למרות שאין אף מחקר ישראלי שמוכיח תועלת בטיחותית של מצלמות מהירות, משטרת ישראל כבר מנהלת מו"מ להרחבת מערך האכיפה האוטומטית
משטרת ישראל ממהרת: למרות שיעילותן של מצלמות המהירות החדשות עוד לא הוכחה במחקר מקומי, אגף התנועה במשטרה כבר מנהל משא ומתן עם זכיינית פרטית להתקנת מצלמות נוספות. עד כה התקינה הזכיינית – חברת מלם-תים – כ-60 מצלמות, שמנוידות בין כ-120 עמדות. היעד הרשמי של משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים הוא הקמה והפעלה של כ-300 מצלמות אכיפה: כ-200 מצלמות מהירות וכ-100 מצלמות רמזור (שאוכפות בנוסף עבירות מהירות).
התקנה של מצלמות נוספות לפני פרסום תוצאות מחקר מלווה, שמבוצע עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לא צריכה להפתיע. בהרחבת מערך האכיפה תומכים כל גופי הבטיחות בישראל: החל ממשרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים, דרך הרשות לבטיחות ומשטרת ישראל, ועד ארגוני מתנדבים כמו "אור ירוק" ו-"אנשים באדום". גופים אלה נוהגים לצטט מחקרים שנערכו בחו"ל, ואשר מצביעים לכאורה על יעילות גבוהה של מצלמות מהירות בכל הנוגע לשיפור הבטיחות (הפחתת מספר התאונות וההרוגים).
אולם, תחקיר שערך TheCar מצא שחלק גדול מהמחקרים אותם מצטטים גופי הבטיחות, מבוססים על הנחות בעיתיות, לקויות או שגויות, ולכן עשויים להתברר כלא רלוונטיים בכל הנוגע למערך האכיפה בישראל. חלק גדול מאותם מחקרים מבוססים על נוסחות וחישובים שהוכחו בפועל כמופרכים, או לכל הפחות לא מדויקים. אם התחזיות הכלולות במחקרים אלה היו מתממשות, כבישי העולם היו הופכים לשדות קטל, אלא שבפועל נרשמת בעשור האחרון מגמה כלל-עולמית של ירידה משמעותית במספרי התאונות וההרוגים.
ב-2012 החלה הרשות לבטיחות לנהל מחקר מלווה, שאמור לבחון את יעילותן של מצלמות האכיפה החדשות, אולם שני דו"חות שפורסמו לציבור עד כה כללו ממצאים בעייתיים. על-פי תוצאות ביניים, שפורסמו בפברואר 2013, בחלק מאתרי המצלמות חלה אמנם ירידה מסוימת במהירויות הנסיעה, אך באתרים סמוכים חלה עלייה. בנוסף, בחלק מקטעי הכביש שבהם הוצבו מצלמות חמהירות נרשמה ירידה בנפחי התנועה – עדות אפשרית לכך שנהגים בוחרים בכבישים חלופיים.
בסקר המהירות השנתי שפרסמה הרשות לפני כחודש, הושמטה במפתיע כל התייחסות להשפעת מערך המצלמות. זאת, למרות שסקר שפורסם בשנה שעברה כלל התייחסות מפורטת למערך האכיפה. יתכן שהסיבה להשמטת ההתייחסות היא הממצאים שנכללו בסקר המהירות שפורסם אשתקד: על-פי עורכי הסקר, באתרים שבהם הוצבו מצלמות נצפתה "שונות" גדולה במהירויות הנסיעה – הפרשים משמעותיים במהירויות הנסיעה של נהגים שונים. שונות שכזו היא גורם מוכר (ומוכח מחקרית) לתאונות דרכים.
בעניין זה אפשר לצטט את דבריו של פרופסור דוד מהלאל, המשמש כיום יועץ בכיר ליו"ר הרשות לבטיחות: "למצלמות יש גם חסרונות," סיפר בוועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר האחרון, "אתמול בשש בבוקר נסעתי מחיפה לתל אביב, וכנראה שיש להרבה אנשים waze, אז כשהתקרבנו לשתי המצלמות היחידות בכביש שם, אפשר היה לראות גל של בלימות של כלי רכב, שכנראה קיבלו אינדיקציה שישנה שם מצלמה".
למרות דבריו אלה, פרופסור מהלאל הביע תמיכה בלתי מסויגת בהפעלת מערך המצלמות, והציע לפתור את בעיית הבלימות הפתאומיות באמצעות ביצוע מדידות של מהירות נסיעה ממוצעת (במקום מהירות נקודתית). "(צריך) למדוד זמני נסיעה ולא מהירות בנקודה מסוימת", הבהיר, "בתחילת הקטע, ביציאה מהקטע, יודעים בדיוק את המרחק… בכביש 6 עושים את זה כל הזמן, כבר שנים". כאשר זו גישת יועצו הבכיר של יו"ר הרשות לבטיחות, לא מפתיע לגלות שבמשטרת ישראל מנהלים משא ומתן להתקנת מצלמות מהירות נוספות לפני שיעילותן הוכחה.
הרחבת הפרויקט בישראל מטרידה במיוחד לנוכח התפוקה העצומה של 60 המצלמות הראשונות שכבר פעילות. בשנה הפעילות הראשונה, הפיקו מצלמות אלה בישראל (כאשר רק כ-50 היו פעילות) כ-77,000 דוחות מהירות. בשבדיה, לעומת זאת, שנחשבת לאחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת הבטיחות בדרכים, הפיק מערך של כ-1,100 מצלמות רק כ-70,000 דוחות מהירות. ההפרש העצום במספרים נובע מכך שבשבדיה מוצבות מצלמות רק בכבישים צדדים שאותם לא משתלם כלכלית לשדרג, ובהם ממילא רוב הנהגים נוהגים לאט. בישראל מוצבות רוב המצלמות הקיימות דווקא בקטעי כביש מהירים וסלולים כהלכה.
נראה שרק לחץ ציבורי עשוי לשנות את תוכניות משטרת ישראל להרחיב את מערך המצלמות, אם כי לאור התמיכה שניתנת לפרויקט מצד ארגוני מתנדבים – כלל לא בטוח שזה יספיק. למרות זאת, חשוב לזכור שהמאבק הציבורי במצלמות אינו נגד אכיפה של עבירות תנועה. מהירות היא לעתים גורם לתאונות, ואין ספק שהיא עלולה להביא להחמרת תוצאותיהן. אך לא כל מהירות היא מסוכנת, ולא בכל כביש.
המאבק הציבורי נגד מצלמות המהירות יכול להבטיח את החירות להשתמש במרחב הציבורי ללא חשש מאכיפה בלתי מידתית, בעיקר כזאת שיעילותה מוטלת בספק. מאבק כזה נועד להגן על הרוב המוחלט של הנהגים, שהם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק, מפני ענישה פלילית חסרת אבחנה.
