בשנת 1935 הקימו הבריטים מגדלור בגובה 17 מטרים על הגדה הצפונית של שפך הירקון לים, וזאת במטרה לסמן את שרטונות החול בנקודת המפגש בין הים לבין מה שהיה אז נהר שופע מים, השני מבחינה זאת בארץ ישראל אחרי נהר הירדן. זאת נקודת המוצא והמרכז לטיול סוף השבוע שלנו, שהפעם מתאפיין ברוגע, נוסטלגיה, היסטוריה ומסע על כנפי הדמיון.
צריך לומר שהעיר תל-אביב זנחה ובעיקר הזניחה את ההיסטוריה שלה במשך עשרות שנים. ממש עד לתחילת שנות ה-2000 היא גרמה להתבלות והתפוררות של השטחים האדירים שהמגדלור נמצא בעיבורם: החל מדרום נמל תל-אביב בואכה "חוף מציצים" וגן העצמאות, דרך שפך הירקון, שטח "יריד המזרח" (שממזרח למגדלור), ועד לשטח שסביב תחנת הכוח רדינג.
בשני העשורים האחרונים בוצעו פעולות שיקום בקנה מידה עצום ושטחי נמל תל אביב ויריד המזרח, שניצלו ברגע האחרון מציפורני יזמי הנדל"ן, הפכו לאחד ממרכזי הבילוי והפנאי הנעימים ביותר בישראל.
גם המגדלור, שהאיר בפעם האחרונה בשנת 1966, הוכרז כאתר מורשת לאומית ושופץ, ולפני כשנתיים הוא הוסב לבית קפה שמשתלב באופן מושלם בטיילת הנהדרת שהוכשרה סביבו.
הטיול שלנו מתאים בעיקר לשעות בוקר מוקדמות ולשעות בין ערביים, והוא מתחיל במגרש החניה שמול תחנת הכוח רדינג. משם הולכים מערבה לאורך כ-500 מטרים על הכביש שמשיק לתחנת הכוח מצד אחד ולמגרשים, שעודם מוזנחים, של חברת החשמל, עד לטיילת הרחבה והמושקעת שסביב המגדלור.
אפשר להגיע מצוידים בסל פיקניק או לרכוש קפה במקום ולבחור בין ישיבה על אחד מספסלי האבן מול הים, או על אחת המחצלות שנמצאות במקום, או על הדשא, ואז להביט עמוק לתוך הים, אל שפך הנחל, ואל הנמל שנמצא מעבר לגדה. עכשיו אפשר להתחיל מסע בזמן, טיול היסטורי בדמיון מודרך.
במנהרת הזמן
נסו לרגע לנקות מן הנוף שממזרח ומדרום לכם את גוש הבטון וגורדי השחקים שכולנו מכירים כ"תל-אביב", ודמיינו את העיר כשהיא רק בת 8. חזרנו בזמן לבוקר ה-20 בנובמבר 1917, ואתם ניצבים על גבעת חול שנישאת מעל הים ומצפון לנחל, ואפילו לא יודעים שתחת רגליכם נמצאים שרידי מצודת חוף מן המאה השמינית לפני הספירה. מסביבכם רק חול וחול ואתם נמצאים באחד מאותם רגעים קסומים של בוקר יום חורפי – בין סערה אחת לאחרת – כשהאור רך והאוויר שקוף ונקי.
מדרום לכם, במרחק של כ-5.5 קילומטרים, תוכלו להבחין בברור בעיר יפו גולשת מעל המדרון אל הנמל העתיק שלה, ואם תסיטו את המבט מעט דרום מזרחה תבחינו במספר נקודות ישוב קטנות בתוך ים של חולות ושטחי פרדסים: מושבת הטמפלרים שרונה, הכפרים הערבים 'סומייל' ו'ג'מוסין' (אבן-גבירול/ארלוזרוב, ודרךנמיר/פנקס של ימינו), ומספר חוות חקלאיות.
