מנועים של מכוניות חשמליות לא פולטים בכלל זיהום אוויר במפלס הרחוב, ומנועי הבעירה הפנימית של מכוניות חדשות עומדים כיום בדרישות תקינה שצמצמה את פליטות המזהמים בעשרות אחוזים. ובכל זאת המכוניות שלנו מזהמות מאוד את האוויר ואת הסביבה וכולנו גורמים לנזקים בריאותיים חמורים שאפשר לצמצם. שאלת מיליון הדולר היא אם יגרמו לנו לבחור צמיגים פחות מזהמים באמצעות מיסוי, או שיאפשרו לנו לבחור אותם בעזרת מדד אובייקטיבי.
נכון לשנת 2023 הזיהום המשמעותי והמסוכן ביותר לבריאות שנפלט מכלי רכב חדשים נוצר בגלל שחיקת צמיגים, והבעיה הזאת הולכת ומחריפה ככל שמשקל המכוניות עולה ואיתו גם בלאי הצמיגים. עם זאת, מסתבר שלא כל הצמיגים מסוכנים באותה מידה – וכעת נדרש גוף שירים את הכפפה וישקף את הנתונים לציבור כך שכולנו נוכל לבחור בחירות טובות יותר.
הורסים לנו את הבריאות
החלקיקים המסוכנים ביותר לבריאות הם חלקיקים אולטרה-דקים, קטנים מ-23 ננומטר, אשר חודרים באמצעות מערכת הנשימה לגוף שלנו ושל כל היצורים שנושמים. ריאות לא מסוגלות לסנן חלקיקים כל כך קטנים, לכן הם חודרים לתוך מחזור הדם ומובלים באמצעותו אל תאים ואברים בכל הגוף. חלק מן החלקיקים האלה עשויים או מכילים חומרים מסרטנים, והתוצאה היא מוות מוקדם של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם.
נכון להיום עדיין לא קיים סטנדרט עולמי למדידת זיהום חלקיקי והוא עדיין לא מוסדר בתקינות הרכב או הבריאות באיחוד האירופי או בארה"ב. עם זאת, מדענים מעריכים שכמות החלקיקים "הנשימים" שנפלטים לאוויר כתוצאה משחיקת צמיגים גדולה כמעט פי 2,000 (!) מכמות החלקיקים שנפלטים ממנועי בעירה מודרניים שעומדים בתקינת זיהום האוויר הנוכחית. מיותר לציין שגם צמיגים של כלי רכב ישנים יותר נשחקים, והם פולטים את אותם חלקיקים מסוכנים במקביל לפליטות מן המנועים שלהם, אל זה רק מוסיף חטא על פשע ולא מנחם אף אחד.
חברת בדיקות הפליטה הבינלאומית Emissions Analytics, אשר מבצעת מדידות שונות של זיהום אוויר מכלי רכב, השיקה מוקדם יותר החודש מסד נתונים חדש אודות צמיגים, וזאת לאחר יותר משנתיים של בדיקות והערכה. מסד 'EQUA Tyre' כולל "פרופיל" והשוואה בין כמה מאות צמיגים פופולריים בשוק, מתוצרת כ-40 יצרניות צמיגים. כלולים בו – אבל למרבה הצער לא מונגשים לכלל הציבור – הימצאותן והרכבן הכימי של תרכובות אורגניות מזיקות שמזהמות את האוויר, המים והאדמה בחומרים שידועים כמסרטנים.
במשך עשרות שנים נאבקו ארגוני בריאות, ארגונים ללא כוונת רווח ועמותות שנאבקות למען הגנת הסביבה בזיהום האוויר שנפלט ממנועים של כלי רכב. במקרים רבים, למשל בלוס אנג'לס של שנות ה-90 וה-2000 המוקדמות, בלונדון ב-150 השנים האחרונות, או בבייג'ין ובשנחאי בתחילת האלף הנוכחי – אפשר היה ממש לראות את זיהום האוויר בעין בדמות ערפיח ("Smog"), ולכן זה נושא שזכה למודעות תקשורתית וחברתית שנתמכה על-ידי מחקרים שקבעו שהוא גורם למיליוני מקרי מוות מוקדמים בשנה בכל רחבי העולם.
