טורקיה החלה ליישם את החלטת נשיאה לאסור יצוא ויבוא של סחורות לישראל, ולמרות שזה לא מציב שום בעיה בפני יבואני הרכב הישראלים – זאת צריכה להיות שעתם לפעול. זאת גם חייבת להיות שעתו של עם ישראל לעזור להם לקבל החלטה נכונה.
חרם הוא נשק הפכפך כאשר מי שמפעיל אותו הם ממשלות וגופים גדולים, אך זה כנראה הנשק האפקטיבי ביותר עבור ציבור שרוצה להשפיע מקבלי ההחלטות באותם גופים.
בימינו מונעים חרמות גדולים רק לעיתים נדירות על-ידי הציבור עצמו, ולרוב – כמו חרם ה-BDS – המושכים בחוטים הם ארגונים שממומנים על ידי אויבי ישראל. גם חרם הסחורות של ארדואן לא מונע על-ידי העם הטורקי ולעם הישראלי אין סכסוך עם אזרחי טורקיה.
ארדואן האיש מנצל את נשק החרם כדי לקדם אינטרסים פוליטיים אישיים שלו – שמנוגדים לאינטרסים של עמו – והוא פועל נגד כל אחד מאיתנו כשהוא מסית נגד ישראל.
כמו שליטים אחרים בעבר ובהווה ארדואן מנסה להסיט את תשומת הלב של העם שלו אל "אוייב" חיצוני מדומה, ובתוך כדי כך גם לחזק את מעמדו ב"ציר הרשע". פעולותיו כנגד ישראל הן חלק ממאבק ארוך שנים בין שליטי טורקיה לאיראן – שתי מדינות לא ערביות – על הגמוניה בעולם הערבי.
מבחינה מעשית אין לחרם של ארדואן שום משמעות על יצוא מכוניות שמיוצרות בטורקיה, חוץ מאשר ייקור עלויות ההובלה שלהן לישראל. אם לאוניות ה-RO-RO שמובילות רכב לא יתאפשר להפליג ישירות מנמלי טורקיה אל חיפה ואשדוד – הן יפליגו ליוון ולקפריסין, והמכוניות יישלחו משם לישראל. אבל המהלך של ארדואן מסוכן לכל אחד מאיתנו לא בגלל פגיעה בגאווה לאומית אלא מפני שזה ייקר את עלויות הבניה והמזון, ומפני שזה עלול לחולל אפקט דומינו שיסחוף מדינות נוספות להחרים אותנו.
חרם נגד חרם
לממשלת ישראל אין יכולת להיאבק בחרם של ארדואן אבל לעם ישראל יש ויש, והדרך האפקטיבית ביותר היא לגרום למהלך הזה להתפוצץ לו בפנים.
ליבואני הרכב, בשונה מיבואני מתכת, מזון או בגדים, יש יכולת לפעול כנגד החרם הטורקי אבל לא בטוח אם יש להם מוטיבציה להישכב על הגדר עבור עם ישראל.
בשונה מאשר על ברזל, מלט ורהיטים – על C-HR ועל קורולה מוטבע הסמל של מר טויוטה הזקן, שם משפחתו של פורד מוטבע על 'טרנזיט', על i10 כתוב "יונדאי" ורנו מייצרת שם את 'מגאן'. כל אחת מיצרניות הרכב שבחרו לייצר בטורקיה מחזיקה את הכלכלה הטורקית בכך שהיא מספקת פרנסה למאות אלפי עובדים במצטבר.
טורקיה, כמו מדינות נוספות באזור, עושה שמיניות באוויר כדי למשוך אליה השקעות זרות – במיוחד בתחומי התעשייה, ולאחר שארדואן עשה עבודה יסודית בהחרבת הכלכלה המקומית תלויים הטורקים בטויוטה, ברנו, בפיאט וביונדאי הרבה יותר מכפי שהם שונאים את ישראל.
תהיו הונדה
כדי להבין איך זה פוגש אותנו צריך לחזור לתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת ולזכור שבאותה תקופה יפן החרימה את ישראל בגלל לחץ של מדינות ערב. למעט סובארו, דייהטסו ומיצובישי – כל יצרניות הרכב היפניות פחדו לשלוח אלינו מכוניות כדי שלא להינזק בשווקים אחרים.
