בית המשפט פסק פיצוי למבוטח אשר הותש על ידי חברות כלל ופמי: הן ישלמו גם את מלוא הנזק וגם עבור עוגמת הנפש שגרמה לו. השופטת פיינשטיין: "הנתבעות התנהלו בצורה חסרת תום לב, והכבידו על התובע בכל צעד ושעל"
די לייאוש: שופטת בית משפט השלום בירושלים דורית פיינשטיין מאד לא אהבה את משחקי גרירת הרגליים שנקטו חברות כלל ופמי פרימיום כלפי מבוטח שרכבו ניזוק בעת שנגרר למוסך, ופסקה למבוטח פיצויים לא רק תמורת נזקיו אלא גם עבור עגמת הנפש שנגרמה לו.
סיפור המעשה החל כאשר חברת התפעול וביטוחי השירות פמי גררה את ג'יפ היונדאי טראקן של ר.ק, ובמהלך הגרירה נגרם לו נזק.
היות ששירותי הגרירה הוענקו לר.ק. במסגרת פוליסת הביטוח שלו בחברת כלל, הוא תבע פיצוי בגין נזקיו מפמי ומכלל.
אלא שכלל ופמי מצידן טענו שככל שנגרם נזק אין זאת אשמתן, אלא אשמת קבלן המשנה שפעל בשירות פמי, גרר יורם.
שתי החברות אף הגישו לבית המשפט "הודעת צד ג'" כנגד גרר יורם, ובה טענו שעל- פי ההסכם בין פמי פרימיום לחברת הגרר על הגרר לשאת בכל נזק שייגרם כתוצאה מפעולותיו, ולשפות את הנתבעות.
גרר יורם, מצידו, טען, שהוא לא אחראי לנזק שכן ההסכם הוא בין התובע לחברת פמי פרימיום, ולכל היותר יש לחייבו ביחד עם הנתבעות.
השופטת דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים לא קיבלה את ניסיון ההתחמקות של של כלל ביטוח ושל פמי פרימיום וקבעה כי "אף כי בפועל חברת הגרר היא שגרמה לנזק לרכבו של התובע הרי שהתובע התקשר עם חברת כלל ועם חברת פרימיום לצורך קבלת שירותי רכב ושירותי גרירה, והתקשרות זו הייתה מכוח המוניטין של חברת כלל ומתוך הנחה כי לא ייגרם נזק בעת הגרירה.
יתר על כן, הנחה סמויה נוספת של התובע הייתה שאם ייגרם נזק בעת הגרירה חברת כלל לא תתנער מאחריותה, שכן, הגרר היה בהתאם להסכם השירות אותו הציעה לתובע. יש להביע צער על כך שחברת כלל וחברת פרימיום המשיכו ועמדו על טענותיהן לפיהן חברת הגרר ניתקה את הקשר הסיבתי בין הגרירה לתאונה או שהן העבירו למעשה את האחריות לחברת הגרר".
השופטת דורית פיינשטיין חייבה את שתי הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע, וקיבלה גם את הודעת צד ג' של כלל ופמי כנגד גרר יורם, לפיה יהיה עליו לשלם לנתבעות, כלל ופמי, כל סכום שנוגע לנזק הישיר, ירידת ערך ושכ"ט שמאי שבו יחויבו הנתבעות במסגרת פסק הדין.
החלק החשוב במיוחד בפסק הדין של השופטת פיינשטיין נוגע להתנהלות מול התובע, אשר מייצגת שיטת התשה מקובלת, למרבה הצער, אצל חברות שונות ביותר מידי מקרים: "לא הייתה כל הצדקה", קובעת פיינשטיין, להכבדה המיותרת שהכבידו הנתבעות – חברת הביטוח כלל וחברת פמי פרימיום על התובע (בעל רכב שנגרר על ידי חברת "גרר יורם" ) קל וחומר שעה שמדובר בחברת ביטוח שהתישה את מבוטחה".
במקום אחר קובעת פיינשטיין: "הנתבעות התנהלו בצורה חסרת תום לב, והכבידו על התובע בכל צעד ושעל. הנתבעות הרי ידעו טוב מאוד כל שצריך לדעת על התאונה, שכן זו ארעה כאשר הרכב היה באחריותן, והתעקשותן כי התובע ימציא מסמכים ממסמכים שונים לפני תחילת ההליך המשפטי, הייתה בגדר הכבדה מיותרת. יתר על כן, אילו היו התובעות מעוניינות לפעול בתום לב, הן היו משלמות לתובע את נזקיו על פי חוות הדעת הראשונה של השמאי מטעמן מיד כאשר קיבלו אותה, ומשלימות את מלוא התשלום בגין הנזק הישיר, עם קבלת חוות הדעת המתוקנת של השמאי שלהן. הנתבעות לא עשו כן, ואף לא שילמו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ופעלו בחוסר תום לב שעה שטענו כי התובע הסתיר מבית המשפט שמדובר ברכב מסחרי, וזאת כאשר לא הייתה בידיהם כל ראיה לכך".
למעשים אלה יש גם תוצאה משפטית מעניינת, כפי שפסקה פיינשטיין: "אף כי ככלל אין לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש בתובענות מסוג "נזקי פח", הרי שעה שהנתבעות היו גם המזיקות וגם במערכת יחסים חוזית עם התובע, ובשים לב להתנהלותן – הרי שראוי כי יפצו את התובע.
על כן אני קובעת כי חברת כלל תשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח וחברת פרימיום תשלם בגין עוגמת נפש סך של 2,000 ש"ח".
השופטת קבעה גם שכלל, פמי וגרר יורם יישאו בהוצאות התובע בסך 2,500 ש"ח ובשכר טרחת בא כוחו בסך של 5,000 ש"ח כולל מע"מ.
באשר לגובה הנזק שנגרם לרכב הנגרר – השופטת לא קיבלה את טענת התובע לנזק של כ-56 אלף ש"ח וכללה "ירידת ערך מסחרית" בסך של כ-18 אלף ש"ח לעומת 1,480 ש"ח שקבע שמאי מטעם חברת הביטוח.
היא קבעה את ירידת הערך בגובה של עשרת אלפים ש"ח, בין היתר מפני ש"כעסה" על חברת הביטוח אשר החליטה שהרכב היה רכב מסחרי רק על סמך הקילומטרז' הגבוה שעבר.
תא"מ 38998-10-12 קלופ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'
