בתום תקופת הרצה שקטה השיקה בסוף השבוע קבוצת פיג'ו-סיטרואן בארצות הברית את Free2Move – פלטפורמת שירותי התחבורה שלה.
Free2Move פעילה באירופה מזה כשלוש שנים, וההשקה שלה בארצות הברית חשובה בגלל מספר סיבות – הראשונה בהן היא שהקבוצה בכלל לא מוכרת שם מכוניות. במילים אחרות, את כל שירותי הניידות שמבוססים על מכוניות ישמשו, לפחות בתקופה הראשונה, מכוניות מתוצרתן של יצרניות רכב מתחרות. אם לא די בכך, על פלטפורמת Free2Move מוצעים גם השירותים של החברה המתחרה – Car2Go. מבולבלים? חכו, זה נהיה מעניין מרגע לרגע.
Free2Move היא פלטפורמת אגריגציה של שירותי תחבורה, משהו כמו Moovit הישראלית, שמשלבת בתוכה שירותי השכרה לטווח קצרצר, בדומה לחברת Car2Go או פרויקט 'אוטותל' שמוכרים לנו. ההשקה שלה, כעת, בארצות הברית היא ירייה ראשונה במה שהצרפתים מכנים "תוכנית עשור לשירותי ניידות", והיא מושקת בשלב ראשון בבירת ארצות הברית, וושינגטון DC.
כל אדם בעל רישיון נהיגה וכרטיס אשראי בתוקף יכולים להצטרף לשירות מבוסס-האפליקציה במספר צעדי רישום סטנדרטיים, ולקנות מנוי שעולה 10 דולר לחודש. מרגע זה מחובר המשתמש אל מגוון שירותי ניידות – החל משירותי ההשכרה לטווח קצרצר של Free2Move עצמה, דרך שירותים מקבילים של Car2Go, עבור דרך נסיעות בתחבורה משתפת עם נהגי 'אובר' ו'ליפט', המשך דרך חברות Jump, spin ו-Capital bikeshare שמציבות אופניים לשימוש הציבור (כמו פרויקט 'תל-אופן' בתל-אביב), ועד לחברות LimeBike, Skip ו-Bird שמשכירות קורקינטים חשמליים.
כל השירותים האלה ניתנים ללקוחות הפלטפורמה במחיר של "הכל כלול", כלומר מבלי להוסיף לו עלויות נוספות כמו עלויות הזמנה, חיוב בגין נסיעה, עלויות חניה, ביטוח או דלק.
בשלב הזה מפעילה Free2Move בוושינגטון צי של 600 מכוניות, כולן מדגמי ג'נרל מוטורוס, ואף לא אחת מהן, כאמור, מתוצרת פיג'ו, סיטרואן, DS או אופל – מותגים אשר עדיין לא נמכרים בצפון אמריקה. אחד הדברים החביבים בפלטפורמה הזאת הוא שבכל מצב, ברגע שהמשתמש בודק באפליקציה כיצד עליו להגיע בין שתי נקודות, היא בוחנת עבורו את זמינות כל כלי הרכב ומציעה לו את הדרך הכי פחות יקרה והכי יעילה מבחינתו של שילוב בין כלי התחבורה השונים.
נכון להיום Free2Move פעילה כבר ב-12 מדינות ומפעילה 65,000 כלי רכב, בהם מכוניות, קטנועים ואופניים, ורשומים אליה יותר מ-1.5 מיליון לקוחות ברחבי העולם. במהלך ה'פיילוט' של החברה בוושינגטון הופעלו שם 137 מכוניות, ולמשתמשים הוצעו הנחות והטבות גדולות מאד בתמורה להשתתפותם בניסוי. בהמשך, לאחר ביסוס הפעילות של הפלטפורמה בוושינגטון, מתכננים אנשי פיג'ו-סיטרואן להרחיב אותה לערים נוספות בארה"ב ובקנדה.
לדברי אנשי Free2Move, מה שמייחד אותם ביחס לחברות כמו Car2Go (שרשמו הפסדים לא קלים בלא מעט שווקים עד כה) הוא התמקדות רבה יותר בצרכי הלקוחות ובנוחות שלהם, ממשק משתמש יעיל ונוח יותר לשימוש, תכניות נאמנות, וההוספה התכופה של פיצ'רים נוספים כל הזמן.
גם הקשר העסקי בינם לבין Car2Go בארה"ב מעניין. לטענת אנשי Free2Move, ההצדקה הראשונה לפלטפורמה שאליה הם מביאים גם את המתחרים שלהם היא ש"השוק גדול מספיק בשביל כולם". בנוסף, תמהיל כלי הרכב של Car2Go בארה"ב הוא כ-75 אחוז מכוניות מדגמי 'סמארט' וכ-25 אחוז מדגמי מרצדס. Free2Move, לעומתם, מציעה קרוסאוברים אופנתיים מדגמי שברולט אקווינוקס, ומכוניות סדאן קומפקטיות מדגם שברולט קרוז.
אבל החלק הכי מעניין בפעילות של Free2Move, ואולי בו טמונה גם הסיבה האסטרטגית להשקעה של הקבוצה בשוק האמריקני, הוא תהליך ההחדרה מחדש של פיג'ו, או של סיטרואן (או של DS) לצפון אמריקה החל בשנה הבאה. אנשי פיג'ו-סיטרואן הכריזו אמנם על כוונתם לפצח מחדש את השוק האמריקני, שנחשב לשוק הרכב הרווחי ביותר בעולם, אבל עדיין לא הכריזו רשמית עם איזה מותג הם מתכוונים לעשות את זה (אם כי הם כן אמרו שבשלב הראשון הם ייכנסו רק עם מותג אחד).
כדי לחדור לשוק האמריקני, ולהתמודד בו עם יותר מ-45 מותגי רכב שמשווקים קרוב ל-500 דגמים שונים, לא מספיק להקים ולהשקיע ברשת שיווק, ולהתגבר באמצעים שיווקיים יקרים על חוסר המודעות למותג תוך כדי יצירת בידול וחשק אצל הלקוחות. בניית מותג רכב היא תהליך ארוך שנים שדורש, בין השאר, להתגבר על מחסומים וחששות של רוכשים מפני ענייני תחזוקה, ירידת ערך, אמינות ובטיחות. הדרך הפשוטה ביותר לחשוף לקוחות למותג חדש ולאפשר לו להתנסות בו היא באמצעות "יחסים פתוחים" ולא מחייבים, כמו השכרה בכלל והשכרה לזמן קצרצר בפרט. אפשר להניח, לכן, שצי הרכב של Free2Move יעבור, מיד עם תחילת ההחדרה של אחד ממותגי הקבוצה לארה"ב – להשתמש במכוניות של אותו מותג.
