יצרניות הרכב הקוריאניות יונדאי וקיה, והיבואניות שלהן לישראל חברות 'כלמוביל' ו'טלקאר', הגישו לאחרונה את תגובתן לבקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה בשם בעלי רכב עם מנועי 2.4 ליטר שנהרסו כליל, והן טוענות שהיא "נעדרת כל יסוד עובדתי או משפטי". השורה הראשונה והאחרונה של טענות הנתבעות היא שבמנועי ה-2.4 ליטר אין בכלל בעיה, אין כמעט מנועים הרוסים, ושמעט בעלי הרכב שנפגעו אשמים בנזק שלהם מפני שלא ביצעו טיפולים שגרתיים במועדם או לא הקפידו לרכוש כלי רכב עם היסטוריית טיפולים מושלמת.
שלוש טענות עיקריות עומדות בבסיס התגובה, והראשונה היא ששני כלי הרכב שהובאו כמייצגים לבעיה לא טופלו במועד, והנזק שנגרם להם נובע מאחור בהחלפת שמן המנוע. כפועל יוצא, התובעים לא יכולים להוכיח שמדובר בתופעה גורפת ובכשל סדרתי.
טענה נוספת, הרבה יותר בעייתית, היא שכשל המנוע שבגינו הוגשה הבקשה לא מהווה סכנה בטיחותית, וזאת טענה שמוטב היה לולא נטענה כלל.
טענה שלישית היא שהתובעים לא הוכיחו מהו מנגנון הכשל שגורם ל"התפגרות" מנועים. מבלי להיכנס לשאלות משפטיות נראה שטענה כזאת מכניסה את כל הנפגעים ל"לופ": מצד אחד נטען שאי אפשר להסתמך על פשרה שהושגה בתביעה דומה שהוגשה בארה"ב ובה יונדאי וקיה לקחו אחריות ופיצו את הנפגעים, ומנגד אין מנגנון שיצביע על מקור הנזק שנגרם ללקוחות בישראל, למשל באמצעות בדיקת עשרות רבות של מנועים דומים שכשלו כאן בשנים האחרונות.
הנתבעות הקדישו מאמץ מיוחד, וחריג יש לומר, בניסיון לקעקע את אמינותו של מהנדס הרכב שחתום על חוות הדעת המקצועית בבקשת התביעה, ומאמץ זה לא ממוקד רק במישור מקצועי אלא גם במישורים נוספים. למרבה האירוניה, אחרי כל ה"ירידות" על המומחה מטעם התובעים לא הציגו הנתבעות בדיקה פיזית של המנועים שבמרכז התביעה אלא דווקא של מנוע אחר, אמנם מאותו סוג. בעשותן כך הן הדגימו, כנראה בלי להתכוון, מנגנון כשל אחר ונוסף לזה שהוצג בתביעה.
מדוע נהרסים מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה?
הבקשה לאישור עוסקת בדגמי קיה סורנטו ויונדאי סנטה פה שיוצרו בין השנים 2012-2020 והותקנו בהם מנועי 2.4 ליטר מסדרת 'תטא', בעלי קוד מנוע G4KJ. לטענת מאות בעלי רכב שמנועיהם נהרסו – המנועים האלה נהרסים לאחר משך שימוש קצר ולא סביר מבחינת קילומטראז', והכשל מתגלה ללא התרעה מוקדמת כאשר נשמעות מן המנוע דפיקות שמתבררות כנזק שאינו ניתן לתיקון. במקרים שונים נגרמו עצירה של המנוע והרכב בזמן נסיעה ואף בעירה של המנוע והרכב כולו.
הנתבעות, בתגובתן, טוענות ש"המבקשים לא יודעים אפילו לומר מהו אותו "פגם" במנועים אשר לקיומו הם טוענים", ושכשל מאותו סוג "עלול להתרחש בכל רכב, כאשר בעלי הרכבים אינם מחליפים את שמן המנוע ברכבם כפי שמחייבות הוראות היצרן, או כאשר הם משתמשים בשמן מנוע ברמה נחותה, בניגוד להוראות היצרן… הבקשה לאישור מתארת תקלות שמקורן בתחזוקה לקויה של רכבי המבקשים, וממילא, תקלות אלו אינן מצביעות על כל "פגם מובנה" או סדרתי ברכבים".
בהמשך הן מעלות שתי טענות עובדתיות מרתקות, והראשונה בהן היא ש"במקרים המעטים" שבהם הגיעו אל מוסכי הרשת כלי רכב שתוחזקו "לפי הספר" היצרניות לקחו אחריות מלאה ותיקנו או החליפו מנועים על חשבונן ("וזאת גם לאחר תום תקופת האחריות, במסגרת "רצון טוב" ועל מנת לשמור על שביעות רצון גבוהה של הלקוחות"). במילים אחרות, מן ההצהרה הזאת משתמע שכל בעל רכב שיכול להציג היסטוריית טיפולים מושלמת זכאי לתיקון מנוע על-חשבון היצרניות.
טענה אחרת, הרבה יותר בעייתית, היא שההחלטה אם לתקן תקלה סדרתית שמתגלה ברכב בישראל לא קשורה בהכרח בתקלה עצמה ובאחריות של היצרנית לתכנון או לייצור, אלא בשיקולים מסחריים ואולי גם ב"תרבות" של הלקוחות. בלשון התגובה: "בכל מקום בעולם קיימים כללים רגולטוריים שונים, וקיימות נסיבות שונות (שיווקיות ואחרות) המשפיעות על ההחלטה האם לנקוט בצעדים כלשהם ביחס לרכבים מדגמים שונים. אפילו כאשר מתגלה תקלה ברכב מדגם מסוים במקום כלשהו בעולם, אין הדבר מחייב כי תתגלה גם במקומות אחרים. הופעת תקלות ברכבים מושפעת ממגוון גורמים, כגון המפעל בו יוצר החלק התקול (המשתנה בין הרכבים המשווקים במדינות השונות), תרבות הנהיגה בכל מדינה, מרחקי הנהיגה של הנהגים במקומות שונים בעולם, תרבות תחזוקת הרכב, ועוד".
במילים אחרות, יונדאי וקיה טוענות שתקלות זהות מטופלות על ידן באופן שונה אם הן מתגלות בישראל או בארה"ב, וזה בגלל "נסיבות שיווקיות ואחרות", ו/או בגלל "תרבות הנהיגה" ו"תרבות תחזוקת הרכב" שלנו.
שריפת רכב זאת בסך הכל חוויה
כאמור, הטענה המקוממת ביותר של הנתבעות היא שהכשלים במנועי ה-2.4 ליטר אינם סכנה בטיחותית, וההסבר שלהם, פחות או יותר, הוא שיונדאי וקיה ביצעו ניסויים ומצאו שמן הרגע שנשמעות דפיקות מן המנוע אפשר להמשיך לנסוע כ-140 קילומטרים עד שהוא מתפגר לגמרי. כאמור, טענה כזאת מוטב היה לולא נטענה. לא צריך להיות משפטן גדול כדי להבין שכל תקלה ברכב בעת נסיעה – במיוחד כזאת שמפתיעה את הנהג – עלולה לגרום לתאונה קטלנית.
הנתבעות, שמנסות להוכיח שאין לכשל במנוע משמעות בטיחותית, ירו לעצמן ברגל כשצרפו לתגובתן חוברת שפרסם מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני ובו הגדרה חוקית לכשל בעל משמעות בטיחותית בתוספת דוגמאות. ההגדרה קובעת, בין היתר, ש"החוק האמריקני לבטיחות כלי רכב מנועיים מגדיר בטיחות רכב מנועי כ"ביצועיו של רכב מנועי… המגן על הציבור מפני סיכון בלתי סביר להתרחשות תאונות… ליקוי בטיחות מוגדר כבעיה הקיימת ברכב מנועי או בפריט ציוד ברכב מנועי אשר מהווה סיכון בלתי סביר לבטיחות הרכב המנועי…"
בין הדוגמאות שמובאות ל"ליקויים הנחשבים לקשורים לבטיחות" בולטים, למשל, שבירת כנפי מאוורר קירור המנוע באופן בלתי צפוי שעלול לגרום לפציעה של אנשים שעובדים על רכב… מושבי הגבהה שבהם מותקנות חגורות בטיחות פגומות, אבזמים או רכיבים שיוצרים סיכון לפציעה לא רק בתאונת דרכים…", וגם "מכלולי מגבים לשמשה הקדמית שאינם פועלים כראוי". אז אם פגם במגבים הוא ליקוי בטיחותי מקל וחומר שדפיקות מפתיעות מן המנוע עלולות לגרום לנהג לעצור בבהלה בצד הדרך באופן שיגרום לתאונה.
ומה הן תקלות "לא בטיחותיות"? בין הדוגמאות שמובאות בחוברת שצורפה על-ידי הנתבעות בולטות "בלאי רגיל של ציוד שיש לבדוק, לתחזק ולהחליף מעת לעת (כלומר בולמי זעזועים, סוללה, רפידות בלמים…), חלודה לא מבנית על המרכב, איכות הצבע או פגמים קוסמטיים, וצריכת שמן מופרזת". נדמה שאין מחלוקת שדפיקות מכיוון המנוע עולות במשמעותן על תקלה במגבים ולא דומות לפגמים קוסמטיים בצבע.
אבל עזבו רגע את ההגדרות שלנו או של אחרים ל"סכנה בטיחותית". נסו נא לשכנע את ט.ח, בעלת יונדאי סנטה פה 2014 שפנתה אלינו וסיפרה ש"המנוע פשוט התפוצץ לנו באמצע נסיעה כשאני עם ילדים קטנים ברכב ועם תינוקת. רק בנס ניצלנו כאשר זה קרה". או שאולי תצליחו לשכנע את ר.ע, בעלים של קיה סורנטו (עם 64 אלף ק"מ בלבד), שנהג בירידות לאילת עם ארבעה ילדים ברכב בזמן שהמנוע שלו התפגר, או את ש.ד. שטוען שבמהלך נסיעה בסורנטו 2012 שלו המנוע שלו פשוט התפוצץ ואחד הטלטלים עף – שבסך הכל מדובר בתקלה לגמרי סבבה ולא מסוכנת.
אגב, הנתבעות טוענות גם ש"פרט לתיאורים מאיימים, המבקשים לא מצביעים אפילו על מקרה אחד שבו אירעה שריפה במנוע בישראל כתוצאה מהכשל הנטען, או על אירוע של "תאונת דרכים קטלנית" שנגרמה כתוצאה מכך. ולא בכדי". זאת טענה מעניינת, אלא שכפי שפרסמנו כאן כבר לפני כמעט 5 שנים כלמוביל שילמה 175,000 ש"ח לבעלים של יונדאי סנטה פה 2014 שנשרפה, וזה אומר שלכל הפחות הם מכירים מקרה אחד כזה.
המספרים מדברים
מאז שפרסמנו ב-TheCar את דבר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית פנו אלינו יותר מ-50 בעלי רכב שזוהו על-ידינו כבעלי כלי רכב רלבנטיים עם מנועי 2.4 ליטר, וכולם טוענים שנהרסו אצלם מנועים בקילומטראז' לא סביר של בין 50 ל-180 אלף ק"מ (הרוב סביב 100 אלף). נזכיר רק שלא מדובר במנוע סופר-פופולרי שנמכר בארץ במאות אלפי עותקים.
יכול להיות שהתובעים נדרשים להגדרה מדויקת של סיבת הכשל ואולי לא, את השאלה הזאת נשאיר למשפטנים. העובדה היא שכל המתלוננים שפנו אלינו נדרשו ונאלצו, לטענתם, לשלם בין 10,000 ל-30,000 שקלים תמורת החלפת מנוע, וזה מעלה שתי שאלות. ראשית, האם סביר שכל כך הרבה מנועים יתפגרו גם אם שמן המנוע שבהם הוחלף באחור של כמה אלפי קילומטרים ביחס להנחיות היצרן?
שנית – מה לגבי כלי רכב שכן טופלו "לפי הספר"? האם היצרניות מוכנה לקחת עליהם אחריות?
הנתבעות טוענות – בצדק רב יש לומר – ש"החלפת שמן בתדירות נמוכה מדי… עלולה לגרום לשחיקת המסבים… שמן שנשאר זמן רב מידי במנוע ללא החלפה מתחמצן והופך לבוצה ומאבד את יכולתו לסכך כראוי בין החלקים השונים של המנוע… החלפת השמן במנוע נועדה לוודא כי מפלס השמן אינו יורד מתחת לכמות הנדרשת. כאשר בעל הרכב אינו מחליף את שמן המנוע בתדירות הנדרשת, עלול להיווצר מצב שבו לא קיימת כמות מספקת של שמן כדי לאפשר סיכוך ראוי בין חלקי המנוע, באופן שעלול לפגוע בפעולתו התקינה של המנוע".
טענה נוספת היא שבמנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה ישנה מערכת התרעה מפני מפלס שמן נמוך ומפני לחץ שמן נמוך, אבל המערכת הזאת לא פועלת כראוי במצבים שבהם מצטברת בוצה במנוע. במילים אחרות – אם לא מקפידים להחליף שמן במועד, והשמן מתחמצן ואוסף חלקיקי פיח שיוצרים משקעים – מערכת ההתרעה לא תפעל ומנוע עלול להיהרס ולשבוק ללא התרעה מוקדמת.
מבדיקת נתוני שני כלי הרכב שמוצגים בבקשת התובענה הסיק המומחה מטעם הנתבעות שאין תיעוד טיפולים לרכב הראשון (וזה, לטענתו, מעיד על כך שהוא לא טופל במועדים הנדרשים), ואילו ברכב השני הייתה חריגה של 17,000 קילומטרים בביצוע אחד הטיפולים, כלומר ששמן מנוע הוחלף ב-77,000 קילומטרים במקום ב-60,000.
"המבקשים", כך נטען בתגובה, "לא הצליחו להביא ולו דוגמה אחת ל"חבר קבוצה" שהקפיד על תחזוקה נכונה של הרכב, בהתאם להוראות היצרן, והתגלתה ברכבו תקלה במסבים כתוצאה מ"פגם מובנה" כלשהו".
מאד ייתכן שבטענה הספציפית הזאת טמון המפתח לפתרון התעלומה כולה.
אם יסתבר שדווקא בעלי יונדאי וקיה עם כלי רכב שבהם מותקנים מנועי 2.4 ליטר נוטים שלא לטפל ברכב שלהם כנדרש – כנראה שהצדק הוא עם יונדאי וקיה. קשה לדרוש ממנוע בעירה פנימית לעבוד כראוי בלי שמן או עם שמן שצבר בוצה מבלי שהוא ייהרס. אבל אם ישנם מנועי 2.4 ליטר שנהרסו למרות שטופלו במועדים שנדרשים על-ידי היצרניות – לכל הפחות אפשר לדרוש מיונדאי וקיה שייקחו אחריות ויתקנו אותם על חשבונן.
אם אתם הבעלים של יונדאי או קיה עם מנוע 2.4 ליטר משנות הדגם 2012-2020 וברכב שלכם התגלתה תקלת מנוע כזאת, כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