מי שנאלצה בעל כורחה לשבור את הקרח, ובעקבותיה התייצבו אצלנו כל היפניות ללא יוצא מן הכלל – היא הונדה, וזה לא קרה בגלל אהבת מרדכי וגם לא בגלל שנאת המן אלא בזכות האמריקנים. האופרציה הרווחית ביותר עבור הונדה באותן שנים הייתה השוק האמריקני, והמנוף המשפטי שאילץ את הונדה לייצא מארצות הברית לישראל היה חוק אמריקני נגד חרם כלפי ישראל.
אם הונדה לא הייתה מוכנה לייצא בשעתו לישראל היא הייתה מתקשה לשווק רכב בארצות הברית, או לכל הפחות משלמת מחיר כבד, ובמבחן התוצאה החשש מפני נזק כלכלי בארה"ב הלחיץ אותה יותר מאשר נזק כלכלי בארצות ערב.
טויוטה, יונדאי, פיאט, רנו, פורד ויצרניות נוספות בחרו לייצר בטורקיה מכוניות שהן שולחות לאירופה מחד ולמרכז אסיה מאידך, ולפני שהן קיבלו את ההחלטה הזאת הן בחנו מספר קריטריונים כמו יציבות משטרית, יציבות כלכלית, רשת אספקה, נגישות לנמלים ולחומרי גלם, איכות כח העבודה ועוד.
לאחר שמוקמים מפעלים לייצור רכב הם משתתפים בסוג של "מכרז" מול מפעלים אחרים בכל פעם שבו מוחלף דגם, ועליהם להוכיח לבעלי הבית שלהם שגם לאורך חיי הדגם החדש יהיה יותר משתלם לייצר אותו אצלם.
ישראל מייבאת מטורקיה כ-10% מן המכוניות שנמכרות אצלנו (אחוז שצפוי לרדת ככל שיגבר הייבוא מסין) ועבור היצרניות מדובר במספרים לא מאוד גדולים ביחס לסך הייצור שלהן. עם זאת – רוב הדגמים האלה – בדגש למשל על טויוטה קורולה, ו-C-HR או פורד טרנזיט, יונדאי i10 ורנו מגאן – מיוצרים בתקינה אירופאית רק בטורקיה.
אם פורד או טויוטה יבינו שהן חשופות לתביעה בארצות הברית במקרה של כניעה לחרם הטורקי הן יוכלו, או יאלצו, להודיע למשרד התעשייה הטורקי שהמדינה מפרה את ההסכמים שנחתמו מולן. לכל הפחות זה יכול לגרום ליפנים, לקוריאנים, לצרפתים ולאיטלקים, לחשוש מפני השקעות חדשות בטורקיה, ואולי אף להעביר ייצור של דגמים עתידיים למפעלים אחרים. הנזק לכלכלה הטורקית יהיה הרבה יותר חמור מכל מה שאיזו שהיא פעולה ישראלית אחרת יכולה לעשות.
מה אנחנו יכולים לעשות?
יבואני הרכב לישראל יכולים – באופן פרטני או כקבוצה – לפנות אל היצרניות שהן מייצגים ולהציג להן את ההשלכות של החרם הטורקי. הם גם יכולים להקטין ראש, להתעלם מן המציאות, ולמצוא דרכים לעקוף את החרם.
העניין הוא שבימינו קל מאוד לעקוב – בזמן אמת או בדיעבד – אחר המסלול של כל אוניה שפרקה רכב בנמלי ישראל.
יבואנית רכב שתייבא אלינו רכב שמיוצר בטורקיה דרך מדינה שלישית תשתף בפועל פעולה עם ארדואן. למעשה – פעולה כזאת היא החלום הרטוב של הרודן הטורקי מפני שהוא ייהנה מן המהלך שלו מבחינה פוליטית בשעה שהכלכלה הטורקית לא תשלם כל מחיר.
זאת תהיה נקודה שבה הציבור הישראלי יצטרך לקבל החלטה: האם רוכשי מכוניות חדשות ישרתו את ארדואן או יפעלו נגדו?
בתסריט האופטימי, אם יבואני הרכב יתגייסו לפעולה – המנוף שלהם יכול לחבל בפרצוף של ארדואן. בתסריט הפסימי, אם נשפיל את הראש – החרם הבא יגיע מסין.
לקריאה נוספת:
חלק מן המכוניות הסיניות כמעט בלתי ניתנות לביטוח בגלל בעיות באספקת חלקים ותיקונים
האם ברית ניסאן-הונדה מסמנת את תחילת עידן האיחודים והרכישות בתעשיית הרכב היפנית?