מנגד לחצו תעשיות הרכב והנפט על הרגולטורים והאיטו את הקצב והעוצמה של דרישות תקינה לצמצום פליטות מזהמים, אבל בסופו של דבר – גם בזכות המהפכה החשמלית – הגענו למצב שבו פליטות חלקיקים מצינורות המפלט של כלי רכב חדשים, לפחות במדינות מפותחות, נמוכות כיום אפילו מן המגבלה החוקית. לעומת זאת – זיהום של חלקיקי צמיגים לא נראה בעין ולא זכה לתשומת לב ציבורית, ולא רק שבעבר הוא לא טופל כראוי, כיום הוא אף מחמיר כתוצאה מן המשקל הגדל והולך של כלי רכב.
אגב, מקור זיהום אחר שכן טופל במהלך השנים אבל נותר בעייתי – הוא "אבק רפידות הבלמים" שגם בו יש מידה רבה של חלקיקים ננומטריים מזיקים. המצב בתחום הזה פחות גרוע מכפי שהיה עד לשנות ה-90, עת נאסר השימוש בסיבי זכוכית מסרטנים, אבל זה שהוא פחות גרוע לא עושה אותו טוב.
מדענים ואנליסטים מעריכים שבכל שנה כיום מתפזרים באוויר כמה מאות אלפי טונות של אבק צמיגים בארצות הברית, וכמה מאות אלפים נוספים ברחבי אירופה. האבק הזה נצמד לכבישים, לתשתיות ולכבישים, מתעופף ברוח, ונשטף עם הגשם דרך מערכות הביוב אל מתקני טיהור ומהם אל נחלים, נהרות ולאוקיאנוסים. נכון להיום אין תקנות שמסדירות את קצב השחיקה של צמיגים וכמעט שאין רגולציה שמסדירה את סוגי הכימיקלים שצמיגים מכילים. הרכיב העיקרי בצמיגים בימינו הוא גומי סינתטי שמופק מנפט גולמי, ולתוכו נוספים "מאות על גבי מאות" של כימיקלים שונים ומשונים, שרבים מהם מסרטנים, כך לפי מצאי Emissions Analytics.
כדי להעריך את כמות החומר שצמיגים מפזרים לאוויר במהלך חייהם שקלו אנשי החברה צמיגים חדשים של כמה עשרות מותגים שונים שהותקנו על גבי מכוניות מדגמי 2019-2020, ושקלו אותם שוב בסוף תקופת השימש בהם. במהלך השימוש נאספו דגימות מן הצמיגים, והמסה שלהם נמדדה באמצעות מאזניים ברמת דיוק גבוהה.
התוצאה מזעזעת: בממוצע, בכל קילומטר של נסיעה פיזרו הצמיגים לאוויר 36 מיליגרם של חלקיקים, כלומר פי 1,850 מן הממוצע של 0.02 מיליגרם פליטות מזהמים שנפלטות ממנוע בעירה בכל קילומטר. כאשר נבחן סגנון נהיגה אגרסיבי מאוד – אם כי חוקי – כמות הפליטות זינקה לשמים והייתה גבוהה פי 5,760 לקילומטר מפליטת המנועים. רק 11% מן המסה שהצמיגים איבדו היא של חלקיקים שקוטרם קטן מ-2.5 מיקרון, אבל המסה הזאת, שמייצגת חלקיקים "נשימים", מהווה את הרוב המכריע של חלקיקים בכלל ובפרט של אלה שמתפזרים באוויר ויוצרים זיהום אוויר. בכל מקרה מדובר בכמות גבוהה במאות אחוזים מכמות החלקיקים שנפלטת ממנועי בעירה.
אגב, אחת השאלות שנחקרו היא אם צמיגיהם של כלי רכב חשמליים מייצרים יותר או פחות זיהום חלקיקי מאשר כאלה שמונעים במנועי בעירה והתשובה היא שזה מאד תלוי בסגנון הנהיגה. ככלל, מכוניות חשמליות כבדות יותר במאות קילוגרמים מכוניות עם מנועי בעירה, לכן שחיקת הצמיגים שלהן מוגברת. מצד שני, נהגים של מכוניות חשמליות נוטים לנהוג בהן באופן פחות אגרסיבי וזה מקזז את השפעת המשקל וככל הנראה אף מקנה יתרון לרכב חשמלי מבחינה זאת.
הורגים את הדגים שאנחנו אוכלים
מחקר שכותרתו "פלסטיק בסביבה הימית", ונערך במימון ועבור האיחוד האירופאי, מצא שצמיגים הם הגורם המשמעותי ביותר להימצאו 'מיקרופלסטיק' באוקיאנוסים, והם "תורמים" למסת הזיהום הזאת 270 מיליון טונות בשנה.
