בעלים של מכונית לא מבוטחת אשר נפגעת על-ידי מכונית שכורה – באשמת הנהג השוכר – עלול לשאת במלוא עלות הנזק מבלי שיוכל לתבוע את חברת ההשכרה.
זאת אחת המשמעויות המעשיות, והמאד מטרידות, של פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אלכסנדר רון, אשר סותר למעשה את המצב שהיה נהוג בישראל לאורך שנים.
השופט רון קורא אמנם למחוקק ולרגולטור לתקן את המצב הנוכחי, שאותו הוא מגדיר "אינו מניח את הדעת", אולם עד שהדבר ייעשה ייתכן שלכל בעלי הרכב יש בעיה.
עד כה היה מקובל שרוב חברות ההשכרה לא מבטחות את המכוניות שלהן אבל כאשר מכונית שלהן מעורבת בתאונה שנגרמה בגלל מי שנהג בה יכול היה בעל הרכב הנפגע לתבוע את נזקיו מחברת ההשכרה ולרוב גם לקבל ממנה פיצוי. חברות ההשכרה, ברובן, לא ביטחו את כלי הרכב שלהן בחברות ביטוח (היות שזה לא משתלם להן בגלל "חוק המספרים הגדולים") – ובכל זאת גבו דמי ביטוח מלקוחות שהיו מעוניינים בכך.
פסק הדין החדש עלול ליצור מצב אבסורדי שבו, למשל, אם רכב נפגע על-ידי רכבו השכור של תייר אשר שכר רכב ולא רכש "ביטוח" מחברת ההשכרה -בעל הרכב הנפגע ייאלץ לחפש את התייר בחו"ל ולנסות לתבוע אותו שם.
השופט אלכסנדר רון דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים שבו התקבלה תביעת חברת הביטוח הראל לנזק רכוש שנגרם לרכב של מבוטח שלה על-ידי רכב של חברת ההשכרה 'בסט קאר' שהיה נהוג בידי תייר.
בית משפט השלום קבע ש'בסט קאר', בהיותה בעלת הרכב הפוגע, נושאת באחריות לנזק, ובפסק הדין נכתב בין השאר ש:"בית המשפט קבע לא אחת כי דין חברת השכרה כדינו של מעין מבטח, ולפיכך ככל שנמצא שיש אשם של שוכר הרכב מחברת ההשכרה באירוע התאונה, רשאי הנפגע לתבוע את נזקיו גם מחברת ההשכרה".
חברת 'בסט קאר' ערערה לבית משפט המחוזי בטענה שעצם הבעלות על הרכב לא הופכת אותה לאחראית לנזק היות שבעת התאונה לא נהג ברכב אף אחד מעובדיה, לשוכר (התייר) אין איתה יחסי עובד מעביד, ומי שצריך לשאת בנזק רכוש הוא מי שגרם לו – או חברת ביטוח כאשר המקרה מכוסה בפוליסת ביטוח רלבנטית. חוזה שכירות שנחתם בין הנהג לבין בעל המכונית לא רלבנטי, כך טענה חברת הביטוח, למידת האחריות לתאונה או לנזק שנגרם.
השופט רון פסק שקביעה לפיה חברת ההשכרה אחראית לנזק לצד שלישי מהווה "חריגה במרחב המשפטי", וכי שצריך לפרש את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים באופן מצומצם אשר מחייב את חברת ההשכרה בביטוח חובה (נזקי גוף) בלבד. השופט קבע שלמושג "מעין מבטח" אין משמעות משפטית או מעשית. "גם לאחר שהפכתי במושג זה וחזרתי והפכתי בו, אינני משוכנע שעלה בידי להבינו כל צורכו… אם מחויב הוא בביטוח (הכוונה לחברת ההשכרה – ב.ב.), ראוי היה שיקבע הדבר בחיקוק במפורש… ואם אין חברת ההשכרה מחויבת בביטוח, מניין לנו המושג, ככל שהוא בכלל קיים, של "מעין מבטח"?"
השופט רון קובע גם שהפסיקה בעניין האחריות הנזיקית לפגיעה ברכב אחר כאשר היה נהוג בידי מי שאינו הבעלים הרשום של הרכב "אינה עקבית, שלא לומר – סותרת: באחד מפסקי הדין שניתנו בעבר נקבע כי מצב בו לא תוטל אחריות על בעליו של רכב, כאשר נגרמו באמצעות רכבו נזקים לאדם אחר, מנוגד לכל הגיון.
אי הטלת אחריות על בעל הרכב רק משום שהנוהג ברכב בפועל לא אותר, עלול ליצור מצב בו כל מי שנפגע מרכב בו נהג אדם שאיננו בעל הרכב, יישאר ללא תרופה כאשר לא אותר הנהג. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברת השכרה; חברות השכרה שעיסוקן בהשכרת רכב מודעות לכך שלעתים השוכר שגרם נזק לרכב השכור או לצד שלישי אינו ניתן לאיתור. לפיכך, מחובתן לבטח עצמן מפני מקרים מסוג זה, שהרי כבעלים של הרכב הן אחראיות לכל נזק שנגרם באמצעותו… ומנגד, קיימת, כאמור, גם פסיקה סותרת".
למרות כל זאת קיבל השופט רון את הערעור וקבע שאין להטיל אחריות נזיקית על חברת 'בסט קאר', והוא אף הטיל על התובעת, חברת הראל, הוצאות משפט בסך עשרת אלפים ש"ח.
עם זאת, בשלהי דבריו מבקר השופט את המצב הנוכחי וכותב: "מצב בו נוהגים בכבישי ישראל אלפי נהגים במכוניות שכורות, חלקם – תיירים, שאין סיכוי רב לאכוף עליהם את אחריותם גם לאחר שגרמו לנזקם של אחרים, אינו מניח את הדעת. אחריותם לוטה בערפל, עובדה שמקבלת את ביטויה פעם אחר פעם בפסיקות סותרות של בתי המשפט, והבהרת הנורמה המחייבת, נצרכת.
