Ad

מוסר את המפתחות: קרלוס גוהן פורש מניסאן

אחד המנהלים המצליחים ביותר בתעשיית הרכב פורש מניהול ניסאן ומחזיר את ניהול החברה לידיים יפניות
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ההודעה שיצאה אמש ממפקדת ניסאן ביוקוהמה, יפן, הייתה צפויה ומפתיעה באותה מידה: קרלוס גוהן, מי שהחזיק את ההגאים של רנו ושל ניסאן בכמה מן הרגעים הקריטיים להישרדותן, פורש מתפקידו כמנכ"ל ניסאן ומוסר את המפתחות למנהל יפני שצמח בניסאן.

 

 

התקשורת היפנית, כמו גם צמרת הפוליטיקה והכלכלה המקומית, לוחצים מזה שנים לא מעטות להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את השליטה הפורמלית ביצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן לידיים יפניות, כך שלכולם היה ברור שמדובר רק בשאלה של עיתוי.

עם זאת – העיתוי מפתיע שכן ככל הידוע אין כרגע אף נושא בוער – למעט אולי השאיפה להדביק טוב יותר את המיזוג של מיצובישי לתוך הברית בין רנו לניסאן – שגורם לזה לקרות דווקא כעת.

עיתוי הגיוני יותר התקיים לפני מעט יותר משנה: לבעלי המניות של ניסאן – חברה שמייצרת יותר מכוניות מאשר רנו ומרוויחה עליהן יותר כסף – נמאס שהבעלות ההדדית של כל אחת משתי החברות בחברה האחרת לא מקנה להם סימטריה, כלומר זכויות הצבעה בדירקטוריון של רנו. ממשלת צרפת הגדילה באותה עת את אחזקותיה ברנו – ככל הנראה מבלי ליידע מראש את קרלוס גוהן ואת הנהלת הקבוצה המאוחדת, וזה הלחיץ מאד את היפנים אשר חששו שהצרפתים יתחילו להתערב יותר מידי בעניינים שלהם.

אחד האנשים שסייעו באותה עת לפתרון המשבר היה הירוטו סאיקאווה (Saikawa), מנהל יפני שצמח בתוך ניסאן ונחשב לאחד מאנשי אמונו של גוהן, שלא לומר מתלמידיו האדוקים.
סאיקאווה, אשר כיהן בדירקטוריון רנו במשך כעשור, סייע להרגיע את הרוחות ולקבוע כללי "אי התערבות" של הצרפתים בניהול ניסאן.

באוקטובר האחרון, כאשר רנו-ניסאן השתלטה על מיצובישי, מונה סאיקאווה כ"מנכ"ל משותף" עם קרלוס גוהן, אשר מחזיק כרגע את כל ההגאים האפשריים: גוהן הוא לא רק מנכ"ל ויו"ר רנו, ומנכ"ל ויו"ר ניסאן, הוא גם מנכ"ל ויו"ר האיחוד רנו-ניסאן ויו"ר מיצובישי מוטורס.

כעת יורדת המילה "משותף" מן התואר של סאיקאווה, וקרלוס גוהן, אשר נשלח להציל את ניסאן לפני כ-16 שנים על-ידי לואיס שוויצר (מי שהציל את רנו מפשיטת רגל וכיהן בשעתו כמנכ"ל ויו"ר רנו) מעביר לידיו את המושכות.

איך אומרים סינדרלה ביפנית?

ניסאן, במשך עשרות שנים, הייתה יצרנית הרכב היפנית השנייה בגודלה, ולא אחת אף איימה על מעמדה של טויוטה בשווקים שונים. אלא שלקראת סוף האלף הקודם השתבשו עבורה כמה וכמה דברים יסודיים, וסדרת שגיאות ניהוליות שלחה אותה אל סף פשיטת רגל. מי שניצלה היטב את ההזדמנות האדירה שנקרתה לה בשעתו הייתה רנו – חברה בשליטה ממשלתית שבעצמה ניצלה רק כחמש שנים קודם לכן מפשיטת רגל.

רנו רכשה כשליש מן המניות ואת גרעין השליטה בניסאן "בנזיד עדשים": היא השקיעה סכום זעום של כחמישה מיליארד דולרים, הוסיפה לו חלק ממניות הבעלות ברנו עצמה, ויצרה את מה שנתפש על-ידי לא מעט אנשים בטעות כ"מיזוג" בין שתי החברות.

