מחלקת הטרייד-אין של חברת קרסו מוטורס העלימה מידע מהותי אודות עברה של מכונית משומשת. השופטת קבעה שקרסו פעלה בחוסר תום לב
חברת קרסו מוטורס תפצה ב-32 אלף שקלים לקוח שרכש מחברת הטרייד-אין שלה מכונית משומשת אך קיבל מידע מטעה אודות עברה המפוקפק של המכונית. בנוסף תשלם החברה לקונה 15 אלף שקלים תמורת הוצאות ההליך המשפטי.
ליאור טבנסקי רכש בספטמבר 2009 מכונית מדגם רנו מגאן 2005 ממחלקת הטרייד אין של קרסו מוטורס. כאשר שאל אודות העבר שלה נאמר לו שהמכונית לא עברה תאונה כלשהי, ולא נתגלו בה תקלות משמעותיות. לבקשתו נמסר לו תדפיס של היסטוריית התיקנים, שממנו עלה שלא בוצעו בה תיקונים משמעותיים מאז עלתה לכביש. עסקת הרכישה בוצעה על סמך מידע זה.
ימים ספורים לאחר הרכישה כבתה לפתע המכונית תוך כדי נסיעה. תקלה זו חזרה על עצמה מספר פעמים, ובכל פעם נאלץ טבנסקי ל"לאשפז" את המכונית במוסך לתקופות ממושכות לצורך איתור ותיקון התקלה.
בשנת 2011, במהלך טיול בצפון הארץ, שוב ארעה תקלה ברכב וטבנסקי נאלץ להכניסו לתיקון במוסך אחר, גם הוא מוסך מורשה של רשת מוסכי קרסו מוטורס. באותה הזדמנות הוא ביקש לקבל את היסטוריית התיקונים של הרכב ועיניו חשכו: התברר שהרשימה הייתה ארוכה ומשמעותית מזו שקיבל בתדפיס המקורי שהוצג לו בעת הרכישה. בין השאר התברר שתקלת כיבוי המנוע תוך כדי נסיעה דווחה כבר על-ידי הבעלים הקודם, והיבואן טיפל גם בבעיות התנעה, התחממות, ובעיה ב"סחיבה", שבגללן הוכנס שוב ושוב למוסך. לא די שרשימה זו, המלאה, לא נמסרה לטבנסקי בעת הרכישה, הסתבר גם שהמכונית אף עברה תאונה לפני שנמכרה לו, וגם זה כמובן הוסתר מן הרוכש.
לאור זאת פנה טבנסקי לחברת קרסו מוטורס ודרש לבטל את העיסקה, אולם בחברה סירבו לבקשתו, לכן הוא הגיש תביעה בבית משפט השלום בראשון לציון.
בכתב ההגנה טענה קרסו מוטורס שההסכם בין הצדדים קבע מפורשות שהרכב נרכש AS IS ולכן גם זכה להנחה של 19% ממחיר המחירון. עוד טענה החברה שהקונה ידע שהוא קונה רכב משומש אשר נדרש לטיפולים ותיקונים, וכן שבתקופה שבה המכונית הייתה ברשות הרוכש הוא עשה בה שימוש.
בנוסף נטענו גם שתי טענות משפטיות: האחת היא טענה לשינוי – בגלל משך הזמן שחלף מאז ביצוע העסקה, והאחרת היא שלתובע יש "אשם תורם" בכך שלא בדק את המכונית לפני הקניה. ומה שיעור האשם? לא פחות מ-100%.
המנהל לא מכר, המוכר לא נמצא
בבית המשפט העיד מנהל השרות של קרסו מוטורס וטען שהקונה דרש את היסטוריית הטיפולים רק לאחר רכישת הרכב. אלא שבחקירתו בבית המשפט הוא הודה שבכלל לא היה מעורב במכירת המכונית, ועדותו נסמכה על מה שהסיק מנהלים כלליים של החברה, ולא על סמך מידע ממשי.
טבנסקי, לעומת זאת, הציג בפני בית המשפט את התדפיס המקורי שקיבל, שממנו עולה שבתקופה שבין שנת 2006 ועד למועד רכישת המכונית לא בוצעו בה תיקונים כלשהם. הוא הציג גם את התדפיס משנת 2011 שממנו עולה שרכב עבר תיקונים רבים אשר לא נכללו בתדפיס הראשון.
השופטת הלית סילש מבית משפט השלום בראשון לציון, אשר דנה בתיק, דחתה את טענת השיהוי בהגשת התביעה תוך שהיא קובעת שטבנסקי לא יכול היה להגיש את התביעה בטרם גילה שנמסר לו מידע חסר ומטעה בעת הרכישה. היא גם מתחה בקורת על כך שחברת קרסו לא הביאה לעדות את איש המכירות שמכר את המכונית בטענה שהוא אינו עובד עוד בחברה, אולם גם לא עשתה מאמצים לאתרו כדי שיוכל לתמוך בגרסתה.
"שעה שניתן בידי התובע מידע חסר ומטעה נשללה ממנו האפשרות להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטה המתבססת על כלל הנתונים. שעה שהתובע ביקש כתנאי להתקשרות לראות את היסטוריית הטיפולים והתיקנים ברכב, וכל שהוצג לו הם נתונים חלקיים וחסרים, אין הנתבעת יכולה לטעון להעדר זכותו לעתור לביטול אותה התקשרות", קבעה השופטת סילש והוסיפה גם שמדובר בכשל בסיסי בהתנהגותה של החברה אשר לא הציגה טופס "גילוי נאות" כלשהו ביחס להתקשרות בין הצדדים.
"יש לראות את הנתבעת כמי שפעלה במערך היחסים שבינה לבין התובע בחוסר תום לב" קבעה השופטת, לאחר שדחתה את הטיעון של קרסו מוטורס לפיו הקונה חתם על הסכם רכישה שבו נכתב שהוא "בדק את המכונית ואת מצבה המכני החיצוני המשפטי והרישומי ומצא אותה תקינה" וכי העדיף שלא לקחתה לבדיקה במכון בדיקה.
בהכרעת הדין ביטלה השופטת סילש את הסכם המכירה וחייבה את קרסו מוטורס לשלם לטבנסקי 32 אלף שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים. דרך חישוב הפיצוי מעניינת בפני עצמה, מפני שבינתיים נמכרה המכונית והשופטת קבעה את שווי ההנאה של התובע מן המכונית במהלך תקופת השימוש לעשרת אלפים שקלים. מנגד, השופטת קבעה גם את ערך עוגמת הנפש שנגרמה לתובע על סך עשרת אלפים שקלים.
בחברת קרסו מוטורס בחרו שלא להגיב.
