אם הרגולטורים האירופאים לא יפעלו כדי להקשות על יבוא ושיווק של כלי רכב חשמליים מתוצרת סין באירופה – ייגרם לתעשיית הרכב האירופאית אובדן הכנסות בהיקף של כ-7 מיליארד אירו בכל שנה מעכשיו ועד לשנת 2030. כך עולה ממחקר שפרסמה השבוע חברת הביטוח הגרמנית אליאנץ תחת הכותרת: "האתגר הסיני לתעשיית הרכב האירופאית". בשורה תחתונה מהדהדת טענה לפיה תעשיית הרכב הסינית מציבה כעת את האיום הגדול ביותר על תעשיית הרכב האירופאית.
מצד אחד, חסידי השוק החופשי לא יאהבו את ההמלצה המשתמעת של מחברי הדוח, לפיה "קובעי המדיניות צריכים להתייצב בפני האתגר ולהציב מכסים הדדיים על מכוניות מיובאות מסין, לעשות יותר כדי לפתח טכנולוגיות וכימיה לסוללות לרכב חשמלי ולאפשר ליצרניות רכב סיניות לייצר מכוניות באירופה".
אחרי הכל – יצרניות הרכב הסיניות "לא אשמות" שהממשלה שלהן הייתה יותר חכמה ממשלות אחרות ופעלה ללא לאות במשך יותר מעשור כדי לקדם את תעשיית הרכב שלה ולהקנות לה יתרון תחרותי. יצרניות הרכב האירופאיות, כמו כל אדם שקורא עיתונים, ראו במו עיניהם את המהלך של ממשלת סין אבל העדיפו – משיקולים שלהן – לשבת על הגדר ולא לקדם פיתוח של כלי רכב חשמליים תחרותיים.
מצד שני – אם הרגולטורים האירופאים יאמצו את ההמלצות של מחברי הדוח ויטילו מגבלות על ייצוא רכב מסין לאירופה זה עשוי לשחק לטובת השוק הישראלי ולהוביל, בין השאר, להורדת מחירים אצלנו. צמצום יבוא לאירופה יזכה את השוק שלנו בטווח הקצר בהיצע כמעט לא מוגבל של עשרות רבות של דגמי רכב מתוצרת סין עם תקינה אירופאית מלאה.
עד לסוף העשור צפוי היבוא של רכב חשמלי מסין לעלות לכלל מדינות האיחוד האירופי יותר מ-24 מיליארד אירו שמהווים כ-0.15% מכלל התוצר המקומי הגולמי של מדינות הגוש, כך לפי הדוח של אליאנץ. הנזק הזה לא יחולק באופן שווה: "כלכלות שתלויות בתעשיית הרכב הגרמנית, כמו סלובקיה וצ'כיה", נכתב בדוח, "צפויות לפגיעה גדולה עוד יותר, של בין 0.3% ל-0.4% מן התמ"ג שלהן".
בזכות הטכנולוגיה ולא בגלל המחיר
אגב, בדיווח שפרסמה אתמול סוכנות הידיעות רויטרס קיבלה תעשיית הרכב הסינית מחמאה גדולה מאד מלינדה ג'קסון – מנכ"לית יצרנית הרכב הצרפתית פיג'ו, שאמרה ש"יצרניות הרכב החשמלי הסיניות מהוות איום גובר מכיוון שהן מציעות מכוניות טובות יותר מבעבר במחירים נוחים". במילים אחרות – גם יצרניות הרכב האירופאיות מודעות לכך שהיתרון הסיני לא נובע מעלויות ייצור נמוכות יותר או מפעולות מסחריות לא ראויות כמו מכירה בהיצף, אלא מיתרון טכנולוגי מובהק.
ג'קסון, שדיברה בכנס שערך העיתון הכלכלי 'פייננשל טיימס', אמרה "מה שאנחנו צריכים לעשות זה לוודא שיש לנו את הטכנולוגיה, ולא בהכרח לנסות להציע את המכונית הזולה ביותר אלא את התמורה הטובה ביותר לכסף". גם זה, אגב, משחק לטובת הלקוח הישראלי מפני שהאמירה הזאת מתארת את כיוון התגובה של תעשיית הרכב האירופאית: להילחם בחזרה באמצעות שיפור המוצרים.
בשולי הדברים צריך לשים לב גם לאמירה נוספת של מנכ"לית פיז'ו באותו מעמד, לפיה "הורדות המחירים האחרונות של טסלה מוסיפות ללחץ שאיתו מתמודדת תעשיית הרכב (העולמית) ומורידות את מחירי המשומשות בשוק הרכב".
לא מיותר להזכיר שהבוס של ג'קסון, מנכ"ל קבוצת סטלנטיס קרלוס טבראס, אמר מוקדם יותר השנה שתעשיית הרכב האירופאית "עומדת בפני "מאבק נורא" עם יצרניות הרכב הסיניות", והמאבק הזה בעייתי מבחינתן היות שהוא מתרחש במקביל גם בשוק הביתי שלהן, באירופה, וגם בסין. הטלת מכסים ומגבלות על יצרניות רכב סיניות באירופה אולי תקל מעט על המאבק המסחרי ותגביל את צעדיהן, אבל היא תוביל בהכרח להטלת מגבלות מקבילות של הסינים על האירופאים. רוב היצרניות האירופאיות – בהן כל יצרניות היוקרה וקבוצת פולקסווגן – הרוויחו בשנים האחרונות יותר כסף בשוק הסיני, שהוא שוק הרכב הגדול ביותר בעולם, מאשר באירופה.
מאז תקופת הקורונה, אך לאו דווקא בגלל המגפה, חל שינוי משמעותי בטעמי הלקוחות הסינים – בין השאר בזכות הגדלת ההיצע של יצרניות סיניות – ונתח השוק של מותגים זרים צונח שם בהתמדה. במקביל, בסין מתנהלת מלחמת מחירים ומתח הרווחים של כלל היצרניות שם מצטמק, וזה מגדיל את הלחץ שלהן לייצא לשאר העולם.
נכון להיום רק כ-20% מן המכוניות שנמכרות באירופה לא מיוצרות שם אלא מיובאות לשטחה, בעיקר מדרום מזרח אסיה ומצפון אמריקה. לעומת זאת, עד לא מכבר אירופה גם הייתה יצואנית הרכב השנייה בעולם, בצמוד ליפן, אולם בסיכום השנה שעברה סין "עקפה בסיבוב" את אירופה והשנה גם את יפן.
היקף יצוא רכב מאירופה בכל אחת מן השנים בעשור האחרון הסתכם בשווי של בין 70 ל-110 מיליארד אירו. אלא שהתוכנית האמריקנית החדשה למאבק באינפלציה מצרה את צעדיהן של יצרניות הרכב האירופאיות והסיניות כאחד, ומקשה על יבוא כלי רכב לארצות הברית. זה מפנה את יכולת הייצור הסינית לאירופה, ומעצים את הדרישה של יצרניות אירופאיות מן הרגולטורים של האיחוד להציג תוכנית כלכלית דומה – אשר בין השאר תצר את צעדיהן של יצרניות סיניות ותאלץ אותן להקים מפעלי ייצור באירופה.