הבטיחות בדרכים בישראל מעולם לא נמצאה בידיים רבות כל כך. נוסף לשר התחבורה, שהוא הממונה על הבטיחות מתוקף החוק והאחראי על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ונוסף למנכ"ל הרשות וליו"ר הרשות, יש לנו גם סגנית שר, ח"כ ציפי חוטובלי, שבידיה אישית הופקדה האחריות לבטיחות.
לסגנית השר יש נתונים ודיעות משלה. "אין ספק", היא הבהירה לוועדת הכלכלה באוקטובר האחרון, "שמצלמות שימוקמו בכבישים מסוכנים… זה מקובל על כולם. זה נוסה באירופה, זה נוסה בצרפת, זה נוסה בבריטניה, בצרפת זה הוריד ב־50% את מספר התאונות. מאחר שיש ניסיון מוכח בינלאומי… כל היושבים כאן סביב השולחן חושבים שהדבר היחיד זה מתווה היישום, ולא עצם העיקרון שמצלמות מסייעות".
האמנם "ניסיון מוכח בינלאומי"? מישהו סיפר לסגנית השר על הניסיון הבריטי, עם 6,000 מצלמות, שבשנים האחרונות דווקא מצטמצם והולך? והאם מישהו דיווח לה שבמקביל לכך הועלתה המהירות המותרת בחלק מהכבישים בבריטניה?
ומה קרה בדיוק בצרפת – מספר התאונות ירד ב־50%, ולא 75% כמו שאומרים ב"אור ירוק"? ועל איזה כבישים מסוכנים דיברה סגנית השר? כביש 2 הוא כביש מסוכן? שאלנו את סגנית השר על-סמך מה היא מבססת את הנתונים שבהם השתמשה, והאם אפשר לקבל לבדיקה את המחקרים והמסמכים שבהם הם מופיעים.
סגנית השר לא סיפקה מחקרים, והשיבה כך: "על סמך נתונים שהוצגו בפני סגנית השר על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואגף התנועה במשטרת ישראל, עולה כי בכבישים שבהם הוצבו מצלמות אכיפה נרשמה ירידה ניכרת במהירות הממוצעת ובהתאם במספר תאונות הדרכים. מערכות האכיפה האלקטרונית הוכיחו עצמן ככלי יעיל להפחתת מספר תאונות הדרכים בארץ ובאירופה, על כן סגנית השר פועלת ליישם מהלך של פריסת המצלמות".
יתכן שפספסתם את משפט המפתח בדברי סגנית השר, ולכן הרשו לנו להאיר את עיניכם: "נרשמה ירידה ניכרת במהירות הממוצעת ובהתאם במספר תאונות הדרכים". האמנם? ואם זה נכון, היכן הנתונים שתומכים בכך?
לא ויתרנו. ביקשנו שוב ושוב את נתוני המקור, אך כל שקיבלנו הוא את התגובה: "המידע נאסף לבקשת אגף התנועה על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והוצג בפני סגנית השר. מדובר על ירידה ממוצעת של 9 קמ"ש (כ 10%) וירידה של 24% במספר התאונות בכבישים בהם הותקנו המצלמות".
מסמכים, כאמור, לא קיבלנו. וזה בסדר. אף אחד לא מצפה מסגנית השר לוודא שהנתונים המועברים לה ממומחי בטיחות אכן מדויקים. הבעיה מתעוררת כאשר כל העוסקים בבטיחות מצטטים את אותם מחקרים ואת אותם נתונים, מבלי לוודא שהם נכונים, רלוונטיים או עדכניים.