'תל-אביב', באותה עת היא עיר עם סדר גודל של 150 בתים קטנים בשלוש שכונות: במרכז, על אדמות 'כרם גיבלי', שוכנת 'אחוזת בית' – מקבץ בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות סביב הרחוב המרכזי שנקרא על שם הרצל שאותו חוצה שדרת רוטשילד. מצפון נטועים כ-40 בתיה של שכונת נחלת בנימין, וממערב שכונה פיצפונת, רק 15 בתים לאורך רחוב דרך הים אשר לימים ייקרא רחוב אלנבי.
מלחמת העולם הראשונה נמתחת וסופה לא נראה בעין. העיר העברית הראשונה מתקשה להתאושש מן האסונות הפרטיים שלה: מכת ארבה, שהגיע בתחילת השנה ממצריים וחיסל את כל הצומח, נראית כעת כמו זיכרון רחוק לנוכח ההתעללות חסרת הרחמים של מושל יפו, חסן בק, בתושבים היהודים. השלטונות העות'מנים ניצלו את מצב המלחמה כדי לגרש צפונה את יהודי העיר ובמהלך הגירוש מתו מאות מרעב ומחלות.
כעת הפנו את מבטכם אל נחל 'עוג'ה' ששוצף למרגלותיכם, כך נקרא אז נחל הירקון. נסו לעקוב אחר מהלכו: לא הרחק מכם, על הגדה הצפונית, נטוע כפר דייגים קטנטן עם מעגן סירות. הנחל מעט מעוקל בנקודה זאת וזורם מדרום לצפון, אבל כעבור כמה מאות מטרים הוא ממשיך מזרחה כשהוא חותר באפיק שעליו בנוי כיום הכביש הרב נתיבי של שדרות רוקח (האפיק של ימינו הוסט דרומה כדי לאפשר את סלילת הכביש).
מה שימשוך את מבטכם יותר מכל נמצא מצפון לנחל: רכס כורכר שמגיע בשיאו לגובה של עשרות מטרים מעל האפיק ונמתח ממערב למזרח. מבט מזרחה יחשוף את הכפר הקטן שיח מוניס (אוניברסיטת תל-אביב של ימינו) ולאחריו את "גבעת נפוליאון" (רמת גן). עוד יותר מזרחה, מרחק של כ-9-10 קילומטרים מכאן, תוכלו להבחין בתל אפק ובמושבה פתח תקוה שחוגגה אך בקיץ האחרון את יום הולדתה ה-39.
לא צריך להיות מצביא או אסטרטג גדול כדי להבין את מעמדו של הנחל הרחב הזה כמכשול צבאי. זה הנחל השופע ביותר מכל נחלי החוף, מצפון לו רכס כורכר אימתני ולמרגלותיו שטחי ביצה רבים. מזה מאות שנים ששיירות מסחר נאלצות להקיף את האפיק שלו ממזרח, אל מעבר למקורותיו בתל אפק, ואך לפני 14 שנים הקימו מעליו העות'מנים גשר ראשון, בסמוך לפתח תקוה.
מבט נוסף על כל מה שראינו קודם יגלה הערכות צבאית נרחבת: מצפון לנחל, על כל הגבעות השולטות, מבוצרות יחידות רגלים וארטילריה של הדיוויזיה השמינית הטורקית כשהיא נשלטת ממפקדת המרחב שנמצאת בכפר טירה.
מדרום לנחל, בפרברי יפו ובפרדסי שרונה, חונים חילות משלוח מבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד (אונז"ק) תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון היל, כשהם מלקקים את פצעיהם מן הניסיון הקודם שלהם, לפני כשלושה שבועות, לפרוץ את קו ההגנה הטורקי.
המפקדה המשותפת לתורכים ולגרמנים, ששכונת בנצרת, קבעה קו הגנה בין הנקודה שבה אנחנו נמצאים לבין העיר יריחו שבמזרח, אבל למפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, הגנרל אלנבי, בכלל לא לחוץ לכבוש את אזור החוף. הוא שקוע כל כולו בעניין של לכבוש את ירושלים עד לחג המולד הממשמש ובא. מצד שני, אלנבי מעדיף להעסיק כאן את הדיוויזיה הטורקית כדי לרתק אותה למקומה ולמנוע ממנה לתגבר את חזית ירושלים.
לפני כשלושה שבועות, ב-24 בנובמבר, צלחה בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדית את הירקון בחסות ארטילריה בריטית כבדה לכל רוחב הגזרה. מבין מספר מצומצם מאד של נקודות שבהן אפשר לצלוח את הנהר הגועש בחרו הבריטים בשלוש נקודות, אחת מהן נמצאת ממש קרוב לכאן. המתקפה אמנם הצליחה והבריטים השתלטו על העמדות הטורקיות שמצפון, אלא שהם לא היו מספיק זריזים בשינוע שאר הכוחות שלהם. כבר למחרת בבוקר התאוששו הטורקים והדפו אותם בחזרה דרומה.
מאז ניצלו שני הצדדים את הזמן להתארגנות. הטורקים שיפרו את הביצורים, בעיקר במתחם המזרחי בחירבת הדרה (רמת חייל של ימינו), ובמתחם המערבי בסמוך לכפר שייח מוניס, שם נמצאים כיום אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון הארץ ותחנת הכוח הסודית של תל-אביב – 'רדינג ג'.
הרבה קודם לכן פוצצו הטורקים את סכר האבן 'אל-הדאר' שבמתחם "עשר טחנות", ואת גשר הברזל החדש יחסית שמצפון לפתח תקווה, ומעל רכסי הכורכר יש להם קו ראיה נקי עד למפקדת הגיס הבריטי שמוצבת בפרברי יפו, לאורך קו הרכבת ההיסטורי מיפו לירושלים, ועד לצפון עמק איילון. הארטילריה שלהם שולטת בכל השטח הזה, כולל גם נמל יפו, מה שמונע מן הבריטים להשתמש בכוח הימי שלהם.
בשלושת השבועות האחרונים תכננו הבריטים תוכנית צליחה חדשה שהפיקה את הלקח העיקרי מן הכישלון הקודם: נדרשת העברת כוחות מסיבית ומהירה. לצורך זה הם בונים עשרות רפסודות ומסתירים אותן בפרדסי המושבה הגרמנית שרונה. הלילה, בין ה-20 ל-21 בדצמבר, הם ינצלו את הגשם הכבד ואת האפלה כדי לממש את תוכניתם.
במקום להפעיל ארטילריה כבדה ולחשוף את עצמם ואת המתקפה הם יפעילו את מה שהיום היינו מכנים "כוחות קומנדו" שיצלחו את הנחל וישתלטו על מספר מוצבים טורקים שחולשים על שלוש נקודות הצליחה, ובעיקר על שפך הירקון לים. כך, בקרב כידונים פנים אל פנים ומבלי שתיירה יריה אחת – יפתיעו הבריטים את הטורקים וישתלטו על העמדות הראשונות.
ההפתעה בצד הטורקי אכן מוחלטת: המוצבים ייכבשו ומחר בבוקר הם יתעוררו ויחזו בכוחות ההנדסה הבריטים מקימים גשרים זמניים מעל האפיק כדי לאפשר גם לכוחות הארטילריה שלהם לחצות את העוג'ה. בשבוע הבא יימצאו הבריטים בחולות שפיים ממערב, וינהלו עם הטורקים קרבות סביב תל אפק וטירה בדרכם לכיבוש צפון הארץ, סוריה ולבנון. העות'מנים גורשו מתל-אביב.
17 שנים לאחר מכן
בשנת 1934 החלו הבריטים לבנות מגדלור מצפון לשפך הירקון. בתוך כדי חפירת היסודות הסתבר שהבחירה בגבעת הכורכר בנקודה השולטת הזאת לא הייתה מקורית. שרידים ארכיאולוגים שהחלו להיחשף גילו שבמקום ניצבו בעבר שתי מצודות הגנה שנבנו במאה השמינית לפני הספירה, בתקופת הכיבוש האשורי. המצודות, שנקראות 'תל כודאדי', הגנו על נמל ששכן סמוך לתל קסילה הסמוך ועל שפך הירקון, ושימשו גם כתחנת סחר. אם תרצו – זה היה "נמל תל-אביב" של לפני 2,800 שנים, וגם חלק מרצף של מצודות חוף אשוריות. מצודת כודאדי הוחרבה וננטשה בשנת 732 לפני הספירה.
בניית המגדלור הושלמה בשנת 1935 ושנה לאחר מכן פרץ 'המרד הערבי הגדול', אשר בדיעבד הפך למאיץ הכלכלי והנדל"ני המשמעותי ביותר עבור הישוב העברי בתקופת המנדט. ההשתלטות הערבית על נמל יפו אילצה את הישוב להקים את נמל תל-אביב, ואילו החבלות בקווי החשמל שהגיעו לתל-אביב מצפון יצרו צורך להקים תחנת כוח גדולה ראשונה לתל-אביב, היא תחנת רדינג.
בשנים 1936–1938, בתוך כדי המרד הערבי והקמת רדינג, נערכו במקום חפירות הצלה ארכיאולוגיות שחשפו חלקים נרחבים ומשמעותיים של מצודות תל כדאדי, אבל רוב השרידים והממצאים נהרסו ונעלמו כתוצאה מעבודות הבניה. עם זאת, במקום התגלו שרידי ישוב שהתקיים החל מהתקופה הפרסית וחרב בסוף התקופה הביזנטית.
תחנת רדינג המקורית החלה להיבנות בסוף שנת 1937 והושלמה פחות משנה לאחר מכן, והיא סיפקה בשעתו 24 מגה ואט שהיוו כשליש מכושר הייצור הארצי באותם ימים. אם תרצו לדמיין אותה הביטו על המבנה הקטן ביותר ותתעלמו מן הארובה הגבוהה ששולטת כיום בנוף.
בינתיים החלו העבודות להקמת נמל תל-אביב והמגדלור הפך לעזר ניווט חשוב שסייע לסירות הקטנות שעגנו בתוכו. נמל תל אביב היה "נמל אין ברירה": הוא לא נבנה במקום טבעי לנמל אלא פשוט היכן שאפשר היה להקים אותו, ולא היה עמוק או גדול מספיק לעגינת אוניות. שיטת הפריקה וההעמסה, לכן, הייתה עגינה של אוניות גדולות בים הפתוח והשטת המטענים אליהן ומהן על-גבי ספינות קטנות.
בשנת 1937, במהלך עבודות ההקמה של תחנת הכוח, הוקם גשר קבוע ראשון מעל נחל הירקון בתחומי תל-אביב, הוא גשר ווֹקוֹפּ שנקרא כך (בטעות, אגב) על שם הנציב העליון בתקופה זאת של המנדט, סר ארתור ווקופ.
הגשר הוקם על-ידי חברת החשמל כדי לאפשר שינוע של חומרים וציוד להקמת תחנת הכוח מפני שהגשר היחיד האחר מעל הירקון, נמתח באותה עת במקום שבו עוברת כיום דרך נמיר – ונקודה זאת נשלטה אז על-ידי הכפרים הערבים שיח מוניס וג'אמוסין.
מיד לאחר הקמת המדינה הורחבה רדינג והוקמה בה יחידת יצור נוספת, קטנה יותר, ויחידה שלישית הוקמה באמצע שנות ה-50. פחות או יותר באותו זמן, ערב מבצע סיני, עלה חשש שהמצרים יפגעו בתחנה ולכן הוקמה 'רדינג ג' – תחנת כוח סודית שהוטמנה בתוך רכס הכורכר שמעל מוזיאון ארץ ישראל. תחנה זאת פעלה ויצרה חשמל עד לשנות ה-80.
בשנת 1966 הושלמה בניית נמל אשדוד והופסקה הפעילות בנמל תל-אביב. גם המגדלור כבה והחל להתפורר מרוחות הים והמלח. באותו זמן עישנו תחנות הכוח של רדינג את עשן המזוט ששרפו מבעד לארובות קטנות יחסית.
הארובה של רדינג, שגובהה כ-150 מטרים והיא אחד המאפיינים של קו הרקיע של צפון תל-אביב, החלה להיבנות רק בשנת 1968. שנתיים לאחר מכן נחנכה תחנת הכוח רדינג ד' – שפעילה עד היום ופולטת עשן דרך הארובה המוכרת. כיום, אגב, תחנת הכוח הזאת מייצרת רק כ-5% בלבד מתפוקת החשמל בישראל, ולמרות שהיא הייתה אמורה להפסיק לפעול כבר בשנת 2021 – עוד חזון למועד, זה כנראה לא יקרה לפני שנת 2036.
בעשור האחרון, ביוזמת משרד הפנים והמועצה הארצית לתכנון ובנייה, צומצם במידה ניכרת השטח שמוחזק על-ידי חברת החשמל והשטח העודף מחזר בהדרגה לרשות הציבור.
גשר ווקופ (שנקרא גם גשר רדינג) הפך למשני בחשיבותו לנוכח הקמת גשרים אחרים מעל הירקון ולמרות זאת שימש כנתיב עוקף וכרגיל גם כסלע מחלוקת בין עיריית תל-אביב לחברת החשמל. לאורך השנים התרחשו עליו מספר תאונות כתוצאה מהזנחתו ולכן הוא נסגר ונפתח לסירוגין. בשנת 2001 נבנה גשר ווקופ מחדש להולכי רגל בלבד, ובשנת 2010 נבנה לא רחוק ממנו גשר נוסף להולכי רגל.
במקביל, עירית תל אביב פינתה את המתנחלים שהתנחלו על שרידי כפר הדייגים שבצפון שפך הירקון והקימו על שטחו פארק ציבורי נעים. כך, בנקודה שמצפון לשפך הירקון וממערב לתחנת הכוח של תל-אביב, מושלם בימים האלה החיבור לאחד החלקים הנאים ביותר בעיר העברית הראשונה.
אחרי שישבנו מול גלי הים ניגש אל אנדרטה שהוצבה – לא רחוק מן המגדלור – כדי לציין את הקרבות לכיבוש האזור מידי העות'מנים, ומכאן נלך מערבה וצפונה על שביל הטיילת, לצד המעגן של חברת החשמל והלאה, צפונה, ממערב למה שעד לפני שנים אחדות היה שדה התעופה דב. בחלקו הדרומי של המתחם הזה אפשר להבחין בעבודות פיתוח בקנה מידה גדול לקראת הקמת שכונה חדשה, והחלק הצפוני יותר ייבנה לאחר מכן. כעת, במבט מזרחה, אפשר עדיין להבחין בשכונת 'למד', אבל תחזרו לכאן בעוד כחמש שנים מהיום וקו האופק הזה יהיה חסום על-ידי בניינים בגובה של עשרות קומות.
מכאן אפשר להמשיך צפונה לאורך טיילת נינוחה ורחבה עד להרצליה, או לפנות דרומה ולהמשיך לסיור מרתק בנמל תל-אביב.
אגב, למגיעים בשעות הערב מומלץ להתעדכן באתר האינטרנט של עיריית תל אביב: בחלק מן הערבים בימי הקיץ נערכים מופעים שפתוחים לקהל, חלקם במתחם יריד המזרח ואחרים בשטח שצמוד למגדלור.
כך מגיעים: וויז: תחנת הכח רדינג
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר האינטרנט של דובי זכאי
