זוכרים את סאאב, יצרנית המטוסים והמכוניות השבדית אשר בעבר הרחוק ייצרה מכוניות מדליקות מבחינה טכנולוגית, ולכן גם מאד אהובות? האמת היא שאפשר להתווכח אודות הדגם "המדליק" האחרון של סאאב, זה שהכיל את ה-DNA השבדי ה"אמיתי". אבל בין אם אתם בעניין של ה-900, ואפילו אם תאמרו 9000 – סאאב "אמיתית" אחרונה – כזאת שיש בה אלמנטים יוצאי דופן של הנדסה פורצת דרך, יוצרה ככל הנראה עד לפני 23 שנים. כל מה שבא בעקבותיה כבר פחות מעניין.

ובכל זאת, נראה שלסאאב תמיד תישמר פינה חמה בליבו של כל אוהב מכוניות, ומצד שני החברה הזאת עוברת ב-20 השנים האחרונות את אחד מתהליכי הגסיסה המפוארים ביותר בתולדות תעשיית הרכב, עם עליות ומורדות שמספיקות לשתי עונות של סדרה ב'נטפליקס'.

החדשות האחרונות מסין ומשבדיה הן שבעלת הבית הנוכחית של סאאב, חברת NEVS, מחפשת בעלים חדשים בעקבות ההסתבכות הקולוסאלית של בעלת המניות העיקרית שלה – ענקית הבניה 'אברגרנדה'. אצל מי שמאמין בדברים כאלה עלולה להיווצר תחושה מעיקה כאילו שמעל לסאאב רובצת קללה פרעונית עתיקה, ושאולי עדיף לקבור את המותג הזה אחת ולתמיד ולהניחו לנפשו.

הפעם האחרונה שבה סאאב נחשבה לחברה עצמאית, וגם פחות או יותר שבדית, הייתה ערב המשבר הכלכלי של 2008-2009, כאשר היא הייתה שייכת לג'נרל מוטורס "הישנה" לפני שזאת פשטה רגל. מאז החלה סאגה מסובכת שכללה לפחות עשר הכרזות על תחיה מחודשת, ובמהלכן היו מעורבות לא מעט חברות בניסיונות השתלטות והקמה מחדש שלא ממש עלו יפה. יצרניות הבוטיק קוניגסג השבדית ו'ספייקר' ההולנדית ניסו, כל אחת בהזדמנות אחרת, לשים יד על סאאב – ולא רק שזה לא עלה יפה – זה גם כמעט גרם לפשיטת רגל של ספייקר והביא להשתלטות של חברה סינית עליה.

ג'נרל מוטורס, בעלת הבית לשעבר ומי שאחראית למצבה העגום של סאאב בתחילת המאה הנוכחית פעלה כגורם, איך נאמר?, "מעכב" וסיכלה אפשרויות שהונחו על השולחן למעורבות סינית בחברה, ובכלל – כדי לספור את מספר החברות הסיניות שהביעו עניין ואף ניסו לקנות את סאאב צריך את אצבעות שתי הידיים.

עבורנו, מי שאוהבים את סאאב, התאפיין העשור האחרון של החברה ב"מאניה דיפרסיה": אחת לכמה חודשים פורסמו ידיעות לפיהן או-טו-טו נרקמת עסקה מעניינת עם שותפים רציניים שיחזירו את סאאב לחיים, וכעבור אי אילו שבועות התרסקו התקוות על צוקי המציאות. סאאב, לגלגוליה השונים, פשטה רגל כמה פעמים, חזרה לייצר – בשבדיה ובסין, ולאחר מכן הפסיקה את הייצור, ובסופו של דבר התגלגלה בתוך חברת ההשקעות הסינית NEVS – בתחילה יחד עם זכויות השימוש בשם המותג (ששייך ליצרנית המטוסים סאאב, שהיא חברה נפרדת), ולאחר מכן בלעדיהן.

לקריאה נוספת:

"המכונית הטורקית הלאומית" היא בעצם סאאב

רוחות המתים: סאאב חוזרת מהקבר כמכונית חשמלית

הבת החורגת של סאאב מציגה את המכונית שלא תהיה לך

צריך לומר דבר אחד מעניין לגבי סאאב גם בתקופה שהיא הייתה כבר "מורדמת ומונשמת": עוד בשנת 2012, כאשר היא התגלגלה לתוך NEVS ולפני חידוש הייצור בשנת 2013 (שנמשך למשך שנה אחת בלבד) – הסינים הציגו את החזון של יצרנית רכב ותיקה שמייצרת אך ורק מכוניות חשמליות.

אז נכון, NEVS ביצעה בעצם רק סוג של הסבה מגושמת של מכונית מיושנת להנעה חשמלית, ונכון גם שבמקביל היא ייצרה מכוניות עם מנועי בעירה לאחר שרכשה את כל הציוד של החברה המפורקת, אבל החזון שלה הקדים בכמה שנים טובות את ההכרזות של וולוו ובעקבותיה גם של לא מעט יצרניות רכב אחרות.

בשנת 2014, שנתיים לאחר שהסינים נרשמו בשבדיה ורכשו את נכסי "סאאב רכב" ושנה לאחר חידוש הייצור של ה-9-3, השיקו אנשי NEVS את החשמלית (המוסבת) הראשונה שלהם, אך באותה שנה איבדו את הזכויות לשם המותג השבדי ובשנה שלאחר מכן נמכרו לקבוצת משקיעים חדשה. ניסיונות לזכות מחדש בשם המותג נמשכו במהלך הזמן עד לשנת 2017 שבה מצד אחד NEVS קיבלה מממשלת סין את הרישיון המיוחל לייצור רכב חשמלי בסין אך מצד שני איבדה סופית את המותג.

באותה שנה הציגה NEVS את קונספט InMotion האוטונומי בגרסה הסינית של תערוכת CES בשנחאי, ושנתיים לאחר מכן, בינואר 2019, נדמה היה שסאאב הגיעה, סוף סוף, אל המנוחה ואל הנחלה. החברה שרכשה את השליטה ב-NEVS היא לא אחרת מאשר קבוצת Evergrande האדירה (נכון יותר, כך חשבנו אז) שהיא בין השאר תאגיד הבנייה השני בגודלו בסין ואחד הגדולים ביותר בעולם.

לאחרונה, שנתיים וחצי לאחר שהשתלטה על NEVS, הסתבר שקבוצת צ'יינה אוורגרנדה שקועה עד צוואר בחובות של יותר מ-300 מיליארד דולר ושהיא מתאמצת למכור כל דבר אפשרי כדי שתוכל להמשיך לצוף. פשיטת רגל של חברה בסדר גודל כזה היא לא פחות מאסון לאומי כלכלי לסין, לכן צריך לקוות שהממשלה תדע לעשות את מה שצריך כדי למנוע את זה – אבל בשורה תחתונה: סאאב, או מה שנשאר ממנה, שוב על המדף.

מנכ"ל NEVS, סטפן טילק, הכריז לאחרונה שלחברה יש מספיק מזומנים כדי לשרוד למשך "זמן מה", אם כי הוא לא אמר בכמה זמן מדובר. NEVS – כך פרסם לאחרונה עיתון הרכב החשוב ביותר בתעשייה – אוטומוטיב ניוז – מוצעת למכירה ובוחנת השקעות של משקיעים אמריקנים ואירופאים ובהם "שותפים תעשייתיים" כמו גם קרנות ומשקיעי הון סיכון. טילק אמר ש-NEVS, שהודיעה על פיטוריהם של כמעט מחצית מעובדיה באוגוסט, תוכל להעסיק מחדש עובדים כדי לקבל את היכולות שאוורגרנדה רוצה באירופה – אם היא תשרוד את המשבר.

ל-NEVS, עם או ללא המותג סאאב, יש מפעל ייצור בסין ומה שיותר חשוב – גם בשבדיה, וזה יכול להיות אטרקטיבי עבור יצרנית סינית שמבקשת לחדור במהירות לשוק האירופאי. מצד שני – הדבר הטוב העיקרי שיכול לקרות אם החברה תירכש על-ידי גורם שיהיה מקובל על יצרנית המטוסים סאאב – הוא אפשרות חדשה להשתמש בשם המותג, ואולי אפילו בסמל הגריפין הנחשק.

שאלת מיליארד הדולר, או – אם תרצו – "הפיל שבחדר" – היא מדוע אנחנו בכלל צריכים את המותג 'סאאב', והאם לא עדיף לתת לו להיאסף בשקט אל אבותיו? מאז המצאת המכונית פעלו בעולם כאלף יצרניות רכב ובבית הקברות של מותגים נחשקים שוכנים בוודאי כמה עשרות לא פחות אטרקטיביים מסאאב. ממשלת סין הכריזה לא מכבר על כוונתה לבצע איחוד של רבים מבין כמה מאות יצרניות רכב שפועלות בשטחה, וזאת כדי להגביר את היעילות של תעשיית הרכב הסינית, ובמקביל נכנסות לתמונה ענקיות הטכנולוגיה כמו פוקסקון, שיאומי, וואווי וחברות נוספות שאמנם לא מפורסמות כיצרניות רכב אבל שמות המותג שלהן הולכים לפניהן.

התשובה הרציונלית היא שאנחנו לא צריכים את סאאב, ובטח ובטח לא צריכים חברה שעושה קולות של סאאב ומתגאה ב"מורשת" שלה אבל אפילו לא נושאת את שם המותג. ובכל זאת, אם הגעתם עד לשורות אלה זה מוכיח שלסיפור הזה יש גם צד אמוציונלי חזק. השם סאאב מכווץ לנו משהו בלב, והגחלת – עמומה וקטנה ככל שהיא -משמרת תקווה לתחיית המתים.