בעוד שבפועל הרבה מאד מן הפעילויות של שתי החברות אכן ממוזגות מבחינה מעשית הרי שמבחינת ההגדרה המשפטית האיחוד נובע מ"החזקה הדדית במניות", כלומר שניסאן מחזיקה בחלק מן הבעלות ברנו, ולהיפך.

קרלוס גוהן (שאחד המשפטים המיוחסים לו הוא "תכנון מפורט, ביצוע מהיר ומיקוד מדויק") גייס בשעתו "נבחרת חלומות" של 22 מנהלים צרפתים ו"צנח" יחד איתם בטוקיו כדי לחלץ את ניסאן מן הבור שכרתה לעצמה. כדרכו של גוהן החילוץ הזה היה נחוש ומהיר: הוא הצליח לעשות את מה שאף יפני לא היה מצליח, כלומר לפטר עשרות אלפי עובדים ולסגור מספר מפעלי ייצור ביפן עצמה, ובתוך זמן קצר החזיר את החברה לרווחיות.

לפני פחות משנה נקרתה בדרכה של רנו-ניסאן הזדמנות עסקית נהדרת: מיצובישי, חברה שבעצמה עברה מהפכים רבים, נקלעה לקושי לנוכח חשיפת פרשת רמאות במבחני תצרוכת דלק של דגמים שונים שלה ביפן. רנו-ניסאן מיהרה לרכוש כ-34% מן הבעלות בחברה וליהנות מן הפירות של תוכנית הצלה של מיצובישי שכבר די הבשילה ומיקדה אותה בשניים מן התחומים הבוערים ביותר כיום בתעשיית הרכב: הנעה היברידית נטענת ודגמי קרוסאובר.

כל שנותר לקרלוס גוהן לעשות כעת הוא להתיישב בהנהלת מיצובישי ולקטוף את הפירות, שכן הזינוק במכירות מיצובישי, וברווחים שלה, נראה בטוח מאין כמותו.

"תכנית 88"

סאיקאווה מקבל לידיו את ההגה של ניסאן בתום 40 שנות קריירה בארגון – הוא הצטרף לחברה בשנת 1977 מיד לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת טוקיו – וחלק מן "הירושה" שהוא מקבל היא "תכנית 88" שהוגדרה בשעתו על-ידי גוהן: להגיע לרווח תפעולי של 8% ולהשתלט על 8% משוק הרכב. החברה עדיין לא מצליחה לעמוד ביעדים האלה ובינתיים גם נקלעה למשבר שנוצר בארה"ב על-ידי הנשיא דונלד טראמפ, אשר רוצה להטיל מכס על יבוא מכוניות ממקסיקו לארה"ב.

ניסאן היא בין יצרניות הרכב הראשונות שהפכו את מקסיקו לבסיס ייצור וכיום היא יצרנית הרכב הגדולה ביותר במדינה הצפון אמריקנית הזאת, אלא ש-46% מן הייצור הזה מיוצא לארה"ב.
המכסים שטראמפ רוצה להטיל יעלו את המחיר הממוצע של כל מכונית מקסיקנית ב-2,300 דולר – מה שיהפוך את ניסאן לבלתי תחרותית בעליל בשוק האמריקני, אבל אולי יעודדו אותה לייצא למדינות אחרות, למשל אלינו בישראל.

ניסאן היא גם אחת מיצרניות הרכב הגדולות בבריטניה, וגם שם מתפתח עבורה משבר לנוכח התנתקות בריטניה מן האיחוד האירופאי.

אתגרים אחרים, כמו אלה שניצבים בפני כל יצרניות הרכב בעולם, כוללים את המעבר לנהיגה אוטונומית ולהנעה אלטרנטיבית. במקביל ייתכן שתידרש גם תשומת לב מיוחדת לניהול עדין וטוב של היחסים הפנימיים בין ניסאן לרנו ולממשלת צרפת.

 

 

ומה יעשה קרלוס גוהן? אל דאגה, גם לו יש לא מעט על הידיים. המשימה הראשונה שלו היא להתמקד בחיבורים היעילים בין רנו-ניסאן לבין מיצובישי מוטורס בדרך שלהן לעבור את רף העשרה מיליון כלי רכב בשנה, ולעקוף את ג'נרל מוטורס אל המיקום השלישי בטבלת המכירות של יצרניות הרכב בעולם.

  • Ad
  • Ad
  • Ad