נהג יהודי שפרץ מחסום בכניסה ליו"ש הואשם בנהיגה פוחזת ובתקיפה אך זוכה בבית משפט השלום בירושלים מכל ההאשמות. הנימוק לזיכוי: אם לערבי ישראלי מותר לעבור, גם ליהודי מותר
השופט דב פולוק זיכה לפני כשבועיים את יוסף לויאן מאשמת נהיגה פוחזת ברכב, הפרעה לעובד ציבור ו'תקיפה סתם', ואף מתח ביקורת על הפרשנות שניתנה על ידי מפקד המחסום לצו של אלוף הפיקוד באותו מחסום.
לויאן הואשם בכך שלא ציית להוראות חיילי מחסום ליל שבכניסה לשטחי יו"ש, ועל אף הסיכון לחיי ישראלים שנכנסים לאותו שטח התעלם מן הניסיון למנוע את כניסתו, גרם להפלת חייל שניסה לעצור אותו ואף התעמת עם חיילי מחסום אחר.
בכתב האישום נכתב ש"הנאשם לא נשמע להוראות (החייל) … החל … לנסוע לאט … לחץ על דוושת הגז והחל בנסיעה מהירה". חיילי המחסום הצליחו לעצור אותו, והוא נאזק, ובעקבות התקרית הוגשה נגדו התביעה הפלילית.
השופט דב פולוק נתן לצו האלוף פרשנות שונה מזו של מפקד המחסום: "בצו", כתב השופט, "נקבע כי "בציר בו נסע הנאשם "לא ייסע ישראלי בדרך". המונח "ישראלי" מוגדר – "אדם הרשום במרשם האוכלוסין, לפי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965. אקדים ואומר שבכל מקום בו החוק הישראלי חל על אזרחים ישראלים בכללותם, החוק (ולמען הסר ספק צו אלוף ביהודה ושומרון הוא חוק) חייב להיות מוחל על האוכלוסייה בדרך אחידה ללא כל שיקול של לאום, דת, גזע או כל דבר מבחין אחר. כל אזרח שווה בפני החוק".
אלא שבמחסום הזה נהגו החיילים, להבנת השופט, בצורה מפלה: הם לא מנעו מכל ישראלי שביקש לעבור במחסום עם רכב שנושא לוחית רישוי צהובה (ישראלית) לעבור במחסום, אלא רק מנהגים שבתעודת הזהות שלהם היה כתוב שהם יהודים. נהג לא יהודי הורשה לעבור גם אם החזיק בתעודת זהות ישראלית ונהג במכונית בעלת לוחית רישוי צהובה.
"חייב להיות ברור", כותב השופט, "שפעולות החיילים במחסום… הן מפלות בין אזרחים ישראליים יהודים לבין אזרחים ישראלים לא יהודים, נוגדות את עקרונות הצדק והשוויון של החוק הישראלי ובית המשפט לא ייתן את ידו לאכיפת ההפליה, לא ירשיע ולא יעניש את קרבנות ההפליה. ציר שפתוח ל"ישראלים" הינו פתוח לכל הישראלים וציר שהוא סגור ל"ישראלים" הינו סגור בפני כל הישראלים. שום אזרח ישראלי, כשצו אלוף חל על כלל האזרחים הישראלים, אינו חייב לעבור את ההשפלה ואת ההפליה של כניסה לציר או אי כניסה לציר על פי מוצאו, דתו, גזעו או חזותו האתנית"– קבע השופט.
חייל ששירת במחסום והעיד במהלך המשפט סיפר כי "לפי מה שאני זוכר, זה שכל רכב בעל לוחית זיהוי צהובה נעצר במחסום לתשאול ולאחר מכן, לאחר שאופיינו היושבים ברכב ובמקרה שמדובר ביהודים אז היה אסור לו לעבור… כאן התמונה הייתה ברורה ובהירה שיושבי הרכב הם יהודים… בגלל לבושם".
בפסק הדין מציין השופט עוד "למותר לציין כי ההפליה בין יהודים ולא יהודים במחסום ליל גם נותנת הרגשה של זלזול בביטחונם של הישראליים הלא יהודים. אם הסכנה בנסיעה בציר היא סכנה של תקיפת כלי רכב ישראליים עם לוחית זיהוי צהובה, אין לסמוך על תוקפים בכוח להבדיל בין נהגים עם חזות יהודית ובין נהגים עם חזות לא יהודית. יתר על כן, עולה מהעדויות שבפני, שהאכיפה במחסום נגד המשך הנסיעה של יהודים בציר אינה אחידה ונהגים יהודים המתעקשים לנסוע בציר, מצליחים לא פעם לעבור במחסום.
השופט דחה את טענת פרקליטות המדינה לפיה גם אם בית המשפט יקבע שיש פסול בהבחנה במחסום ליל בין הנהגים היהודים והלא-יהודים, ואין הוא סבור שיש פסול אלא אבחנה מותרת, עדיין על הנאשם היה לציית להוראות החיילים ולא להמשיך בנסיעה במחסום. השופט נימק זאת כך: "הואיל ויש בהפליה בהחלת צו הפוגע באופן כה חמור בשוויון בפני החוק ואף יש בתהליך ההבחנה במחסום בין נהגים יהודים ולא יהודים כדי לעורר הרגשה של השפלה ושל אי צדק, אין להרשיע את הנאשם בעבירה של הפרעה לעובד ציבור בכך שלא ציית להוראת החייל במחסום והמשיך בנסיעה בציר ולו רק מו הטעם של הגנה מן הצדק. או שהציר פתוח לכל ישראלי או שהציר סגור לכל ישראלי. או שהציר מסוכן לנוהגים ברכב ישראלי עם לוחית זיהוי בצבע צהוב או שהוא לא מסוכן לנוהגים ברכב ישראלי בצבע צהוב".
השופט קיבל את גירסת הנאשם, שנתמכה בעדות נוסע שהיה עמו, לפיה שמע מישהו מחיילי המחסום שאמר לו שהוא יכול להמשיך בנסיעה, לכן אין מדובר בהתפרצות או בהפרעה לעובד ציבור. "אין לשלול את הטענה שהנאשם אף האמין, אם כי בטעות, שהותר לו לנסוע. אשר על כן, גם בשל כך, יש לזכות את הנאשם, מחמת הספק, בעבירה של הפרעה לעובד ציבור במחסום ליל", קבע השופט.
עבירת נהיגה פוחזת ברכב יוחסה לנאשם בטענה שהוא החל לנסוע במחסום בעת שחייל משך חבל דוקרנים במטרה לעצור את נסיעתו, והמשיך בנסיעה תוך משיכת החבל באופן שגרר את החייל וסיכן את חייו.
השופט פולוק זיכה אותו גם מעבירה זו: "למותר לציין, שנהיגה קדימה ברכב על הציר ביציאה מהמחסום אינה מהווה כשלעצמה נהיגה פוחזת. אדם יכול לצפות, אם הוא פורץ מחסום, שיינקטו נגדו פעולות כדי למנוע את המשך נסיעתו. אולם, כפי שציינתי לעיל, יש להניח לטובת הנאשם שהוא סבר, אף בטעות, שהותר לו להמשיך לנסוע…
…אין גם להתרשם מהטענה שהנאשם האיץ את נסיעתו. הנאשם החל בנסיעה ממצב של עצירה או כמעט עצירה ונסע מרחק קצר. אי לכך יש להניח שהרכב לא צבר מהירות של ממש. החבל עם הדוקרנים היה מונח על הקרקע. הדוקרנים נמצאים בצד ורק נפתחים עם משיכת החבל. אי לכך, אין בפנינו מצב בו הנאשם היה מודע או היה צריך להיות מודע למכשול הדוקרנים…
…החייל משך את החבל עם הדוקרנים באיחור ולא שחרר את אחיזתו בחבל, דברים אלו הם שהובילו לגרירתו לכיוון רכב הנאשם. מחד גיסא, הנאשם נמצא בנסיעה, לכאורה בלא מודעות לחייל או למעשיו. התנהגותו הרשלנית של החייל, משיכת החבל באיחור ואי שחרור החבל, הם שגורמו לגרירתו לפני הרכב והם מנתקים את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנאשם לבין גרירת החייל". בהתאם לדברים אלה זוכה לויאן מעבירת נהיגה פוחזת ברכב.
אשר להאשמה של הפרעה לעובד ציבור בכך שבמחסום קלנדיה (המחסום הבא בציר) הוא סירב להזדהות ולדומם מנוע, וכן סירב להפסיק לצלם, קבע השופט כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה שתחילה סירב הנאשם להזדהות ולדומם את מנוע הרכב עד שקיבל הסבר לגבי סמכותה של השוטרת הצבאית בשירות סדיר לדרוש את מסמכיו ולעכבו.
"לאחר דקות בודדות בלבד וקבלת תשובות לשאלותיו, הוא מסר את המסמכים כנדרש ודומם את מנוע הרכב. בנסיבות אלה, כשהנאשם מסר את המסמכים לאחר בירור קצר עם השוטרת החיילת, אין מקום להרשיעו בעבירה של הפרעה לעובד ציבור ולו רק מחמת זוטי דברים".
גם מסעיף האשמה של "תקיפה סתם" זוכה לויאן. סעיף האשמה זה הוגש נגדו משום שאחד מחיילי מחסום קלנדיה "ניסה לתפוס את מצלמת הנאשם ואילו הנאשם בתגובה תקף אותו בכך שדחפו עם שתי ידיו".
אלא שלפי עדות החייל, ובניגוד לאמור בכתב האישום, הוא לא ניסה לתפוס את המצלמה אלא ביקש להסיט את ידו של הנאשם הואיל וזה התקרב אליו ו"דחף את הטלפון בתוך הפנים שלי ואני באופן אינסטינקטיבי הזזתי את היד שלו".
"בעדויות עדי התביעה", כותב השופט, "ישנן סתירות מהותיות ושינויים של ממש בין גרסתם סמוך לאירוע לבין גרסתם בבית המשפט לגבי עבירת התקיפה. אין חולק שהעדים הפילו את הנאשם ארצה ולטענת הנאשם היכו בו ובעטו בו. בנסיבות אלה, אינני מוכן לסמוך את ידי על עדויות עדי התביעה והנני מזכה את הנאשם מהעבירה של תקיפת סתם", כך קבע השופט פולוק וזיכה את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו.
ת"פ 10207-03-10
