באמצע המאה ה-19 רכשה הכנסייה הקתולית אדמות מצפון-מערב לבית שמש במטרה להקים מנזר וכנסיה על אם הדרך לירושלים. יותר מ-50 שנים לאחר מכן, בחורף 1920, ארגנה חלק מן המנהיגות הערבית בירושלים הפגנות בעד עצמאות ונגד התנועה הציונית והמנדט הבריטי על ארץ ישראל. זאת הייתה יריית הפתיחה ל"מאורעות תר"פ" שיש מי שרואה בהן את תחילת המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל.
באותה שנה מונה לואיג'י ברסלינה כפטריארך הלטיני של ירושלים, וכמי שהרגיש את מה שהחל להתחולל סביבו הוא ביקש את חסותה של מריה הקדושה, אימו של ישו, על מולדת המשפחה הקדושה לנוכח המתחים שהולכים וגדלים. כך נולד המושג "Our Lady Queen of Palestine" או "Regina Palaestinae" – תחינה למריה הקדושה שתפרוש את חסותה על ארץ הקודש ותציל את העם (או העמים) שיושב בה.
7 שנים לאחר מכן הצליח הפטריארך להקים את כנסיית Regina Palaestinae על אדמות הכנסיה, ובצמוד אליה נבנו בית יתומים, בית ספר, ומבנה למנזר. במרחק של כמה מאות מטרים משם התקיים עוד קודם לכן כפר ערבי קטן בשם דיר ראפאת, ומתחם המנזר והכנסייה נקראים על שמו. לפי סקר ממשלת המנדט משנת 1931 נמנו בדיר ראפאת כ-218 נפשות, מהן שני שלישים מוסלמים ושליש נוצרים.
הפטריארך הקתולי חיבר בשעתו תפילה מיוחדת להצלת המצב, והכס הקדוש ברומא אישר מועד מיוחד – יום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר – כיום חג בלוח השנה הנוצרי שבו מתבקשים כל המאמינים הקתולים להתפלל ל"גבירתנו מלכת פלסטין" כדי לזכות בהגנתה על ארץ הקודש. אפשר להתווכח לגבי האפקטיביות של התפילות, אבל העובדה היא ששנתיים לאחר חנוכת הכנסייה התחוללו פרעות תרפ"ט, והשאר – כמו שאומרים – היסטוריה.
במלחמת השחרור נכבש הכפר דיר ראפאת על ידי חטיבת הפלמ"ח ללא קרב, לאחר שהאוכלוסיה שלו ברחה, וכעבור זמן נהרסו רוב בתי הכפר, וכפרים סמוכים לו, בידי צה"ל. מספר בתים שנותרו על השטח ששייך לכנסיה מושכרים על ידה כיום לשוכרים שונים, ואילו בית היתומים שנבנה במתחם מושכר לעמותת רטורנו שמפעילה בו מרכז גמילה מסמים. המתחם הזה מוגדר כיישוב בשם גבעת שמש ונמצאים בו קרוב ל-100 חוסים ואנשי צוות.
טיול סוף השבוע שלנו מתחיל מול הכניסה למנזר דיר ראפאת וכאשר ניצבים שם אי אפשר שלא לחוש בתחושה מוזרה: מישהו, או נכון יותר – משהו – משקיפים עליך מלמעלה.
פסל בגובה של כ-2.5 מטרים בדמותה של מריה הקדושה ניצב בחזית המתחם בגובה של כ-8 מטרים מעל פני האדמה, ומשם משקיפה האם הקדושה על ארץ הקודש ועל כל מי שמתקרב למתחם. הפסל נוצר באיטליה לפי דגם של פסל דומה שניצב במנזר איטלקי, והוא הועבר ארצה בעשרה חלקים נפרדים במבצע הנדסי מסובך (לשעתו). במקור עיטר כתר של כוכבים מוזהבים את ראשה של מרים, אבל חשש מפני גנבים הניע את ראשי המנזר להחליפו בכתר כוכבים מברונזה.
בתוך הכנסייה מתגלים עיצוב וקישוט שאין כדוגמתם באף מקום אחר בעולם: הפטריארך ברסלינה הורה לקשט את הכנסייה בכל הנוסחים האפשריים של מילות הברכה הראשונות של המלאך גבריאל אל מרים, ולצורך זה פנה אל אנשי דת קתולים בכל רחבי העולם. בתגובה הוא קיבל 404 כיתובים של 'אווה מריה' – "שלום לך מריה" – ביותר מ-400 שפות שונות – ומהם נבחרו כיתובים ב-343 שפות לקישוט ועיטור הקירות והתקרה של האולם.
האומן הירושלמי מובארק סעיד צייר את הכיתובים ב-343 השפות על קירות הכנסייה – רובן בתוך סרטים שנישאים על ידי דמויות של מלאכים. בשנת 1973, כ-56 שנים לאחר הקמת הכנסייה, בוצע בה שיפוץ שכלל צביעה מחדש של התקרה, אולם השחזור פספס חלק מן הכיתובים וכך נותרו רק כ-280 מהם. בנוסף, על דלתות העץ של הכנסייה כתובה הברכה ב-56 שפות שונות.
במהלך השנים נבנה במנזר יקב להפקת יין מכרמים שטופחו על-ידי הנזירים, וחלקו – ככל הנראה – מבוסס על יקב עתיק יותר שנחצב בתוך מערה כבר בשלהי המאה ה-19. בשנות ה-80, לאחר נטישת הנזירים, ננטשו גם הכרמים והיקב, ובשנת 2001 הוא הושכר על-ידי הכנסייה למשפחת ערטול מכפר מאער שבגליל, משפחה נוצרית שמפיקה בו יין כשר תחת השם 'יקב מוני'. משפחת ערטול מפעילה במקום חנות ומרכז מבקרים שבהם נמכרים היינות, כמו גם שמן זית וגבינות.
אפשר לבקר בכנסיית דיר ראפאת בימים שלישי עד שבת בשעות 10:30 -17:00, וכדאי לתאם את הביקור מראש בטלפון 02-9917981.
מכאן אפשר לצאת לנסיעה לאורך "יקבי יהודה", מושג רשמי שהחל להופיע בשנה שעברה על בקבוקי יין של יקבים שנמצאים בשטח המועצה האזורית מטה יהודה. הכינוי "יקבי יהודה" הוגדר בחוק באופן רשמי בשנת 2020, כפי שהוגדרו לפניו אזורי גידול והפקת יין במקומות רבים ברחבי העולם, וזה אזור היין הראשון בישראל שמוגדר כ"אפלסיון" (Appellation of Origin).
השטח כולו – אזור "יהודה", נחלק לאזורי המשנה "הרי יהודה ו"מורדות יהודה", ואנשי היין המקומיים טוענים שאיכויות היין המיוחדות שבו נובעות מן המקום הגיאוגרפי וה"טרואר" הייחודי – סוג האדמה והאקלים של אזור יהודה.
לא מיותר להזכיר שבשפלת יהודה ובהרי ירושלים גידלו וטיפחו כרמים והפיקו יין כבר לפני כ-5,000 שנים, וכיום פועלים בו קרוב ל-40 יקבים ובחלקם פועלות גם מסעדות חביבות מאוד.
כך מגיעים: בוויז: דיר ראפאת
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
