אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר ביצע "פניית פרסה" וביטל את האיסור שעליו הכריז לפני שנה על מכירת פוליסות ביטוח חובה מוזלות, מסובסדות למעשה על ידי כלל הציבור, לחברות הליסינג וציי הרכב.
לפני מעט יותר משנה הכריז שר האוצר משה כחלון על רפורמה שנועדה להוזיל את תעריפי ביטוח החובה לרכב, ואחד המרכיבים ברפורמה זאת היה איסור שהוחל על חברות הביטוח מפני מכירת פוליסות מוזלות לציי רכב. הרציונל באיסור כזה הוא שביטוח חובה נועד, בין השאר, להיות כלי שמעודד נהגים לנהיגה זהירה ואשר "מעניש" כלכלית נהגים בעלי מאפייני נהיגה מסוכנים.
אחד הנדבכים של הרפורמה שביצע האוצר – ואשר נכנסה לתוקף בחודש מרץ השנה על אף התנגדות חברות הביטוח – היה הוספת מאפיינים אישיים של מי שנוהגים ברכב אשר אמורים – כך לטענת האקטואר של חברות הביטוח – להשפיע על הסיכון לתאונה. בנוסף ניתנה הטבה מאד נדיבה למי שמתקין מערכות התראה מתוצרת 'מובילאיי' ודומותיה (אם כי אין כרגע בשוק אף מערכת דומה לזו של מובילאיי).
המהלך של שר האוצר ושל הפיקוח על הביטוח זכה בשעתו לכותרות מאד מפרגנות בסגנון של "כחלון וסלינגר מורידים את תעריפי ביטוח החובה לרכב", וזאת בין השאר על סמך הבטחות שונות שפיזרו אנשי האוצר במסיבת עיתונאים שערכו ובהודעות לעיתונות.
הביצוע בפועל של הרפורמה נעשה על-ידי תיקון "הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה", ובו – בין היתר – עודכנו דמי הביטוח המרביים של "הפול" (תאגיד שמבטח את כל מי שחברות הביטוח המסחריות לא מוכנות לבטח) וכן בוטלה האפשרות לקביעת דמי ביטוח ייחודיים לציי רכב וקולקטיבים.
באותו מעמד טענו אנשי האוצר שהביטוחים הקולקטיבים לרכב מוצעים במחירים נמוכים בהרבה מאלה שמוצעים לכלל ציבור המבוטחים (וזאת למרות שבקולקטיבים עשויים לנהוג נהגים בעלי רמת סיכון גבוהה יותר – ג.מ.) ולכן הם חייבו את חברות הביטוח לקבוע תעריפים אחידים לפי רמת הסיכון הספציפית של כל נהג.
אנשי המפקח על הביטוח הבטיחו, בנובמבר 2015, הוזלה בפועל של כ-11% מסך דמי הביטוח שנגבים מן הציבור בכל שנה מבעלי כלי רכב "פרטיים" (מכוניות נוסעים).
שר האוצר, משה כחלון הכריז בשעתו: "הפעולות שאנו נוקטים נועדו לשים סוף לניצול הציבור בשוק ביטוח רכב החובה. הודענו שבכל מקום שבו יהיה כשל שוק – נתערב.
מדינת ישראל מחייבת אזרחים לרכוש ביטוח רכב חובה ולכן עלינו לוודא שהציבור יקבל מחיר הוגן ושירות טוב. שוק הביטוח מגלגל 5 מיליארד שקל בשנה, כאשר הרווח של החברות הוא 20%. תמיד אמרנו כן לרווח במידה סבירה, ולא לחזירות".
אנשי האוצר, מצידם, הכריזו שפעולותיהם "יגבירו את התחרות בענף, יצמצמו את הסבסוד בין מבוטחים ויתאימו את הסיכון למחיר".
אלא שכעת מסתבר שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.
בתיקון חדש שפרסם אגף המפקח על הביטוח בשבוע שעבר, אשר נושא את אותה כותרת שנשא החוזר בשנה שעברה ("תיקון הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה") – "מבוטל הביטול" בזו הלשון:
"חוזר ביטוח 2016-1-1 "תיקון הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה" ביטל הוראות… שאפשרו לחברות הביטוח לקבוע לצי רכב וקולקטיב דמי ביטוח נטו שונים מדמי הביטוח נטו המוצעים לכלי רכב שאינם שייכים לצי רכב או קולקטיב.
לאחר בחינה מחודשת של ביטול הוראות אלו, ולאור הייחודיות של ביטוח כלי רכב המבוטחים במסגרת צי רכב, חוזר זה בא לתקן את הוראות החוזר ולקבוע כי ביטול הוראות אלו יחול רק לגבי קולקטיב. לפיכך חברות ביטוח תהיינה רשאיות להשתמש בנוסחת תעריף שונה לצי רכב, בכפוף להודעה מראש לממונה על שוק ההון".
המשמעות המעשית היא ראשית לכל שחברות ביטוח תוכלנה לשוב ולהציע פוליסות ביטוח חובה לציי רכב ולחברות ליסינג במחיר נמוך מזה שמוצע לבעלי רכב פרטיים בעלי אותם מאפייני סיכון (החל ב-1 בינואר 2017), וכן שהמפקח על הביטוח שב ומאפשר מצב שבו כלל הציבור מסבסד בפועל את חברות הליסינג ואת ציי הרכב.
לכאורה, טענה סבירה של חברות הביטוח היא שכמו בכל מצב שבו מוכרים מוצר בכמות גדולה יש היגיון להציע אותו עם "הנחת כמות", ומכיוון שהמדינה קבעה ששוק ביטוח החובה הוא "שוק חופשי ותחרותי" לא צריכה להיות מניעה שחברות הביטוח ימכרו את המוצר הזה בהנחה למי שרוכש הרבה ממנו.
למעשה אין דרך אחרת להגדיר את המהלך הזה מאשר הפקרת האינטרס הציבורי לטובת אינטרסים כלכליים, ורשלנות לשמה של הרגולטור שאמור לדאוג לכלל הציבור.
בשונה מכל סוג אחר של ביטוח, ביטוח חובה הוא מס אשר הטילה המדינה על כלל ציבור בעלי הרכב, ובמקום לטפל בו בעצמה הוא "הופרט" להנאתן של חברות עסקיות שמרוויחות ממנו כסף רב – לפחות מיליארד שקלים בשנה אם להסתמך על הצהרתו של שר האוצר עצמו.
תפקידו של הרגולטור הוא לדאוג לאינטרס של כלל הציבור ולהגן עליו, ובמיוחד בשוק היחיד שבו מדינת ישראל הפריטה מס והעניקה את הטיפול בו לחברות מסחריות. במקרה הזה נדרש אגף הפיקוח על הביטוח, שבראשו מכהנת כיום דורית סלינגר, למצוא את הדרך הזולה והיעילה ביותר לשימוש ביותר מחמישה מיליארד שקלים שנגבים מידי שנה מבעלי הרכב.
חברות ביטוח לא חייבות למכור פוליסות ביטוח חובה אבל הציבור כן חייב לרכוש אותן, כלומר שחברות עסקיות לא היו מציעות את המוצר הזה לולא היו נהנות ממנו כלכלית.
אם החברות מוכרות את המוצר בהיצף לציי רכב, וכך מסוגלות להציע אותו במחירים מופחתים – הרי שמי שמסבסד את הביטוח הם שאר בעלי הרכב שלא שייכים לציי הרכב.
לחילופין, אם המחיר המופחת שישלמו ציי הרכב מייצג את המחיר הריאלי (וחברות הביטוח מרוויחות רווח צנוע גם על פוליסות אלה) – אזי מאליו ברור שהרווח על הפוליסות שאנחנו – שאר בעלי הרכב – משלמים הוא "חזירי" – כדברי שר האוצר.
בשולי הדברים חשוב להזכיר שהרפורמה שניסה לבצע אגף הפיקוח על הביטוח היא אמנם צעד בכיוון הנכון אבל ספק רב עד כמה מסוגלים פקידי האוצר – שהחוק לא מונע מהם לעבוד בעתיד בחברות ביטוח – לחולל מהפך אמיתי בשוק אשר עוות לחלוטין על ידי אנשי אותו אגף בסוף שנות ה-90.
להגנת אותם פקידים צריך לומר שהמאבק עם הגופים הכלכליים החזקים במשק הישראלי לא קל – חברות אלה לקחו את האגף לבג"צ בעניין זה וזכו שם לניצחון חלקי – אבל לחובתם עומדת העובדה שהם לא פתחו את נושא ביטוח החובה בכללותו לדיון ציבורי שקוף ובין השאר לא מיצו את האפשרות לנצל את הכלי הזה כדי לשפר את הבטיחות בדרכים ולהציל חיים.
תעריפי ביטוח החובה אמנם ירדו בשנים האחרונות במידת מה – אלא שירידה זאת נבעה בחלקה מביטול "קרן הבטיחות", ובחלקה מן השיפורים הטכנולוגיים המשמעותיים ביכולת ההגנה של כלי רכב על יושביהם בעת תאונה.
את תגובת משרד האוצר נפרסם כאן אם וכאשר נקבל כזאת.
