אלון מאסק, מנכ"ל טסלה, ביקר לאחרונה בגרמניה והכריז על כוונת החברה להקים שם מפעל לייצור של 500,000 מכוניות בשנה. העיתון הגרמני 'בילד' פרסם אתמול (ד') ידיעה לפיה המפעל הגרמני יוקם "על שטח אדמה פנוי", כלומר מאפס, בסמוך לעיר גרונהייד שבברנדנבורג, בפרברי ברלין, ושבניית המפעל תחל כבר בשנה הקרובה.
עיתון גרמני נחשב אחר, פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, הוסיף שטסלה תשקיע בהקמת המפעל הזה כ-4 מיליארד אירו, שהם 4.5 מיליארד דולר, וזאת בשעה שהחברה די לחוצה מבחינה פיננסית ואת פירות ההשקעה הזאת – ייצור המכוניות – היא תתחיל לראות רק בעוד שנים.
לכאורה, הקמת מפעל היא עניין טכני יבש שלא אמור לעניין את אוהבי המכוניות או את הרוכשים שלהן, ובכל זאת נראה שמאחורי הפרשה הזאת מסתתרים כמה סימני שאלה גדולים ומסקרנים. אפשר לומר גם ש"סימני שאלה" הם עניין שבשגרה לגבי כמעט כל פריט מידע או חדשות שקשורות ב'טסלה' – חברה שמשבשת את הזרמים במוחות של קברניטי תעשיית הרכב הוותיקה.
אם יש דבר אחד שסביר שכולם יסכימו עליו הרי זה שאלון מאסק הוא גאון, ולכל הפחות אישיות מאד מיוחדת ופורצת דרך. אין ספק גם שמאסק כבר רשם לעצמו פרק מכובד לצד ענקי תעשיית הרכב – וויליאם דורנט (מייסד ג'נרל מוטורס ודמות שנויה במחלוקת בפני עצמה), הנרי פורד ואנזו פרארי (שגם הם היו אנשים די "מורכבים"), ואולי (נקווה שלא) גם דמויות טראגיות יותר כמו פרסטון טאקר וג'ון דה לוריאן.
מאסק עמד מאחורי ובתוך מיזמים מדהימים בחדשנותם – החל בשיטה להעברה בטוחה של כסף (פייפאל) ומפעל לייצור אוגרי אנרגיה ואגירת אנרגיה חשמלית, דרך טסלה ו'ספייס איקס' וכלה ב"חברת הקידוח" שבונה תווך חדש לתחבורה. אבל דווקא בגלל כל אלה נראה שהרעיון הכל כך מיושן של הקמת מפעל לייצור מכוניות נראה פחות או יותר כמו הדבר המשונה ביותר. לחילופין, ייתכן שההסבר לגביו לקוח ממחוזות שעדיין נסתרים מבינתנו.
לטסלה יש כיום שני מפעלי ייצור בארצות הברית – בקליפורניה ובנבאדה, ארה"ב, וכן מפעל הרכבה בהולנד ומפעל לייצור סוללות ולוחות סולאריים ששייך למדינת ניו-יורק ונמצא שם. טסלה השלימה לאחרונה את הקמתו של מפעל ענק וחדש בסין – ועל פניו מדובר במהלך מאד הגיוני גם בהתחשב בתמיכה הממשלתית הנדיבה שם ובעיקר מכיוון שסין היא שוק הרכב הגדול ביותר בעולם באופן כללי, וגם השוק הגדול ביותר בעולם לרכב חשמלי. מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין היא סיבה חשובה נוספת לנחיצותו של מפעל גדול בסין.
להבדיל, הקמת מפעל חדש לגמרי באירופה – שם נמצא אמנם שוק הרכב השלישי בגודלו בעולם אבל זה גם אחד השווקים הדחוסים והממוצים ביותר – נשמעת כמו רעיון משונה אפילו יותר מן העיצוב המוזר של הטנדר החדש של טסלה. סיבה ראשונה למוזרות הזאת היא "למה לבנות ולא לקנות?" בניית מפעל אמנם מאפשרת לתכנן ולהקים אותו בדרך היעילה ביותר מבחינת סידור קווי הייצור, אבל ייצור יעיל ומסודר הוא לא בדיוק מה שטסלה מתאפיינת בו, וחוץ מזה – זה לוקח הרבה מאד זמן.
פורד, במאמץ לצמצם את ההפסדים הכבדים שלה באירופה, נמצאת בשנים האחרונות בתהליך של סגירת חמישה (!) מתוך 23 מפעלי הייצור שלה באירופה וצמצום היקפי הייצור ברוב המפעלים הנותרים, ועל פניו היא תשמח מאד למכור לטסלה מפעל אחד במקום לנטוש אותו. מיותר לציין שפורד היא רק יצרנית רכב אחת מתוך כמה יצרניות שמצמצמת את הייצור שלה באירופה, כלומר ש"על המדף" יש כעת לא מעט מפעלים מושבתים שמוצעים למכירה.
נכון, תהליך הייצור של טסלה מיוחד ראשית לכל בכך שאלה מכוניות חשמליות, ושהמפעלים מייצרים בדרך כלל גם מוצרים נוספים כמו סוללות חשמליות לרכב ולוחות סולאריים. אבל הרבה יותר הגיוני להסב מפעל קיים – שבדרך כלל מצויד כבר בכל התשתיות הלוגיסטיות ובספקי משנה שהקימו סביבו מפעלים משל עצמם – מאשר לבנות הכל מהתחלה.
