חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל (ומותגים נוספים), הכריזה השבוע בישראל על קריאה לתיקון של 25,097 כלי רכב עם מנועי טורבו-דיזל בנפח 1.5 ליטר שבהם מותקנת שרשרת תזמון בעייתית שהפילה חללים לא מעטים בקרב מנועים כאלה בארץ ובעולם.
הקריאה לתיקון מוכרזת חודשים אחדים לאחר שטויוטה הכריזה בישראל על קריאה לתיקון של מנועים זהים אשר מותקנים בכלי רכב שמיוצרים עבורה על-ידי 'סטלנטיס' (בעלת הבית של פיג'ו, סיטרואן ואופל), ולאחר שמערכת TheCar פרסמה כתבה בנושא ואף פנתה אל משרד התחבורה בשאלה מדוע סטלנטיס לא ביצעה בישראל את אותה קריאה לתיקון שבמסגרתה זומנו לתיקון באירופה כמיליון כלי רכב מדגמי פיג'ו, סיטרואן, DS, אופל, פיאט וטויוטה.
חשוב להדגיש שקריאה לתיקון מוכרזת כאשר קיימת סכנה בטיחותית לחיי המשתמשים ברכב ולמשתמשי דרך אחרים – וכל עיכוב בהכרזה כזאת מסכן חיים.
פנינו בשעתו גם ליבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל לישראל בבקשה לתגובה, ובטענה לפיה החברה הרוויחה כסף מבעלי רכב שנאלצו לתקן על חשבונם מנועים כאלה כתוצאה של הכשל הסדרתי בשרשרת התזמון: ביקשנו תגובה לטענה שלא רק שהיצרנית לא לקחה אחריות על הכשל (ככל שהדבר נוגע למי שנאלצו לשלם כספים מכיסם) ולא תיקנה על חשבונה את המנועים הכושלים של אותם בעלי רכב – אלא שהיצרנית ולובינסקי אף הרוויחו רווח ממכירת חלקים ושירותי מוסך.
שאלנו את היבואנית מדוע החברה לא מסרה עד אז למשרד התחבורה דיווח על הקריאה לתיקון של מנועי הדיזל, והאם החברה תשיב כספים לבעלי רכב שנאלצו לתקן על חשבונם מנועים תקולים כתוצאה מן הכשל הסדרתי, ואם כן – מתי?
אנשי לובינסקי בחרו שלא להגיב לרוב השאלות ומסרו את התגובה הזאת: "הדין בישראל קובע כי בכל הנוגע לטיפול ברכב המיובא לישראל יבואן הרכב נדרש לפעול וליישם אחר הנחיות יצרן הרכב ביחס לרכב שהוא מייבא. בכל הנוגע למנועי 1.5 BlueHDi יובהר כי ביחס לרכבים שיובאו לישראל הרי שיצרן הרכב סטלנטיס לא פרסם קריאות תיקון למנוע זה. ככל שיצרן הרכב יפרסם קריאת שירות לישראל תפעל לובינסקי לעדכן את כל הגורמים הרלבנטיים".
כאמור – הטענה המרכזית שלנו לעניין הריקול הזה הייתה ועודה שיצרנית הרכב סטלנטיס הכריזה גם הכריזה על ריקול – אלא שבגלל שיקולים פנימיים שלה היא בחרה שלא להכריז עליו באותה עת גם בישראל. במבחן התוצאה – אזרחי ישראל מקבלים כעת באחור את מה שלקוחות אירופאים קיבלו לפניהם.
מה קורה עם משרד התחבורה?
מי שאחראים לגרום לכך שאזרחי ישראל לא יימצאו בסיכון כאשר מתגלים כשלים סדרתיים בכלי רכב הם אנשי משרד התחבורה אשר לכל הפחות אמורים לאכוף חוקים קיימים, שלא לומר שעליהם להתאמץ מעבר לכך.
