עובדה: כלי רכב ישנים מעורבים בתאונות בשיעור גבוה מחלקם בצי הרכב. עובדה: כדי לצמצם את מעורבותם של כלי רכב ישנים בתאונות יש לפקח על תקינותם. עובדה: ועדת מנכ"לים קבעה לפני כ-20 שנה שיש לבדוק כ-5% מכלי הרכב. ומה עושים משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עם כל העובדות האלה? מתברר שלא מספיק
בשנת 1996 מינתה ממשלת ישראל "ועדת מנכ"לים" – שמונה מנכ"לים של משרדים ממשלתיים עסקו בבחינת מצב הבטיחות בדרכים, וקבעו שורה של המלצות שנועדו לצמצם את מספר התאונות. אחת ההמלצות של ועדת המנכ"לים עסקה בבדיקת כלי רכב בצדי הדרך על-ידי ניידות בטיחות של משרד התחבורה: הוועדה קבעה כי יש לבדוק מדי שנה 5% מכל כלי הרכב בישראל, וזאת על-מנת לתת תמונת מצב מהימנה באשר למצב המכני של כלי הרכב. כמעט 20 שנה לאחר מכן, מתברר ששיעור כלי הרכב שנבדקים בישראל על-ידי ניידות בטיחות רחוק מלעמוד ביעד שקבעה ועדת המנכ"לים.
מבדיקת TheCar עולה כי שיעור הבדיקה השנתי של כלי רכב מגיע לפחות מ-1.5% בלבד מסך כלי הרכב שנעים בכבישי ישראל. כך למשל, בשנת 2013 בדקו ניידות הבטיחות של משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כ-36 אלף כלי רכב, שהיוו כ-1.3% מצי הרכב הישראלי, שכלל באותה שנה כ-2.85 מיליון כלי רכב. מספר הבדיקות בשנת 2014 נותר כמעט ללא שינוי: ניידות הבטיחות בדקו, בממוצע, כ-3,000 כלי רכב בחודש, וזאת בזמן שמצבת כלי הרכב בישראל הגיעה לכ-2.96 מיליון.
ראוי לציין כי מאז הגישה ועדת המנכ"לים את המלצתה, גדל צי הרכב הישראלי בקרוב ל-100%: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת 1996 הגיע מספר כלי הרכב בישראל לכ-1.54 מיליון, וב-2014 הגיע מספרם לכ-2.96 מיליון. אלא שלמרות הצמיחה של צי הרכב, היקף הבדיקות השנתי של ניידות הבטיחות נשאר ללא שינוי ניכר. לאורך העשור הקודם (2000 עד 2010) נבדקו בין כ-35 אלף ו-45 אלף כלי רכב מדי שנה, כאשר נתוני 2013 ו-2014 מלמדים שלא נרשם שינוי משמעותי בהיקף הבדיקות.
במקביל לצמיחת צי הרכב הישראלי, נרשם עלייה משמעותית בגיל הממוצע של כלי הרכב. לפי נתוני הלמ"ס, גילם הממוצע של כלי הרכב ב-1996 היה כ-5.9 שנים, לעומת כ-7 שנים בשנת 2014. העלייה בגיל הרכב הממוצע מתבטאת בעליית מספר כלי הרכב שגילם 10 שנים ויותר. לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2005 נעו בכבישים כ-632 אלף כלי רכב שגילם 10 שנים ויותר, ובסוף 2009 הגיע מספרם לכ-768 אלף. על-פי פרסומי הלמ"ס, בשנה שעברה נעו בכבישים כ-834 אלף כלי רכב שגילם 10 שנים או יותר, או כ-200 אלף יותר ממספרם לפני כעשור.
מספרם הגדל של כלי הרכב הישנים מחייב את הידוק הפיקוח על תקינותם המכנית, שכן מעורבותם בתאונות דרכים גבוהה ממעורבות כלי רכב חדשים. לפי נתונים שפרסמה הלמ"ס בקיץ האחרון, כ-16.9% מסך כלי הרכב הפרטיים בישראל היו בגילאי 13 שנים ויותר, אך חלקם בתאונות דרכים קטלניות היה גבוה משמעותית: מתוך 211 כלי רכב פרטיים שהיו מעורבים בשנת 2013 בתאונה קטלנית, 54 היו בגילאי 13 שנים ויותר (כ-25.5%).
המעורבות הגבוהה של כלי רכב ישנים בתאונות דרכים קטלניות מלמדת על החשיבות שיש לבטיחות "טכנית": בטיחות שנגזרת מקיומן של מערכות בטיחות מתקדמות ומתקינותן של מערכות הרכב השונות – החל מתקינות הצמיגים וכלה בתקינות מערכות הבלימה וההיגוי. בעניין זה יש לזכור כי כלי רכב ישנים נוטים "לסבול" מרמת תחזוקה נמוכה יחסית, והם לרוב אינם מצוידים במערכות בטיחות חשובות כמו בקרת יציבות אלקטרונית וכריות אוויר מתקדמות. בחלק מכלי הרכב הישנים אף חסרות מערכות בטיחות בסיסיות כמו מערכת למניעת גלגלים בבלימה (ABS).
את מעורבותם של כלי רכב ישנים בתאונות אפשר לצמצם בשתי דרכים עיקריות: הגברת הפיקוח על תקינותם הטכנית באמצעות בדיקות אקראיות בצדי הדרך, ועידוד בעליהם לרכוש כלי רכב חדשים יותר באמצעות מתן מענק כספי בעבור מסירתם למגרשים ייעודיים (למשל, במסגרת "תוכנית גריטה"). למרבה הצער, תוכנית הגריטה הממשלתית הופסקה לפני יותר משנה וחצי ולא חודשה מאז, ושיעור הבדיקות האקראיות שמבצעות ניידות הבטיחות של משרד התחבורה והרשות לבטיחות רחוק מלעמוד ביעדים שנקבעו לפני כמעט 20 שנה.
