נחל לָבָן, ואדי אלאביד בערבית, חורץ כ-36 קילומטרים במערב הר הנגב הצפוני, ומנקז אליו אגן היקוות בשטח של כ-330 קמ"ר. בשונה מכפי שאפשר היה לחשוב, שמו של הנחל לא נגזר מקירות הקירטון הלבנים שנישאים מעל חלקים ממנו, אלא מפריחת רותם המדבר, ששיחיו מקשטים את הערוץ.

נחל לבן פונה צפונה, אל תוך מדבר סיני, ומי השטפונות שזורמים בו מידי פעם מתנקזים ומרווים את אדמת המדבר הצחיחה. מסתבר שלא כל הנחלים זורים אל הים, ובכל מקרה הוא אינו מלא. כל עוד שלא יורדים גשמים אפשר לנסוע בתוך ערוץ הנחל ולהתרשם מעוצמת הטבע ומכושר החציבה המדהים של המים. בלב המסלול, בתוך ערוץ הנחל, נמצאת דיונת החול הגדולה בארץ, ויש שמכנים אותה "סהרה הישראלית". לא הרבה מטיילים מגיעים לכאן, גם בגלל הקרבה לגבול אך בעיקר מכיוון שכדי ליהנות מטיול ראוי באזור הזה עדיף לנסוע עם רכב כפול הנעה עם יכולת שטח אמיתית. אבל מי שכן מגיע לא יתאכזב: הטיפוס על דיונת החול קשה אך מתגמל, מאד מהנה לרוץ במורד גבעת החול, נטול סנדלים, ולהתענג על האווירה של סוף העולם שמאלה, ויותר מכל – השלווה והשקט. איזו שלווה!

בימים אלה פורחים החצבים למרגלות הר החול האדיר ומבשרים על הסתיו שמתקרב, הימים כבר פחות לוהטים, ואפשר להתגלגל מכאן בנחת במסלול שאורכו כעשרה קילומטרים לכיוון באר מילכה. המסלול עובר בתוך ערוץ הנחל בנתיב ששופע צמחיה משני צדדיו. המסלול מתאים להליכה או לנסיעה עם רכב עביר בשטח, אבל לא לרכיבת אופניים רגילה אלא רק לרכיבת "אקסטרים". קטעי החול הרבים דורשים מן המדוושים מאמץ מיוחד.

בדרך עוברים בחורבות העיר הנבטית 'רחובות בנגב' (סימון שביל שחור), ולאחר סיור במקום ממשיכים עם סימון השביל הכחול עד לחורשת עצי האשל שסמוכה לבאר מילכה, מקום מומלץ לפיקניק רגוע. באר מילכה נחפרה על-ידי הבריטים בתקופת המנדט כדי לספק מים לבדואים, והיא הייתה פעילה עד לפני שנים אחדות.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע לכיוון מצפה רמון ופונים מערבה בצומת טללים אל כביש 211. לאחר שעוברים את חולות שונרה פונים צפונה בכביש שמוליך אל הר קרן. מכאן מתפצל שביל עם סימון שביל אדום לכיוון נחל לבן. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 16. או מפת שטח 'עמוד ענן'.

בסביבה: העיר הנבטית הקדומה שיבטה, חמוקי ניצנה, תל ניצנה, שרידי תחנת הרכבת התורכית.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי