Ad

כך החמיץ ערוץ 'כאן' את ההזדמנות לעשות כתבה הגיונית אודות טסלה

מנסיעה במהירות האור ועד האשמות כלפי טסלה שנותרו ללא תגובה – כך נראית אחת הכתבות המשונות ביותר שנעשו עד היום על טסלה בישראל. וגם: מתי באמת נראה כאן מכוניות מתוצרת טסלה?
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בשבוע שעבר, במסגרת המוסף 'בשביל הכסף', פרסם ערוץ הטלוויזיה 'כאן' כתבה אודות טסלה ושוק הרכב החשמלי בישראל, וזאת תחת הכותרת המטעה: "מקלות בגלגלים: כך החמיצה ישראל את ההזדמנות לכניסת כלי רכב חשמליים".

 

 

לא היינו נדרשים לנתח כתבה עיתונאית כלשהי, משונה ככל שתהיה, לולא פוטנציאל הנזק שגלום בה עבור טסלה בישראל, כמו גם למהפכת הרכב החשמלי שמתרגשת עלינו, ובעיקר לציבור גדל והולך של בעלי רכב ישראלים אשר מתעניינים ברכישת רכב חשמלי.

ב"קליפת אגוז" אפשר לומר שמבין כל ה"עובדות" שהובאו בכתבה התקשנו למצוא קומץ עובדות מדויקות. לעומת זאת, רוב רובן המכריע של "העובדות" שדווחו או שאינן נכונות כלל, או שהן הזויות מבחינה עניינית ומדעית (למשל – "נסיעה במהירות האור"). קשה גם להבין מה בעצם הנרטיב של הכתבה, כלומר מה הטענה העיקרית שהיא מציגה – והאם, כדברי הכותרת שלה, ישראל באמת "החמיצה את ההזדמנות לכניסת כלי רכב חשמליים" (ואם כן – מדוע ומה צריך לעשות?).

הכתבה נפתחת בצילום מצלמה נסתרת במוסך של חברת שגריר בחולון, שם נמצאות מספר מכוניות 'מודל S' כשהן מכוסות תחת ברזנט, וזאת בלי לספר לנו מה הקשר בין הימצאותן שם לבין שאר הסיפור המבולבל שנשמע בהמשך. לטענת הכתבת, עמית תומר, מתחת לברזנט מוסתר מאיתנו "החלום האמריקני", כלומר שמכוניות מתוצרת 'טסלה' הן החלום שאין בלתו. בהיעדר הקשר, הצופה התמים לא באמת יכול לדעת מה זה בכלל 'טסלה', מה מיוחד בה, ומה הופך אותה ל"חלומית" כל כך.

 

 

בשלב זה מטעה הכתבת את הצופים עם טענה לא נכונה עובדתית לפיה 'טסלה' היא "יצרנית הרכב בעלת שווי השוק הגבוה ביותר בעולם", וטעות זאת נובעת מחוסר היכולת להבחין ולהפריד בין פעילויות ייצור הרכב של 'טסלה' לבין שאר הפעילויות שלה – שהן רווחיות הרבה יותר. הצופה נחשף לטענה לפיה עד סוף השנה טסלה תייצר חצי מיליון כלי רכב, וכולנו מקווים ששיא זה עוד יישבר הרבה פעמים בעתיד, אלא שצופה סביר (וכנראה גם הכתבת) פחות יודע שקבוצת פולקסווגן מייצרת יותר מ-10 מיליון כלי רכב בשנה וכך גם קבוצת טויוטה.

"אצלנו המועד שבו נוכל לרכוש את המכוניות, שיכולות להביא את מהפכת הרכב החשמלי לישראל", כך טוענת תומר, "נדחה פעם אחר פעם", ובמשפט זה גלומות שתי שגיאות. ראשית, האם "מכוניות טסלה יכולות להביא לישראל את מהפכת הרכב החשמלי?" ודאי שלא. שנית – האם "מהפכת הרכב החשמלי" בישראל תלויה בטסלה? גם זה לא נכון. וגם: מדוע נדחה היבוא של טסלה לישראל "פעם אחר פעם"? רמז: בכתבה הזאת לא תמצאו את הסיבות האמיתיות לדחיות האלה, אלא בעיקר רעשי רקע מבולבלים.

 

 

רגע לפני שתומר קופצת אל טל אמיני, אשר נוהג בכלל ב-MG ZS, היא מבטיחה לצופים ש"מיד נגלה לכם איך פספסנו את ההזדמנות להפוך לאחת המדינות הראשונות שיוכלו לנהוג בטסלה, כבר לפני 7 שנים". למרבה הצער, גם השאלה המצוינת הזאת תישאר באוויר, ללא מענה ראוי או נכון.

טל אמיני, אשר בין השאר מנהל את קבוצת הפייסבוק השוקקת Israel Ev Club – מועדון רכב חשמלי, ודאי סיפר לצוות של ערוץ 'כאן' לא מעט פרטים מעניינים אודות טסלה בפרט ורכב חשמלי בכלל. אלא שמתוך כל דבריו נבחרו לצורך הכתבה מספר "סינקים" (קטעי צילום) קצרים אודות כדאיות השימוש ברכב חשמלי לעומת גודל השוק הזעום שלהם בישראל. תומר לא בוחנת – לא איתו ולא בכלל – את שאלת ה"מה גורם למצב הזה?" – שאלה שראיה לתחקיר ארוך ושומט לסתות – והיא גם לא מציגה נתונים השוואתיים של ישראל מול העולם בתחום הרכב החשמלי.

תחת זאת היא מתארת בספק זלזול את הטבת המס המאד מכובדת שמעניקה מדינת ישראל לרכב חשמלי, אבל גם כאן היא לא מדייקת בנתונים. נכון, מס הקנייה על רכב חשמלי עומד על 10% (ולכך נוספים מיסים נוספים, למשל מכס על יבוא ממדינות שחייבות במכס, מע"מ ואגרות שונות), אבל מס הקנייה האפקטיבי על כלי רכב עם מנועי בעירה פנימית הוא לא 80%, כפי שנטען בכתבה, מפני שיש להפחית ממנו  הטבות מס (שמוענקות בסכום מוחלט) לקבוצות זיהום-אוויר נמוכות ולאמצעי בטיחות שונים. זה מוריד את שיעור המס האפקטיבי על חלק מכלי הרכב החדשים שנמכרים בישראל לגבולות ה-30-40%. מנגד, על מכוניות יקרות מוטל מס יוקרה, ועל כל אלה נוספים מכס, בחלק מן המקרים, ומע"מ.

למרבה האבסורד, תומר מכשילה את עצמה כאשר היא מספרת על הגבלת הטבת המס לרכב חשמלי לערך רכב של 75,000 ש"ח אשר התקבלה לפני כשנה (על-ידי הממשלה, אגב, ולא בכנסת כפי שנטען). זאת מפני שבמקביל היא מדברת על "שיקולים כלכליים שמנעו מטסלה להגיע ארצה לפני 7 שנים"… הצופה המבולבל, אם בכלל שם לב ללהטוט הזה, אובד עצות.

תומר טוענת ש"טסלה נבלמה בישראל בגלל רגולציה", וזאת מבלי לפרט מה בדיוק הרגולציה שבלמה אותה, מפני שפירוט כזה לא אפשרי: אין רגולציה ספציפית שבלמה, בולמת או תבלום בעתיד את טסלה יותר מכפי שהיא בולמת יצרניות רכב אחרות. יתרה מכך: במרכז "החשיפה" של תומר עומדת טענה, לא מבוססת בכתבה, לפיה "החברה האמריקנית החלה להעסיק עובדים בארץ ולייבא מכוניות, אלא שאז הם גילו את הביורוקרטיה הישראלית". מעבר לכך שהטענה עצמה לא מדויקת, היא כוללת הנחה סמויה לפיה טסלה היא חברה של מטומטמים ששוכרים עובדים ורק לאחר מכן מגלים מה הרגולציה באותה מדינה.

 

 

"לפי גורמים שהיו שותפים באותה תקופה למגעים", טוענת תומר, "הקשיים שמשרד התחבורה הערים, בתוספת ההבנה שהמגבלה על הטבת המס תייקר את מחירי המכוניות של טסלה בעשרות אחוזים, גרמה לחברה לעשות סיבוב פרסה". שוב, לא ברור מה הם אותם "קשיים שמשרד התחבורה הערים", אבל הרבה יותר מעניין לדעת כיצד יכלו אנשי טסלה לנבא מגבלת מיסוי שנכנסה לתוקף רק כעבור שש שנים (וזאת בשעה שאנחנו לא יכולים לנבא מה תעשה ממשלת ישראל אפילו בחודש הבא…).

במוקד הכתבה עומד ראיון עם מארק הראל, מי שהיה בעבר היבואן של אופנועי 'זירו' החשמליים (שמיובאים כיום בידי חברת 'מטרו'). הראל מציג בפני הצופה את מה שלטענתו הוא "ההסכם שנכתב עם טסלה", ותומר מסבירה שבשנת 2013 "נוצר חלון הזדמנויות" לייבא באמצעות מארק את טסלה לישראל. תומר אמנם מסבירה בעצמה – גם בעזרת "סינק" קודם עם רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, וגם בקולה שלה, שטסלה בכלל לא משווקת מכוניות באמצעות יבואנים – אלא מוכרת בעצמה ללקוחות שלה. אבל למה לקלקל ראיון טוב עם עובדות נכונות?

כל מי שכן מכיר את ענף הרכב לא יכול שלא להשתעשע מן הרעיון לפיו טסלה תשליך את יהבה על מי שאין לו לכל הפחות מערך מוכח של שיווק, מכירות ותמיכה בלקוחות ותעדיף לכרוך את גורלה עם עולה חדש, אמנם חביב ביותר, אשר עדיין לא שולט לחלוטין בשפה המקומית.

 

 

אלא שבדיחה זאת היא לא יותר מאשר מתאבן לקראת פצצת הצחוק שמגיעה מיד לאחר מכן: תומר מגישה לצופה התמים תיאוריה מרתקת לפיה חברת טסלה הייתה בלחץ אדיר להתחיל לשווק מכוניות בישראל, כאילו שכל תוכניותיה העסקיות היו תלויות במכירת כמה מכוניות בודדות בארץ הקודש, מפני שזה מה שהיה מציל אותה מקריסה כלכלית. כל מי שאוהב את טסלה צריך כנראה להודות לבורא עולם על כך שטסלה שרדה את המשבר הגדול שאליו נקלעה לנוכח הקשיים הביורוקרטיים שהטיל משרד התחבורה, ואשר מנעו ממנה למכור מכוניות בישראל.

"שורה של בכירים בטסלה נחתו בישראל כדי לחתום על ההסכם", מתארת תומר בדרמטיות את המהלך (מבלי לספר לנו מי אותם בכירים ומה נוסח ההסכם), "אבל היה להם תנאי אחד: זה חייב לקרות כאן ועכשיו. מהיכן נבע הלחץ? מתיעוד השיחה הזן בין מארק למייק טיילור, סמנכ"ל הכספים של טסלה דאז, עולה לכאורה שענקית הרכב, שכיום כל רבעון אצלה רווחי יותר מקודמו, נדרשה אז לשפר את דוחותיה הכספיים".

מארק הראל מספר על היחסים שלו עם טסלה, ולמען הזהירות נסתפק באמירה כללית לפיה תומר נותנת במה לאדם שטוען שטסלה לא רק שלא כיבדה הסכם חתום (או כמעט חתום) איתו, אלא אפילו גנבה ממנו רעיונות שיווקיים שבהם היא מתכננת לעשות שימוש בעתיד. במצב כזה אפשר היה לכל הפחות לצפות לתגובה של טסלה לטענות כאלה, ולו מפני שצופה סביר לא אמור להכיר את ההתנהלות של תעשיית הרכב, או של עולם העסקים, ולהבין שמה שהוצג בפניו הוא לכל היותר משא ומתן שלא הבשיל לכלל עסקה.

לקריאה נוספת: האם הטסלה שלנו תגיע מסין?

 

 

מופע סטנד-אפ

כדי לפזר מעט את המתח אחרי כתבה כל כך לא טעונה יוצאת תומר במופע משעשע של טענות ועובדות שגויות שצריך להילמד בבתי ספר לעיתונות בשיעור "ככה לא עושים תחקיר".

 

 

תומר עושה סלט גדול בין אילון מאסק האיש, ובכלל זה ה"שווי" שלו, לבין שלל הפעילויות השונות שבהן הוא מעורב ורובן לא קשורות באופן ישיר לטסלה (אגב, מאסק לא ייסד את טסלה, והוא לא הבעלים של החברה, אלא היה בין המשקיעים הראשונים בחברה, כיהן כיו"ר ולאחר מכן כמנכ"ל, והוא מחזיק בנתח מן הבעלות). תומר מספרת לנו, למשל, ש"אבל מאסק לא מסתפק בענקית רכב מצליחה. בימים אלו הוא כבר עמוק בדבר הבא: 'ספייס איקס', סטארט-אפ שבמרכזו בניית חללית ענקית שתוכל לשאת עשרות אנשים בטיסה אחת וכך תוכל להפוך את מאדים ליעד תיירות חדש". למען האמת, לספייס איקס יש כל מיני תוכניות מגניבות, ובהן גם רעיונות לגבי טיסה חד-כיוונית למאדים (בטח לא טיסת תיירות), אבל ודאי שלא מדובר בסטארט-אפ אלא בחברה שמגלגלת מיליארדים אשר בין השאר המציאה ויישמה את הטיל הרב-פעמי ושלחה כבר עשרות רבות של לוויינים לחלל, בהם גם את 'בראשית' שלנו.

…"וזה לא הכל", היא ממשיכה: "הוא מחזיק גם בחברה לכריית מנהרות שאמורות לסייע לנו לעקוף את הפקקים, ובחברת תחבורה עתידנית שמפתחת רכבת שתיסע במהירות האור…". בסדר.

לקריאה נוספת: ללמוד מהבריטים: מקדמים את ההיפרלופ במקום רכבות כבדות

 

דמיון מול מציאות

אין זה ממנהגנו לבקר כלי תקשורת אחרים או עמיתים, וגם אנחנו מקפידים לטעות מידי פעם, ולכן התלבטנו התלבטות לא פשוטה ולא קצרה לפני קבלת החלטה לפרסם את הדברים. הטיעון שהכריע את הכף הוא שהכתבה של תאגיד השידור יכולה הייתה להיות חשובה, נחוצה ומועילה מאד לו הגשימה את הבטחתה לבחון מדוע מדינת ישראל מפגרת פיגור ניכר אחר העולם בכל הקשור לרכב חשמלי. תחקיר כזה היה  נוגע בכשל אשר החל עוד בימי 'בטר פלייס' העליזים, לפני כ-15 שנים, וגם כעת עדיין לא נראה אור בקצה המנהרה.