מיקרופלסטיק הוא תרחיף של חלקיקי פלסטיק זעירים שמשתחררים מהרבה פעולות אנושיות, למשל שימוש במכונות כביסה שמפרק חלקיקים מתוך סיבי החוטים הסינטטיים של הבגדים. המיקרופלסטיק נראה ומרגיש להרבה מאד יצורים ימיים כמו פלנקטון – שהיא מסה ביולוגית שכוללת יצורים ימיים זעירים כמו גם תאי רביה של יצורים ימיים גדולים יותר (למשל אלמוגים), ומהווה את אחד משני הבסיסים של שרשרת המזון בים.
כאשר יצורים ימיים אוכלים את תרחיף הפלסטיק, במקום המזון הטבעי שלהם, נגרמים לפחות שלושה סוגי נזק. ראשית לכל אותם יצורים לא מתפתחים כראוי וכך נגרם נזק לכל שרשרת המזון, שנית – חלק מן החומרים רעילים וגורמים להם למחלות שונות, ושלישית – זה כבר יטריד גם את הציניקנים בינינו – החומרים האלה מטפסים במעלה שרשרת המזון ומגיעים אל הצלחות של כולנו באופן ישיר ועקיף.
במילים אחרות – אבק הצמיגים שלנו לא רק פוגע בנו באופן ישיר אלא גם מחלחל למי תהום ואל מקורות המים וחוזר אלינו דרך המזון שאנחנו אוכלים. בין השאר, ורק לצורך הדוגמא, צמיגים מכילים כימיקל ספציפי שנקשר לאחרונה למקרי מוות של דגי סלמון בארה"ב, ונאסר לשימוש בקליפורניה.
מה לעשות?
בתחומים רבים שקשורים להגנת הסביבה לא תמיד יש לכל אחד ואחת מאיתנו השפעה על תהליכים גלובליים. במקרה הזה דווקא כן.
ראשית לכל, בעולם מתקיים בימים האלה דיון אודות הויסות של שיעור השחיקה של צמיגים, כמו גם לגבי כימיקלים שהם מכילים. ככל שיתאפשר לצמצם את שני אלה, ממש כפי שצומצמו פליטות המזהמים ממנועי בעירה – כך יצומצמו בעיית החלקיקים הנשימים והנזק שהם גורמים.
הדרך הישירה והלא אהודה לעשות את זה היא הטלת "מס צמיגים" אשר ישית על צמיגים חלק מן העלויות החיצוניות שהם גורמים. בהקשר הזה צריך להטיל מס חכם אשר לא ייקר צמיגים חדשים וכך יגרום לבעלי רכב לדחות את ההחלפה שלהם אלא ממש להיפך: מס צמיגים צריך להיות מוטל באופן דיפרנציאלי על כל כלי הרכב (מפני שכולם מזהמים) ובאופן שיעודד שימוש בצמיגים פחות מזיקים.
דרך נוספת, לא פחות יעילה, יכולה להיות לקוחה מפרויקט הבטיחות האפקטיבי ביותר בעולם הרכב, Euro-NCAP: הנגשת מידע השוואתי לציבור כדי לעודד בחירה בצמיגים "טובים". למען האמת, אנשי Emissions Analytics אפילו הניחו את התשתית לפרויקט כזה אבל למרבה הצער לא עשו את הצעד המתבקש הנוסף.
השאיפה הציבורית צריכה לעודד ייצור של צמיגים עם שחיקה נמוכה ותכולה מינימלית של כימיקלים רעילים – ואלה מדדים שלא אמורים לייקר את הצמיגים אלא רק לכוון את יצרניות הצמיגים לעשות את הדבר הנכון. מסד הנתונים EQUA Tyre של חברת Emissions Analytics כבר כולל "טביעת אצבע כימית ייחודית ומפורטת" לכל צמיג, וכבר בהשוואה הקיימת קל להבחין שפורמולציות מסוימות גורמות לנזק סביבתי גדול פי שלושה מפורמולציות אחרות.
הבעיה היא שבמצב הנוכחי הגישה למסד הנתונים של החברה כרוכה בתשלום, והמצב הרצוי הוא שהאיחוד האירופאי, או גוף ממשלתי כלשהו, יקנה את המסד הזה (או יממן ביצוע בדיקות דומות או אחרות) וישקף אותו באופן חופשי לכלל הציבור. ברגע שבו כל אחד מאיתנו יוכל לבחור צמיג גם לפי מידת המסוכנות שלו לסביבה ולבריאות – הלחץ הכלכלי על יצרניות הצמיגים יגרום להן לעשות את הדבר הנכון.
