חברת הסטארטאפ הגרמנית electric brands חשפה לאחרונה קונספט מתוק מאין כמותו לרכב חשמלי קטן לשימושים מסחריים ולהובלת נוסעים, והמעניין במיזם הזה הוא… שמדובר ביצירה של חברת סטארטאפ גרמנית קטנה.
אנשי electric brands, ששוכנת בעיירה קטנה דרום מזרחית לפרנקפורט שבגרמניה, לא "המציאו את הגלגל", וככל שאפשר להבין מן הפרסומים שלהם הם אפילו לא מייצרים מנוע או מכלולים עיקריים של הרכב שלהם. אבל זאת בדיוק הפואנטה: גם יצרניות הרכב, ברובן, לא מייצרות את המנועים או את הסוללות בעצמן.
electric brands הוקמה במקור כדי לייצר קטנועים חשמליים משונים למראה וקורקינטים חשמליים, ובסוף שנת 2018 החליטו קברניטיה לייצר את "הרכב החשמלי הקל הטוב והחדשני ביותר בעולם". אפשר להתווכח על עד כמה הם קרובים ליעד המקורי שלהם, אבל קשה מאד לטעון שהתוצאה שלהם לא חמודה להפליא.
בבסיס הרעיון של 'אלקטריק בראנדס' יש פלטפורמה ל"מיקרו רכב חשמלי" (לקטגוריה L7e שלא מורשית לנסוע על כבישים בינעירוניים) עם סוללות חשמליות נשלפות, והיא מוצעת בשתי תצורות – אחת מוגדרת ל"שימושים עירוניים" והאחרת ל"נסיעה בשטח". על בסיס הפלטפורמות האלה מתוכננות עשר תצורות מרכב שונות, בהן 'מיניבוס' להסעת נוסעים, 'טיפר' (משאית מטען עם ארגז להובלת תפזורת, שניתן להטייה), מסחרית מטען סגורה עם תא מטען נפרד, משאית מטען עם מרכב אחוד, טנדר ("פיק-אפ"), טנדר פתוח ("קבריו"), "קרוואן", פלטפורמה "נקיה" (שעליה אפשר לבנות מה שרוצים), ועוד עשר גרסאות דומות של כלי רכב על בסיס פלטפורמת ה"שטח".
כל הגרסאות מונעות באמצעות מנוע צנוע יחסית שמספק מומנט מרשים של כ-100 קג"מ ו-20 כוחות סוס בלבד, וזה מניע את כל ארבעת הגלגלים. האנרגיה שדרושה למנוע הזה אגורה בסוללה בסיסית קטנה מאד, עם תכולת אנרגיה של 10 קילוואט שעה בלבד, אבל כאלטרנטיבה אפשר לבחור גם בסוללה עם תכולת אנרגיה של 30 קילוואט.
בזכות משקל נמוך – שנע בין 450 ק"ג ל-600 ק"ג בלבד, תלוי במרכב, משיג הרכב החשמלי הקטן הזה טווחי נסיעה שנעים בין 200 ל-800 קילומטרים בין טעינות (טוב, הטווח הארוך מחושב בהתבסס על כושר הטעינה של פאנלים סולריים שמותקנים על הגג, לכן לא בטוח אם זה נחשב…). בלימה רגנרטיבית, כמובן, כלולה בחבילה.
אנשי החברה מבטיחים שהם ישגרו את החשמליות הקטנות שלהם לשוק כבר בשנה הבאה, ושהמחירים שלהן יהיו אטרקטיביים במיוחד: החל מ-18,273 $ בלבד כולל מע"מ, ועד כ-33,300 לגרסה היקרה, המאובזרת ביותר, ועם הסוללה הגדולה, הכל לפני סובסידיות והטבות.
מה שנחמד בפלטפורמות חשמליות ייעודיות, להבדיל מאלה שתוכננו במקור כדי לאכלס מנוע בעירה פנימית ואז הוסבו להנעה חשמלית, זה שאפשר "לפסל" עליהן כמעט כל מה שרוצים, עם חופש עיצובי, הנדסי ופונקציונלי מוחלט. לדוגמא, אפשר יהיה לקבל את הרכב עם הגה שמאלי, הגה ימני, או אפילו הגה מרכזי למי שצריך להשתמש ברכב במקומות שאלים צריך לגשת פעם מימין ופעם משמאל. תכונה זאת מתאפשרת מכיוון שההיגוי מופעל באמצעות תקשורת אלקטרונית וללא קשר פיזי בין ההגה לגלגלים (וגם דוושות התאוצה והבלימה הן אלקטרוניות ולא מחוברות פיזית למנוע או לבלמים).
אנשי אלקטריק ברנדס מבטיחים שהם שוקדים עם על פיתוח עמדות טעינה ייעודיות, ובכלל זה גם כאלה שבהן אפשר להחליף סוללות פרוקות בטעונות (מישהו התקשר כבר לשי אגסי?).
כדי לדמיין ולהבין מה עשויה, או עלולה, להיות המשמעות של חברות כאלה מבחינת יצרניות הרכב המסורתיות כל שצריך זה להסתכל סביב ולבחון כמה סוגים של כלי רכב דו-גלגלי חשמלי נוחתים אצלנו מסין, ובאיזה קצב מתרבה מספר הדגמים החשמליים של יצרניות רכב סיניות. המשמעות של ירידת רף הכניסה, והזמינות הרבה של רכיבים עיקריים, כמו גם המורכבות הבסיסית של כלי רכב כאלה, היא שבעתיד יהיו הרבה חברות וארגונים שינסו את מזלם בייצור רכב, והיתרון לגודל של יצרניות הרכב הגדולות עלול להפוך דווקא לחיסרון.
