"הדרך לגיהנום", כידוע, "רצופה בכוונות טובות". אבל מה לגבי הדרך אל "גבעות עדן" – אחד הישובים החדשים שהוקמו בישראל עם הבטחה לקדמה, בניה ירוקה ושמירה על ערכי הטבע?
יכול להיות ש'גבעות עדן' – ישוב קהילתי שתוכנן לקום בשנת 1997 והחל להיבנות רק בשנת 2020 דרומית לבית שמש, צמוד לגדר ההפרדה ולכפר ח'רבת אל-דיר וסמוך למושבים אדרת ונווה מיכאל – שוכן באחד האתרים הכי יפים בישראל. אבל סאגת ההקמה שלו – על שטח שאמור היה להיות שמורה ביוספרית – יכולה לפרנס לא מעט תחקירים עיתונאיים אודות שחיתות שלטונית, ביורוקרטיה ורדיפת בצע שכל כך רחוקים מערכי הציונות שעליהם נבנתה המדינה.
לא הרחק מ'גבעות עדן' נמצאו שרידים ארכיאולוגיים שמעידים על שתי תקופות התיישבות אינטנסיבית בסביבה הזאת: בתקופה הכלקוליתית (בין האלף החמישי לאלף הרביעי לפני הספירה) ובתקופה הביזנטית (המאה ה-6 לספירה), אבל גם על רצף התיישבותי לאורך תקופת הברזל השנייה (המאה ה-11 לפני הספירה) ובתקופה ההלניסטית (המאה ה-2 לפני הספירה). כל זה מעיד על הנחשקות של האזור לאורך כל הדורות.
בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר קו המחרשה סימן את קו הגבול, החלה הקמת ישובי 'חבל עדולם' במקטע הפרוץ שבין בית שמש לבית גוברין, על גבול ישראל-ירדן מול הר חברון.
האזור כולו – שפלת יהודה – משתרע בין הרי יהודה למישור החוף ומתאפיין באקלים מעט יותר חם אך פחות לח מזה של שפלת החוף, בסלעי קירטון רכים שמכוסים בקרום גירני קשה, ובעושר רב של צומח ובעלי חיים.
האמת היא שאל גבעות עדן התגלגלתי לאחרונה במקרה, בדרכי אל 'פארק עדולם' – אחד המקומות החביבים עלי ביותר בארץ ישראל – מקום שאני פוקד לפחות ארבע פעמים בשנה בדגש על ימים כאלה שבהם הכל פורח.
הדרך שבה אני בוחר מתחילה בכניסה קטנה אל שביל מסומן לא הרחק מ'גבעות עדן', על כביש 367 שעולה לגוש עציון. כאשר נוהגים על הכביש הזה נחשפים לנוף של גבעות משתפלות ועטופות בירוק ומקושטות בעצי אלה בשלכת, ולנוכח הנוף החד והברור מתרחב הלב.
הפעם, כשני קילומטרים אל תוך העלייה, זיהיתי פניה שמאלה אל סימון שביל ירוק וההגה כאילו משך לשם בעצמו. שביל קטן, בחלקו הראשון סלול, מתפתל כנחש אפור בתוך ציור ובין שדות ירוקים ומשם ממשיך להתפתל בירידה אל שדות חיטה.
פחות מקילומטר לאחר הפנייה מסתיים הכביש בהצטלבות עם שביל עפר שמטפס אל ראש גבעה, וזה גם גבול של חלקת יער שבה נטועה שורה ארוכה של אלות בשלכת ולאחריה שורת ברושים נאים, כמה עצי אורן גבוהים, ומקטעי פיסות ירוקות שמנוקדות בכלניות אדומות.
הגבעה כאילו צפה מעל ובתוך שדות החיטה, ומימין לה מתוח שביל קטן, תחום משני צדדיו באבנים, והוא מוליך אל שיח ענק של אלה אטלנטית ששולחת את בדיה הערומים כאילו שהיא מגוננת על רחבת האבן הגדולה שמתחתיה.
עוצרים ומחנים את הרכב ויורדים לטיול רגלי קצר שמתחיל בשדה כלניות, ממשיך לצד עיריות גבוהות שנדות ברוח ועד לשטחים שמהם מבצבצת תחילת פריחתם הצהובה של צמחי החרדל.
משם, על גבי שביל אבנים צר, ממשיכים אל אלה אטלנטית ענקית שצומחת במדרון הגבעה. השביל מוליך אל רחבה קטנה שקרני השמש לא מצלחים להסתנן אליה וצינה קלה מרעידה את הגוף. הגזע הגדול של העץ עוטף סלע ענק שמתוכו הוא בוקע, ולצידו שלושה סלעים ענקיים נוספים.
תושבי הסביבה מטפחים את פינת החמד הזאת ושומרים עליה, הם הציבו ספסל מאולתר ומספר קינים עבור ציפורים מקננות, ואף קשרו מספר חבלים עם קשרים כדי לאפשר לציפורים מקום מנוחה שעליו הן יכולות להתנדנד ברוח הקלה.
בשולי המתחם הוגדר מקום להכנת מדורה שעליה אפשר לצלות מזון, אבל גם אם לא הגעתם מצוידים אפשר, אפילו צריך, לשלוף את ערכת הקפה ולהתמוגג מן הנוף המרהיב של השוליים המזרחיים של עמק האלה. זאת גם נקודת יציאה נהדרת למסלול טיול רגלי.
כך מגיעים: בוויז': גבעות עדן. נוסעים על הכביש שמוליך לישוב ואחרי שעוברים את הגשר, ממש לפני הכניסה ליישוב מצד ימין – יש כניסה אל 'פארק עדולם' (סימון שביל כחול).
נוסעים על כביש משובש אך עביר לכל רכב וכעבור כשני קילומטרים, ברום העליה וממש לפני הכניסה לישוב אדרת – פונים שמאלה אל כביש סלול שלצידו סימון שבילים ירוק.
ממשיכים עם הכביש הזה בירידה תלולה לכיוון דרום, מגיעים עד לקצה הכביש הסלול ורואים מספר שבילי כורכר שממשיכים הלאה. זאת נקודת העצירה והחנייה.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
לקריאה נוספת:
טיול לסופ"ש: מעמק האלה אל פסטיבל הדובדבן
טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום
