מחר (ה'), בשעה 13:30, תמסור רבקה שורץ – שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד, את גזר דינו של יעקב ישורון, נהג המיניבוס אשר התנגש ברכבת נוסעים בתאונה מחרידה שהתרחשה באוגוסט 2010 על כביש 353 בסמוך לקיבוץ גת.
גזר הדין יינתן בעקבות הסדר טיעון מקל שנחתם בין הפרקליטות לבין עו"ד יגאל טמיר אשר מייצג את הנאשם.
בכתב האישום המקורי ייחסה הפרקליטות את האשמה הבלעדית לתאונה לישורון, ולנוכח התוצאות הטרגיות דרשה להטיל עליו עונש כבד שעלול היה להסתכם ב-21 שנות מאסר.
אלא שבמהלך ניהול המשפט הציג עו"ד טמיר לבית המשפט מספר עדויות של מומחים מן השורה הראשונה אשר חושפות לכאורה לא רק מחדלים משמעותיים בתשתיות ובשילוט סביב מקום התאונה, כאלה שבסבירות רבה גרמו או תרמו לה, אלא גם ממצאים אשר מציגים התנהלות רשלנית לכאורה של חקירת המשטרה את התאונה.
בין השאר הוגשה עדות מומחה של ניר קוסטיקה, לשעבר קצין הבוחנים הראשי של מחוז מרכז במשטרת ישראל וכיום חוקר תאונות פרטי, אשר הוכיח לכאורה שמהירות הנסיעה של המיניבוס לא עלתה על 47 קמ"ש – מהירות שתאמה לתנאי הדרך והמקום.
קוסטיקה מצא שהסדרי התנועה במקום לא תאמו להסדרי התנועה הנכונים למפגש מסילת ברזל ושתמרורי האזהרה שהוצבו לאורך הדרך הוצבו שלא כדין ולכן עשויים היו להסיח את דעתם של הנהגים בכביש.
"ניתן לקבוע", טען קוסטיקה, "שתנאי הדרך מנעו מהנאשם להבין כי הוא מתקרב לתחום מפגש המסילה, וכל נהג סביר באותן הנסיבות היה מתרשם שקטע הכביש מתייחס לדרך רצופה הנמשכת בתוך תחום אתר עבודות".
עוד מצא קוסטיקה שחקירת המשטרה התעלמה מן הנסיבות יוצאות הדופן של המקרה והשחזור שבוצע על-ידי חוקר המשטרה לא היה נכון, מה שהוביל למסקנות שגויות.
חקירתו של קוסטיקה, כמו גם של מומחים נוספים שאת מסקנותיהם הציג עו"ד טמיר, הובילה למסקנה שלפחות בחלק מן האשמה בתאונה נושאים אנשי מע"צ ורכבת ישראל, אולם חוקר התאונה לא טרח לחקור את גורמי מע"צ לגבי תשתית הדרך והתמרור בזירה או את הגורמים הרלבנטיים ברכבת ישראל.
משא נפשי כבד מנשוא
בתאונה המחרידה בסמוך לגת נמחקו שלושה דורות של בני משפחות ברנשטיין וגוטשטיין מן העיר בית"ר עילית: אבא, אמא, ארבעה ילדים ונכד בן שנתיים.
במהלך השנים האחרונות חלה כפי הנראה התדרדרות במצבו של הנאשם, בסבירות רבה בגלל התאונה, והוא לא יכול היה להתייצב לחלק מן הדיונים שנערכו בעניינו.
לנוכח הממצאים בתיק הצליח עו"ד טמיר לשכנע את הפרקליטות להיכנס להליך גישור, אשר נחשב למאד נדיר במשפט הפלילי, ובסיכומו הגיעו הצדדים להסדר טיעון מקל אשר קובע את גבולות העונש שיוטל על ישורון בין חצי שנה של עבודות שירות לבין שנתיים מאסר בפועל.
יהא אשר יהא גזר דינו של ישורון, תאונה זאת מדגימה את האופן שבו מדינת ישראל משחזרת תאונות במקום להסיק מהן את המסקנות שבאמצעותן ניתן למנוע תאונות דומות בעתיד, וזאת מנטליות אשר מסכנת כל אחד מאיתנו בדרכים.
למחרת התאונה ביקרתי במקום ותיעדתי שורת כשלים אשר מנעו מנהגים שנוסעים על כביש 353 מלהבחין במיקום המדויק של מסילת הברזל, כמו גם בהתקדמותה של רכב לכיוון המפגש.
לא מיותר לציין שבמקום התאונה נבנה באותה עת גשר שיצר הפרדה מפלסית מן המסילה, אולם הקמתו התעכבה למשך מספר שנים לא סביר, והוא נפתח לתנועה רק שבועות ספורים לאחר התאונה.
למרות כל זאת, חקירת המשטרה, כמו גם חקירה שבוצעה על-ידי ועדה מקצועית כביכול של משרד התחבורה, לא הביאה להסקת מסקנות מעשיות כנגד אף אחד מאנשי מע"צ או רכבת ישראל אשר היו קשורים ביצירת המפגעים במיקום התאונה.
בסיכומם של דברים התמקדה המשטרה אך ורק בנהג המיניבוס ולא הגישה כתב אישום או העמידה לדין אף אדם אחר בקשר לתאונה זאת.
לקראת הקראת גזר הדין מסר עו"ד יגאל טמיר ל-TheCar את הדברים הבאים: "הפרקליטות, תוך אכיפה בררנית, לא הגישה כתבי איום, ולא העמידה לדין את רכבת ישראל או מי ממנהליה ו/או מטעם חב' נתיבי ישראל (מע"צ) בקשר לתאונה, וזאת חרף הרשלנות שנתגלתה בחומר הראיות, זאת למרות שבנסיבות פחות חמורות הועמדו לדין מנהלי הרכבת באסון בית יהושע.
הצגנו לבית המשפט מספר חוות דעת של מומחים לתאונות דרכים, לבטיחות, ועיתונאי תחבורה, מן השורה הראשונה, אשר חושפות לכאורה לא רק מחדלים משמעותיים בתשתיות ובשילוט סביב מקום התאונה, כאלה שבסבירות רבה גרמו או תרמו לה, אלא גם ממצאים אשר מציגים התנהלות רשלנית לכאורה של חקירת המשטרה את נסיבות התאונה."
