צילומים: דובי זכאי
חגיגה בנגב: נחלי האכזב הפכו בתוך שעות ספורות לנחלי איתן שוצפים, גבי המים מלאים, וקל כבר לדמיין את הפריחה הנהדרת שצפויה לנו במדבר בחורף הקרוב.
רגע לפני הגשם עמדנו על כביש הערבה, ולפני שפנינו מערבה אל דרך עפר עצרנו כדי לדמיין כיצד התנהלו כאן החיים לפני 2000 שנים כאשר שיירות ארוכות, עמוסות בסחורות, חצו את המדבריות על דרך הבשמים – אחת הדרכים העתיקות בעולם.
נתיב המסחר השתרע לאורך כ-2400 ק"מ, רובו בתוך מדבר צחיח ולוהט, ומסע לאורכו ארך כמחצית השנה. שישים וחמש תחנות עצירה ומנוחה נבנו לאורך הדרך הארוכה והמרחק בין אחת לאחרת היה כארבעים קילומטרים ששקולים למרחק שמכסה גמל ביום הליכה.
הנבטים, "אדוני המדבר", הובילו את שיירות הגמלים ממדבריות תימן, דרך ערב הסעודית, אל מדבריות ירדן ועד לחוף עזה, משם הועלתה הסחורה על ספינות בדרך לאירופה.
אורך הקטע של דרך הבשמים שעובר בשטחי ישראל כיום הוא כ-150 ק"מ, ולאורכה נותרו שרידים למפעל הענק של הנבטים: מצדים, מאגרות מים, חאן למנוחה ולהחלפת גמלים, ועוד.
סחורות רבות ומשובחות עשו את דרכן על גב הגמלים, ובהם בין השאר גם צרכי רפואה וכימיקלים ששימשו לשימור אוכל, לחניטה ולפולחן. הסחורות היקרות והחשובות שהובלו באותה תקופה היו בשמים: מור ולבונה.
קטע הדרך שמסתיים בכביש הערבה יכול לשמש כמעין "טעימה" לדרך הבשמים. הכניסה אליו נמצאת כקילומטר וחצי דרומית לישוב צופר, לצד קיר בצבע אוקר שניצב ממערב לכביש הערבה. הכיתוב שעל השלט: "מואה" – דרך הבשמים".
לאורך קטע הדרך יש שילוט נאה ומסודר שמתאר את המרחק עד לתחנה הבאה – חאן "מואה", ומשם עד למיצד "קצרה".
המרחק בין הנקודות כ-14 ק"מ, ואת החלק הראשון, הקצר יותר, אפשר לעשות עם מכונית נוסעים. כדי לעבור את קטע הדרך השני נדרש כבר רכב שטח בעל הנעה כפולה, ואיתו מגיעים לחאן סהרונים שבמכתש רמון. אגב, למי שמתכנן לעשות את כל המסלול עדיף לנסוע דווקא בכיוון ההפוך, כלומר להתחיל בחאן סהרונים ולסיים על כביש הערבה.
הפעם נתמקד בקטע הדרך הראשון, הקצר, עליו אפשר כאמור לנוע עם מכוניות נוסעים ובהמשך ברגל. רוכבי אופניים יכולים ליהנות מאוד מאחת הדרכים המומלצות ביותר לרוכבים, דרך שמשובצת ברבים מאתגרי העבירות ומסלולי הרכיבה האתגרים שהם אוהבים.
עם זאת, מי שיהנו יותר מכולם, במיוחד בימים אלה של אחרי השטפונות, יהיו ההולכים ברגל שיוכלו להתענג על תחילת פריחות המדבר הנהדרות.
הכניסה לדרך הבשמים, מערבה מן הכביש, מבוצעת בנקודה שמסומנת בסימון שביל שחור (מפת טיולים מס 17), ובהמשך הדרך מופיע סימון דרך מיוחד של "דרך הבשמים". החלק הראשון, כאמור, נוח לתנועה, ותוך זמן קצר מגיעים לנקודה הראשונה, "מואה" הנבטית אשר שימשה כתחנת מעבר על "דרך הבשמים" והוקמה על צומת דרכים: אחת הוליכה דרומה אל ים סוף והאחרת מערבה אל נמלי הים של עזה ורפיח.
אל החאן מטפסים בטיפוס רגלי קליל, ומגיעים אל נקודת תצפית עתיקה ומרהיבה שסביבה נפרשים מראות נפלאים של מצוקי חוואר הלשון. החאן כולל חצר פתוחה, מוקפת חדרים, ובחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו במקום נחשפו בית מרחץ ובית בד להכנת שמן זית.
בחפירות נמצאו גם גרעיני תמר, פירות שונים, גרעיני זיתים ומוצרים שונים ששימשו את הסוחרים ואת מארחיהם. סמוך לחאן יש נאות מדבר עם דקלים לצד בור או בריכת מים חרבים.
שקיעות השמש במדבר שונה מאשר במרכז הארץ: כאן הכל בהיר, האוויר צלול, ועל כן מעניקה השמש השוקעת צבעוניות עשירה בתמורה למאמץ העליה אל התל.
גווני כתום, צהוב ומעט אדום נחים על הגבעות שמסביב ונראה ששעת החסד הזו נמשכת מעט יותר זמן מאשר במרכז הארץ, כאילו מדגישה כל שלב ושלב בתהליך הצניחה מערבה. בשעה שכזאת זהו ודאי אחד המקומות הנפלאים להתבודדות מדברית.
כך מגיעים: הכניסה לדרך הבשמים מכביש הערבה, בקילומטר ה-129.
הדרכה בתשלום: למי שלא מצוידים בכלי רכב בעל הנעה כפולה ומעוניינים בטיול ג'יפים מודרך, עמוס אבירן מדריך טיולי ג'יפים ובעל 'חאן אבירן', 052-3868938.
הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
