השבועיים האחרונים בכלל, וסוף השבוע האחרון בפרט, היו גדושים בהכרזות חשובות רבות של תאגיד סטלנטיס, ועל חלקן עוד נספר בהמשך השבוע. אחת ההכרזות שבהן נחשפו הכי מעט פרטים אבל היא מעניינת בטירוף נוגעת לשיתוף פעולה היסטורי בין סטלנטיס – שהיא בעלת הבית של המותג ג'יפ, לבין יצרנית הרכב ההודית טאטא, שהיא בעלת הבית של יגואר ולנד רובר.
כרקע חשוב להזכיר שכבר במהלך השנה שעברה הפסיקה יגואר לנד רובר (JLR) בהדרגה את הייצור של כל דגמי יגואר, כלומר שכיום אין אף דגם של יגואר בייצור סדרתי והיא רק נפטרת מעודפי מלאי בחלק מן השווקים שלה.
JLR מייצרת את דגמי ריינג' רובר ודיסקאברי ספורט באנגליה, ואת דגמי לנד רובר דיסקאברי ודיפנדר בסלובקיה, כלומר שאם מתעלמים ממפעלי ההרכבה שלה בסין ובהודו, שם היא מייצרת לשווקים המקומיים, נכון להיום היא נשענת בעיקר על לנד רובר.
ביום רביעי שעבר הודיעו סטלנטיס וטאטא על חתימת "מזכר הבנות לבחינת הזדמנויות לשיתוף פעולה בפיתוח מוצרים בארצות הברית", והכריזו ש"שתי החברות יבחנו הזדמנויות לשיתוף פעולה ליצירת סינרגיות בפיתוח מוצרים וטכנולוגיה, תוך ניצול החוזקות המשלימות של החברות ליצירת ערך לשני הארגונים".
מעבר להצהרות מנומסות אך כלליות של מנכ"לי שתי החברות לא נמסרו פרטים קונקרטיים אודות שיתופי הפעולה שנדונים ביניהם. אנליסטים בכל רחבי העולם סבורים שהמטרה של JLR היא לצלוח את מחסום המכסים של ממשל טראמפ, אשר פוגע ברווחים ממכירת רכב בארה"ב.
ליגואר לנד רובר אין מפעלי ייצור בארה"ב, ואילו לכל המותגים הצפון אמריקנים של סטלנטיס (בדגש על קרייזלר, דודג', ג'יפ וראם) יש כושר ייצור לא מנוצל שאותו אפשר להשכיר לטאטא.
האוהדים האדוקים של ג'יפ ושל לנד רובר חושבים בוודאי על רנגלר הקשוח ועל דיפנדר הי"ד, אולי גם על דיפנדר הנוכחי, אבל בל נשכח שרוב הפרנסה של שני המותגים היריבים האלה מגיעה דווקא מן הדגמים ה"רכים" או ה"מעודנים" יותר, החל בגרנד צ'רוקי וקומפאס וכלה בדיסקאברי וריינג' רובר. האם בעתיד נראה את אלה ואת אלה חולקים פלטפורמה או מכלולים משותפים או מיוצרים באותם מפעלים בארה"ב, אולי אפילו על אותם קווי הרכבה? האם שיתוף הפעולה יהיה רק בתחום הלוגיסטי או גם ברמת הטכנולוגיה?
כל עוד ששיתוף הפעולה ממוקד רק בייצור זה יכול להביא ערך משותף לשני הצדדים גם בלי לסבך יותר מידי את החיים: JLR תייצר את הדגמים שלה במפעלים אמריקנים של סטלנטיס עם פועלים של סטלנטיס עבור השוק האמריקני – וכולם יישארו חברים.
אבל אם סטלנטיס וטאטא מתכננות ברית דמים עמוקה יותר זה כבר עלול, או עשוי, לעורר אמוציות עמוקות בקרב אוהדי שני המותגים. "ג'יפ דיפנדר"? "לנד רובר רוביקון"? השם ישמור.
יגואר וקרייזלר: איחוד מהחלומות
לא קל לזכור את זה אבל קרייזלר, בעברה הרחוק, ייצרה גם מכוניות יוקרה מתקדמות טכנולוגית. כיום יש בפורטפוליו של החטיבה האמריקנית של סטלנטיס חור שחור ואפל בכל הקשור לשוק היוקרה האמריקני (למעשה בכל העולם), וזה פלח השוק הרווחי ביותר בתעשיית הרכב. סטלנטיס אמנם יכולה לייבא מזראטי מאיטליה, אבל היא לא מייצרת אף מכונית יוקרה שנהנית מפטור ממכס בארה"ב.
שיתוף פעולה בין קרייזלר ליגואר יכול להציל את שני המותגים ההיסטוריים החשובים האלה בעיקר אם הוא יתקיים בעולמות הטכנולוגיה, ועל גבי פלטפורמות חדשות ומשותפות, ונזכיר שהניסיון האחרון של קרייזלר להציל את עצמה בדרך הזאת נעשה בימי האיחוד בינה לבין מרצדס-בנץ. נאמר גם שההצדקה העיקרית לשימור ולחיזוק המותג קרייזלר בארה"ב יכולה להיות כלי רכב יוקרתיים ויקרים מאלה שהיא מייצרת בעשור האחרון.
בשונה ממקרה ג'יפ – לנד רובר, ליגואר אין ברגע זה אף מוצר קיים שהיא יכולה להתחיל לייצר מחר בבוקר בארה"ב, אם כי בהמשך השנה היא תציג דגם חשמלי ראשון, Type 001, שאל העיצוב השנוי במחלוקת שלו נחשפנו באמצעות דגם התצוגה 001 ותמונות טיזר שהחברה פרסמה.
שאלה נכבדת היא האם ייצור של יגואר במפעל של קרייזלר בארה"ב יכול לשמר את הניחוח הבריטי שנחוץ למוצר יוקרה. התשובה, כנראה, היא שאם מרצדס וב.מ.וו יכולות לייצר רכב בארה"ב ולנד-רובר עצמה מייצרת בסלובקיה (שלא לדבר על ייצור יגואר בסין ובהודו) – אז כנראה שזה אפשרי.
מה שבטוח זה שבמציאות הנוכחית יגואר ולנד-רובר חייבות לייצר רכב בארה"ב כדי שתהיה להן דריסת רגל רווחית בשוק הרכב העשיר ביותר בעולם. עבורנו, בישראל, אלה יכולות להיות חדשות טובות מפני שכמעט כל רכב שמיוצר בארה"ב לפי תקינה אמריקנית הוא מועמד לגיטימי לייבוא לישראל.
לקריאה נוספת:
סטלנטיס 2030 : יותר השקעה בפיג'ו, פיאט וג'יפ, פחות בסיטרואן, אופל ואלפא רומיאו
ניסאן מכווצת את המפעל שמייצר את ג'וק וקשקאי. מה המשמעות לעתיד שלה בישראל?