לא מיותר להזכיר שגם המפעל העיקרי והראשון של טסלה בארה"ב, בקליפורניה, נבנה במקור על-ידי ג'נרל מוטורס בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הושבת, ולאחר מכן נמכר לטויוטה לצורך שיתוף פעולה עם ג'נרל מוטורס – שגם הוא חדל בסופו של דבר. טסלה יצרה שיתוף פעולה חדש עם טויוטה שבמסגרתו נרכש ממנה המפעל בקליפורניה והוסב למטרות שלה.
אפשר להבין את ההיגיון בהרכבת מכוניות בסמוך לשוק יעד שלהם – בעיקר בתקופה שבה השוק האירופאי הרבה יותר מתקדם מן האמריקני בכל הקשור לביקוש לרכב חשמלי, לנוכח חוסר הודאות בקשר למכסים על רכב בין ארה"ב לאירופה, ולנוכח העובדה שטסלה מובילה כעת את מכירות הרכב החשמלי בגרמניה. אבל הביקוש הרב ביותר למכוניות חשמליות באירופה מתחיל ממש כרגע – לפני שיצרניות הרכב הוותיקות יהיו ערוכות לייצור מכוניות חשמליות בעצמן – והקמת מפעל אורכת מספר שנים. כדי לספק את הביקוש ברגע זה היה הרבה יותר הגיוני מבחינת טסלה לחבור, למשל, עם קבלן משנה גדול ובעל מוניטין כמו 'מגנה' כדי שייצר עבורה מכוניות.
בארצות הברית נשמעת ביקורת רבה לגבי שיטות הייצור של טסלה, שמוגדרות כ"מבולגנות", אבל כמו בהרבה דברים אחרים שקשורים ליצרנית המכוניות הזאת – קשה לברור את המוץ מן התבן ולדעת מתי נשמעת ביקורת שנועדה לשרת את תעשיית הרכב הוותיקה והשבעה, ומתי זאת רק תיאוריית קונספירציה של מי שמאשימים את אותה תעשייה בכל מהמורה שבה נתקלת טסלה במהלך המירוץ שלה. מה שבטוח זה שדווקא מאלון מאסק, ומטסלה, היינו מצפים לחדשנות ופריצת גבולות גם בכל הקשור לעצם מודל הייצור של כלי רכב, כמו שמדגים לננו הסטרט-אפ האיטלקי הצעיר XEV.
אגב, פולקסווגן אמנם מקימה מפעל חדש לייצור מכוניות חשמליות בגרמניה, בין השאר מכיוון שזאת חברה בבעלות חלקית ממשלתית, אבל גם היא וגם יצרניות אירופאיות אחרות מעבירות חלק מן הייצור שלהן למרכז או מזרח אירופה, או לטורקיה, מפני שעלויות הייצור שם נמוכות יותר. לא מיותר להזכיר גם שמודל הייצור של כלי רכב בימינו בכלל שנוי במחלוקת, וכפי שנכתב קודם – השקעה בהקמת מפעל מחזירה את עצמה רק בטווח של כמה עשרות שנים.
טוב ליהודים
בהנחה ובתקווה שמאסק יודע מה הוא עושה, ושהמפעל של טסלה בגרמניה קום יקום ויפיק חצי מיליון 'מודל 3' בשנה, האחרונים שצריכים להצטער על כך הם אנחנו, היושבים בציון. אתר ייצור נוסף, קרוב יותר אלינו, בוודאי יכול לסייע לכדאיות הכלכלית של ייבוא ומכירת מכוניות מתוצרת טסלה בישראל.
כידוע, טסלה החלה בפעולות מעשיות לתחילת שיווק אצלנו, בישראל, ולאחר שהניעה תהליך לגיוס מנכ"ל לפעילות המקומית שלה כאן, ובחירת משרד עורכי דין שיסייע לה בייצוג מול הרשויות, היא פועלת – כך אפשר ללמוד מרשימת המשרות שפורסמו באתר שלה – לגיוס מנהל למערך המכירות, הקמת מערך שירות טכני, ולאיתור נדל"ן לאולמות תצוגה ולהקמת רשת עמדות טעינה.
אנחנו כמובן נשמח לראות שחקנית חדשה ומרתקת מבחינה טכנולוגית בשוק הרכב הלא מספיק תחרותי שלנו, ובהנחה שהמפעל החדש בסין יספק שם את צרכי השוק המקומי נראה שאפילו יתפנה כעת לאמריקנים כושר ייצור שיכול לספק בקלות את צרכי השוק הישראלי הקטן.
טסלה מייצרת כרגע בשנחאי, סין, כאלף מכוניות בשבוע, אבל היא מתכוונת להגיע שם לתפוקת ייצור של כחצי מיליון מכוניות בשנה. אין סיבה להאמין שהמכוניות שמיוצרות בסין, ותוכננו במקור בארה"ב, לא עומדות לכל הפחות בתקינה אמריקנית (שמתאימה לישראל) ואולי אפילו בתקינה אירופאית, לכן – עד שהמפעל בגרמניה יהפוך מחזון למציאות – אי אפשר לפסול גם את האפשרות של יצוא מכוניות טסלה משנחאי לנמל אילת, ולאו דווקא מארצות הברית.
