממנו האורות המרצדים והמרהיבים של הישובים שלמטה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 85 (כביש עכו צפת) ממערב או ממזרח, ופונים צפונה אל כביש 864 לכיוון הכפרים רמה ופקיעין. פונים ימינה, מזרחה, לכיוון בית ג'אן.
אפשרות נוספת, מרהיבה יותר, היא דרך הררית צרה שמוליכה דרומה מכביש 89 (נהריה – ראש-פינה) ומתפצלת ממנו מערבית לכפר חורפייש.
צילום: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית החדש של דובי זכאי
