נציג משרד התחבורה טען שההודעה לנהגת הגיעה לידיה שבוע לפני שנשלחה

שנתיים וחצי רדף משרד התחבורה אחרי אורנית דקל. ביוני 2011 החליט המשרד לפסול את רישיונה לתקופה של שלושה חודשים, והתנה את חידושו במבחן עיוני. הסיבה, כך הודיעו לה, הייתה צבירת 36 נקודות חובה בין השנים 2003 ו-2010, ואי-ביצוע קורס נהיגה "מתקנת".

רק כעת, בפברואר 2014, ולאחר מאבק משפטי ארוך ויקר, הצליחה דקל להשיג צדק. שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים, מיכל אגמון-גונן, ביטלה את החלטת אגף הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה שלה, תוך שהיא מותחת ביקורת חריפה על התנהלות משרד התחבורה.

דקל היא רק אחת מתוך עשרות אלפי נהגים שקיבלו עד עתה אזהרות ואיומים מאגף הרישוי בנוגע לפסילת רישיונם, לכאורה בגלל אי-ביצוע קורסי נהיגה מתקנת.
חלקם, ואולי רובם, נכנעו לאיומים והפקידו את רישיונם, או ביצעו קורס נהיגה, למרות שהמקרה של דקל מוכיח שיתכן ודרישת משרד התחבורה חסרת בסיס או לקויה באופן שצריך היה להביא לביטול הדרישה.

וכך כותבת השופטת מיכל אגמון-גונן בפסק דינה: "אין להשלים עם מצב שבו משרד התחבורה נמנע מלעשות מאמץ מינימאלי על-מנת להתריע בפני הנהגת כי לא התייצבה לקורס כנדרש, ודאי וודאי שאין לקבל מצב שבו בהיעדר הודעה, ולאחר שנצברות לחובתה מספר נקודות נוספות, מורה המשרד על שלילת רישיון על בסיס העבירות הישנות שלא נמחקו עקב היעדר ההתייצבות לקורס".

דקל, בכירה בחברה למתנ"סים אשר זקוקה לרישיון הנהיגה לצורך עבודתה, אינה עבריינית מועדת אשר מזלזלת בחוק ומפרה אותו ללא הבחנה, אלא ממש "האזרח הנורמטיבי" שעליו מרבים שופטי תעבורה לכתוב ולדבר. השופטת אגמון-גונן כתבה עליה שהיא "נדרשת לנסיעות מרובות ברכבה לאתרי המתנ"סים ברחבי הארץ, וזאת לצורך גיוס והפעלת מתנדבים".

דקל ביצעה ארבע עבירות תנועה ב-2003 ו-2004, וכאשר קיבלה זימון לקורס נהיגה "נכונה", התייצבה וסיימה אותו בהצלחה. ביצוע עבירה נוספת באוגוסט 2004 האריך את תוקף הנקודות עד 2008, ובמשרד טענו שבאפריל 2005 נשלח לדקל זימון לקורס נהיגה נוסף ("ייעודי"). במשך יותר משש שנים לא נרשמו לחובת הנהגת נקודות חובה נוספת, אך באוקטובר 2010 ביצעה עבירת מהירות ואז החלה הסתבכותה הביורוקרטית והמשפטית עם משרד התחבורה.

במשרד התחבורה טענו שב-6 באפריל 2005 נשלח לדקל זימון נוסף לקורס נהיגה ("קורס ייעודי"), אולם הנהגת לא התייצבה וממילא לא סיימה אותו. דקל אמנם טענה שההודעה מעולם לא הגיעה ליעדה, אך במהלך המשפט הודיע נציג המשרד שבירור עם דואר ישראל העלה שדבר הדואר נמסר ליעדו. למרבה המבוכה, לפי ההודעה שהועברה לבית המשפט נמסר דבר הדואר לידי דקל ב-29 במרץ 2005, כלומר שבוע לפני שנשלח…

בהנחה שדואר ישראל טרם מצא דרך לחזור אחורה בזמן, ושהדוור לא מסר את ההודעה שבוע לפני שנשלחה על-ידי משרד התחבורה, דברי השופטת אגמון-גונן לפיה העניין "תמוה ביותר" מסכמים היטב את הנקודה.

התנהלות אגף הרישוי בעניינה של דקל לקויה מיסודה. עורך דינה, שי גלעד, ביסס חלק מטענותיו על ליקוי משמעותי במיוחד: למרות שמשרד התחבורה טען שדקל צברה נקודות רבות ולא ביצעה קורס כנדרש, ב-2008, הרבה אחרי שלכאורה זומנה לקורס הנהיגה השני – היא קיבלה רישיון נהיגה חדש לתקופה של עשר שנים.

השופטת אגמון-גונן קבה שקבלת הרישיון יצרה הסתמכות: "אדם מן היישוב המקבל הודעה על חידוש רישיונו לתקופה של עשר שנים, רשאי להניח כי לא נצברו לחובתו נקודות ברף המחייב אמצעי תיקון (קורס נהיגה, ש.ה) וכי לא קיימת מניעה כלשהי בחידוש רישיונו". עקרון ההסתמכות, כך נקבע בפסק הדין, אף גבר במקרה של דקל על חזקת המסירה ממנה נהנים משרדי הממשלה, אשר קובעת שהנהגים הם שצריכים להוכיח שדבר דואר לא הגיע לכתובתם.

"אין לקבל את עמדת המשיבה (משרד התחבורה), לפיה חידוש הרישיון נעשה באופן אוטומטי, וכי לא ניתן להודיע, במעמד חידוש הרישיון, על הנקודות (שנצברו) ואמצעי התיקון שהוטלו", כתבה השופטת אגמון-גונן. "קשה לקבל גישה זו בעידן המידע, שבו כל המערכות ממוחשבות ומקושרות".

השופטת קבעה שלדקל לא הייתה אפשרות למחוק את מרבית הנקודות שצברה, באמצעות קורס נהיגה, ומאחר וכך החלטת המשרד לפסול את הרישיון הייתה – כדברי השופטת – "בלתי סבירה ובלתי מידתית".

מאד סביר להניח שכמו דקל ישנם נהגים רבים נוספים שגילו לפתע שמשרד התחבורה מאיים לפסול את רישיונם בגלל עבירות שבוצעו לפני כעשור.

דקל ועו"ד גלעד הצליחו "לנצח את המערכת" ולהוכיח את חוסר הסבירות של החלטת משרד התחבורה. זה ניצחון חשוב, אבל למרבה הצער מגיע מאוחר מדי עבור מי שהשלימו עם מר-גורלם, וביצעו את ההחלטה הבלתי מידתית של משרד התחבורה.

השופטת אגמון-גונן הטילה על משרד התחבורה את תשלום הוצאות המשפט, בסך של 15 אלף שקלים.