אנחנו אוהבים את טסלה, ובעיקר את השיבוש שהיא יצרה בתעשיית הרכב העולמית, ונשמח מאד לנהוג בדגמים שלה על כבישי ארץ הקודש. יחד עם זאת אין כל קשר בינה לבין מהפכת הרכב החשמלי בישראל. גם בלי טסלה מיובאים כיום ומשווקים בישראל דגמים חשמליים טהורים מתוצרת רנו, ניסאן, אאודי, יונדאי, ב.מ.וו, מיני, MG, GAC, פיג'ו, לקסוס ועוד, והרגולציה כלפיהם לא שונה מאשר כלפי טסלה.

ל'טסלה' יש לא מעט דברים שמייחדים אותה, והתשובה הפשוטה לשאלה "מתי נראה טסלה מיובאת לישראל?" היא: "מתי שטסלה תרצה שזה יקרה". לטסלה יש שיקולים מסחריים, כמו לכל חברה מסחרית, והשוק הישראלי לא גדול מספיק, ולא מפנק מספיק, כדי לקסום לה בימים שבהם מדינות אירופה, וסין, בולעים כל גלגל וכל סוללה שהיא מסוגלת לייצר. שווקים אלה משלמים לה הרבה יותר מכפי שהשוק שלנו יכול או מוכן לשלם, והדבר הכי פחות הגיוני מבחינתה זה לבזבז אנרגיה וכסף בשוק שלנו.

בפני אזרחים ישראלים שמבקשים לרכוש לעצמם רכב חשמלי יש כיום לא מעט אפשרויות אחרות, וגם הן – אגב – עדיין יקרות מידי בדיוק מאותן סיבות: הטכנולוגיה עדיין יקרה – בעיקר בגזרת הסוללות, כושר הייצור של סוללות עדיין נמוך, ויצרניות הרכב זקוקות לכל מכונית שהן יכולות למכור באירופה ובסין.

לקריאה נוספת: סופו של מנוע הבעירה הפנימית: סין עוברת להנעה חשמלית

כל זה לא משנה עובדה הרבה יותר חשובה: מדינות העולם (ולמרבה האבסורד גם ישראל) הכריזו כבר על תאריכי יעד להפסקת מכירה של מכוניות שמונעות במנועי בעירה פנימית, וזה צפוי לקרות בין 2029 לבין 2040. מדינות שיהיו ערוכות למהפכה החשמלית מבחינת תשתיות ורגולציה ייהנו ממנה הרבה יותר מאשר מדינות שמקפידות לאחר כל רכבת פעם אחר פעם, כמו ישראל.

 

 

אז כן, כדברי הכותרת, ישראל באמת "החמיצה הזדמנות לכניסת כלי רכב חשמליים", אבל היא לא מחמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות כבר כ-15 שנים, וזאת למרות שלנו – הרבה יותר מאשר לכל מדינה אחרת בעולם – היה אינטרס ללמד את העולם כיצד רכב חשמלי משמש כאלטרנטיבה לרכב ששורף נפט. העניין הוא שגם כרגע אנחנו לא תלויים ב'טסלה' ולא צריכים להמתין להם כדי "להביא את מהפכת הרכב החשמלי לישראל". מי שתוקע את מהפכת הרכב החשמלי אצלנו זאת ממשלת ישראל.

 

 

מ'כאן חדשות' נמסר:
"כל הנתונים והמידע אשר הוצגו בכתבה עוגנו ואומתו הן ממקורות עיתונאיים מהימנים והן ממידע גלוי המפורסם בתקשורת, ואנו עומדים מאחורי פרסום הדברים. במקרה של מהירות נסיעת הרכבת שנמצאת בשלבי פיתוח בחברה של מאסק, אכן נפלה טעות בניסוח והכוונה היתה למהירות טיסה".

לקריאה נוספת:

מתי נרצה לעבור למכונית חשמלית?

גם לפיג'ו-סיטרואן תהיה פלטפורמה למכונית חשמלית טהורה

יונדאי-קיה בונה רשת טעינה חשמלית ארצית בדרום קוריאה

מכונית המיני מתה, והיא תחזור אלינו כחשמלית

 

  • Ad
  • Ad
  • Ad