למדינת ישראל יש את ספר החוקים שלה, ולמשרד התחבורה יש את שלו – גם אם אלה עומדים בסתירה לחוקי המדינה ועלולים לגרום נזק לנהגים.
הנה דוגמא: בסעיף 20 א' של "חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981" נקבע ש: "מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לעניין כל דין כאילו לא הורשע, וכל פסול שנפסל בשל ההרשעה, בין מכוח חיקוק ובין מכוח פסק דין, לרבות פסק דין בהליך משמעתי, בטל מיום המחיקה".
בתרגום לעברית מדוברת אומרת תקנה זאת שאם אדם הורשע בדין והרשעה זאת נרשמה במירשם פלילי כלשהו, אבל לאחר מכן אותו אדם זוכה מאותה עבירה – למשל בעקבות ערעור לערכאה משפטית גבוהה יותר – על מנהל המירשם הפלילי חלה חובה למחוק מן המאגר כל זכר להרשעה, בעיקר כדי שלא תפגע בשום אופן בהמשך חייו של מי שזוכה בדין.
אלא שביקום המקביל שנקרא משרד התחבורה פועל, כך מסתבר, חוק אחר. אדם שהואשם והורשע בעבירת תנועה, וכתוצאה מכך נרשמו לחובתו "נקודות" לפי שיטת הניקוד, לא יוכל להיפטר מהן עד קץ כל הימים ואפילו אם יזוכה על-ידי בית המשפט מהרשעתו המקורית.
עוד ב-TheCar:
דיברתם בטלפון בזמן נהיגה? מספר הנקודות יוכפל ל-8
עוד פדיחה: כך הצליח משרד התחבורה לטעות ולהטעות בחישוב נקודות
דברי ימי כץ: קווים לדמותו של כישלון
את הלקונה הזאת עלולות לנצל לרעה חברות ביטוח אשר מתנות, כאחד מתנאי הפוליסה, את הפיצויים שהן משלמות במקרה ביטוח בכך שהמבוטח גילה להן גילוי נאות אודות עברו התעבורתי.
וכך, נהג שזוכה על-ידי בית משפט, אבל נקודותיו מוסיפות להשחיר את עברו התעבורתי, עלול למצוא את עצמו בסיטואציה שבה חברת ביטוח מסרבת לפצות אותו וטוענת שהוא לא דיבר אמת כאשר טען – עם חידוש הפוליסה או בעת רכישת פוליסה חדשה – שאין לו הרשעות בתחום התעבורה.
בדיקה שערכנו גילתה שגם אצל מי שרישיונו נשלל ללא כל הצדקה, ובית משפט פסק שיש לבטל את ההרשעה הזאת, מוסיפות ה"נקודות" של משרד התחבורה ללוות אותו כאות קין לכל ימי חייו, רישום שעלול לפגוע בו בעתיד.
לנוכח זאת פנינו אל משרד התחבורה וביקשנו לברר מדוע לא נמחקות נקודות כאלה מתיקו האישי של הנהג, והתשובה שקיבלנו, אין מה לומר, לקוחה כאילו מסיפורי אלף לילה ולילה.
כך כתב לנו דובר משרד התחבורה אבנר עובדיה: "משרד התחבורה לא מוחק נתונים כיוון ואנו חייבים לאפשר לבחון בדיעבד מה היה מצבו של נהג בכל רגע נתון. למשל, אם יש תביעה על תאונת דרכים שארעה לפני מספר שנים, חייבת להיות אפשרות לדעת אם באותו מועד הוא היה רשאי לנהוג או היה בפסילה. לפיכך הוא שומר כנתונים היסטוריים, פסילה שהייתה בעבר והסתיימה. אין מקום למחוק מנתוני העבר את השלילות שבוטלו או הסתיימו".
עוד נאמר בתגובה: "משרד התחבורה איננו יודע מדוע מבוטלת פסילה פעילה הרשומה במאגריו: האם היה זיכוי וביטול עונש הפסילה שהוטל, או שבית המשפט החליט להקל בעונש ולקצר פסילה. מידע זה איננו רלוונטי כלל למשרד התחבורה, שרק צריך לנהל מעקב אחרי השאלה העובדתית, האם במועד נתון לנהג מסויים מותר או אסור לנהוג.
בין כך ובין כך משפטית זה לא משנה, כל עוד לא בוטלה הפסילה היא תקפה לכל דבר ועניין, ואפילו זיכוי איננו מבטל למפרע את הפסילה שהוטלה קודם לכן. אין לאדם שרישיונו נפסל זכות לנהוג, גם אם הגיש ערעור שהוא משוכנע שיתקבל".
לנו לא נותר אלא להרים גבה: האם היועצים המשפטיים הנבונים של משרד התחבורה לא מכירים את חוקי מדינת ישראל? האם ההיגיון שלהם גורס שגם לאחר שבית משפט מזכה נהג, וקובע שלא הייתה הצדקה לפסול את רישיונו או שנעשה לו עוול בעצם הפסילה – האם גם אז צריך אות הקין ללוות את הנהג למשך כל חייו ולפגוע בו כלכלית ללא כל הצדקה?
למשרד התחבורה פתרונים.
