על אף מספר גרסאות OPC ו-GSI די עוצמתיות במהלך השנים ובניגוד ליצרניות הרכב האחרות מגרמניה המקפידות לטפח את הליין הספורטיבי שלהן, במהלך השנים לא יותר מדי מכוניות ספורט נשאו את לוגו אופל בחזית. אחת המעניינות שבהן הייתה ה-GT שהחלה להתגלגל מפס הייצור השבוע בדיוק לפני 50 שנים.
הרעיון להשיק מכונית ספורט מבית אופל נולד בראשית שנות השישים, בתור הזהב של מכוניות הספורט הבריטיות הקטנות והעממיות, זאת במטרה לשדרג את מעמדו האפרורי של המותג.
הפרויקט נשמר בחשאיות רבה במשך מספר שנים ואפילו בהנהלת החברה רק מעטים היו בסוד העניינים עד סמוך להצגת דגם הקונספט בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-1965.
רכב התצוגה ששילב בין קימורים דרמטיים ומימדים קומפקטיים זכה לתגובות נלהבות, אך עברו עוד שלוש שנים עד שהגיע לייצור.
גרסת הייצור של מכונית הקופה הקטנה שקלה כ-900 קילו, כללה צמד מושבים, פנסי חזית מתרוממים, הנעה אחורית ואופציה לבחירה בין שני מנועים – 1.1 ליטרים עם הספק "עוצר נשימה" של 60 כ"ס שהגיע מהקדט הקטנה או 1.9 ליטרים שהגיע מהאופל רקורד והפיק בתחילת הדרך 103 כ"ס ובהמשך רק 90 כ"ס בשל שינוי בתקנות זיהום האוויר. הקונים יכלו לבחור גם בין תיבת 4 הילוכים ידנית לתיבת 3 הילוכים אוטומטית.
אמנם בסטנדרטים של ימינו, עם לא פחות מ-11.5 שניות בדרך למהירות תלת ספרתית ו-185 קמ"ש מרביים בגרסה החזקה, הביצועים של ה-GT רחוקים מלהלהיב ודומים לאלה של משפחומטית אפרורית, אך צריך לזכור שלפני יובל שנים היה מדובר בנתונים מכובדים למדי ומקובלים למכוניות ספורט קטנות וכך למשל גרסת הבסיס של ה-914 של פורשה הציגה ביצועים נחותים מאלה.
האופל GT אמנם לא כללה מנועים, שלדה או מתלים מתוחכמים כמו שניתן היה לפגוש אצל המתחרות האיטלקיות מאותה תקופה דוגמת אלפא ג'וניור או לנצ'יה פולביה, אבל למרות סרן חי מאחור, בזכות חלוקת משקל טובה שהתקבלה כתוצאה ממיקום מרבית המנוע מאחורי הסרן הקדמי בתצורת מנוע קדמי-מרכזי שניתן לפגוש במכוניות נהיגה מודרניות דוגמת הונדה S2000, התקבלה מכונית מהנה לנהיגה שהפגינה, למרות הצמיגים הצרים, אחיזת כביש גבוהה למדי.
עוד ב-TheCar:
פול גז בניוטרל: אלו הן מכוניות הספורט שעלו על כבישי ישראל ב-2017
מקורות מדווחים: מכונית ספורט חדשה של אלפא בדרך לייצור
TVR חוזרת לחיים בסערה: יצרנית רכבי הספורט הבריטית חושפת דגם חדש
רבים כינו באותה תקופה את ה-GT "בייבי קורבט" בשל דמיון עיצובי בולט בין צמד מכוניות הספורט (ה-GT והדור השלישי של הקורבט) שהושקו באותה שנה במקביל משני צידי האטלנטי ועד עצם היום הזה לא לגמרי ברור האם זו החטיבה האמריקאית שקיבלה השראה מהעיצוב של ה-GT או להיפך.
בכל מקרה, למרות הדמיון הרב בין צמד המכוניות בתמונות, במציאות הבדלי המימדים בין ה-GT הקטנטנה לקורבט העצומה יוצרים אפקט אחר לגמרי על הסביבה.
ה-GT שווקה באירופה ובמפתיע גם בארצות הברית תחת לוגו אופל, זאת על אף שדגמים אחרים של החטיבה האירופאית של ג'נרל מוטורס לא הגיעו לאמריקה. ה-GT אף נמכרה בארץ הקודש במספרים נמוכים ובין היתר עיתונאי הרכב הותיק אדוארד אטלר רכש אחת שכזו בשנת 1970 והתכוון להשתתף איתה במרוץ המכוניות הבינלאומי באשקלון בשנת 1970 אשר בוטל ברגע האחרון בשל התפרצות הקהל למסלול.
בשנים בהן יוצרה באופל הציגו מספר אבות טיפוס לגרסאות שונות ל-GT כמו גרסת דיזל וגרסה חשמלית שאף רשמה בזמנו כמה שיאים עולמיים לרכבים מונעי סוללות, אך גרסאות אלו בסופו של דבר לא הגיעו לייצור.
במשך חמש שנים בין 1968 ל-1973 אופל ייצרה מספר מכובד למדי למכונית נישה של כ-103 אלף יחידות של ה-GT. למרות זאת במשך יותר משלושה עשורים לא הוצג לה דור המשך עד שבשנת 2007 בג'נרל מוטורס החליטו לשווק באירופה גרסה של הסולסטיס, הרודסטר מבית פונטיאק, לאחר שינוי עיצוב קלים, כאופל GT.
עם זאת, בניגוד ל-GT המקורית ההצלחה של הדור השני הייתה מוגבלת למדי ורק 7,500 יחידות ממנו נמכרו במהלך השנתיים בהן שווק.
למרות העיצוב המרהיב ה-GT הראשונה של אופל לא הפכה ברבות השנים לדגם מבוקש ובעל ערך אספני גבוה במיוחד ולמרות השתוללות המחירים בסצנת האספנות בעולם ועל אף שעל פי הערכות רק כעשירית מבין כלל המכוניות שיוצרו עדיין נעות על הכבישים כעבור כיובל שנים, עד היום ניתן לשים את היד על אקזמפלרים לשיפוץ בסכומים מצחיקים ועל מכוניות במצב טוב יחסית בתמורה לאלפים בודדים של דולרים.