שאלנו את אנשי משרד התחבורה את אותה שאלה שאנחנו שואלים אותם שוב ושוב (ושוב): האם המשרד בדק אי פעם מקרים שבהם יצרנית רכב או יבואנית לא הכריזו בישראל על ריקול שהוכרז לגבי אותם כלי רכב בחו"ל. ביקשנו לקבל דוח/דוחות שמעידים על בדיקה כזאת. בנוסף, שאלנו את משרד התחבורה אם אגף הרכב עתיד לחקור מדוע לא הודיעו לו על הריקול שמבוצע באירופה, והאם בכוונת אנשי המשרד לזמן את נציגי היבואניות הרלוונטיות לבירור. הצגנו לאנשי משרד התחבורה מספר מקרים דומים, והשבוע פנינו אליהם שוב באותו נושא.
התגובה שקיבלנו בשעתו ממשרד התחבורה היא "בכל הקשור לביצוע ריקול, הרי שבהתאם לדרישות תקינת הרכב האירופיות במקרה של תקלה אפדמית, היצרן מחויב להכריז על ריקול והיקפו ולעקוב אחרי יישומו.
על פי החוק בארץ, היבואן מחויב ליישם את הריקול בכלי הרכב בהתאם להנחיית היצרן שגם מבצע מעקב ובקרה ומוודא את יישום הריקול על ידי היבואן. משרדנו מעולם לא נתקל במקרה שבו יבואן לא מימש ריקול שהיצרן הנחה לבצע על רכבים שנמצאים בארץ".
היות שמדובר בתשובה מגוחכת – שהרי תפקידו של משרד ממשלתי הוא לא "להיתקל" בדברים אלא לחקור, לגלות, ולטפל בהם (מה גם שהם קיבלו מאיתנו את המידע ה"מתקיל") – פנינו שוב והדגשנו את השאלה המקורית: האם משרד התחבורה בדק אי פעם מקרים שבהם יצרנית רכב או יבואנית לא הכריזו בישראל על ריקול שהוכרז לגבי אותם כלי רכב בחו"ל – כלומר האם משרד התחבורה ביצע פעולת בדיקה אקטיבית.
עוד הוספנו שמכיוון שככל שידוע לנו התשובה לשאלה הזאת שלילית – כלומר שמשרד התחבורה מעולם לא בדק שום דבר כזה – נשמח להציג לציבור חומרים שמוכיחים אחרת.
על כך נענינו: "כאשר יצרנית רכב מכריזה על ריקול היא מגדירה בצורה מפורטת על אילו מכלי רכב מתוצרתה נדרש ליישם את הריקול, כולל הגדרת הדגם, תת דגם, סדרת ייצור, שנות ייצור וכו'.
בהתאם להחלטתה לגבי היקף הריקול יצרנית הרכב מעבירה ליבואן רשימה מפורטת של מספרי שלדות שעל פי התיעוד שלה נשלחו לישראל ונדרשים בביצוע הריקול, ועוקבת אחר יישום הריקול ע"י היבואן בכלי הרכב הנדרשים בו.
במידה ומוכרז ריקול אנו מבצעים מעקב ובקרה על יבואן הרכב הרלוונטי ליישומו בכלל הרכבים אשר היצרן הכריז כרלוונטיים ובמידת הצורך אף חוסמים כלי רכב במבחן הרישוי אם לא בוצע הריקול.
במידה ויש בידך מידע ספציפי לגבי כלי רכב (ברמת מספרי שילדה) שרשומים בישראל ונדרשים בביצוע הריקול ושלא התקבלה הודעה יזומה על כך מצד יצרנית רכב או היבואן, ניתן להציג למשרדנו את המידע הרלוונטי ואנו נחקור את הנושא בהתאם".
התשובה (המטופשת, אם יורשה לנו) הזאת, ופרשת הריקול של מנועי הדיזל מתוצרת סטלנטיס, מדגימות את חוסר היכולת המקצועית וגם את הכשל הלוגי של אנשי משרד התחבורה: היות שהם עצמם לא מוכנים להתאמץ למען אזרחי ישראל הם תלויים בדיווח של יבואנית רכב שתלויה בשיקולי העלות-תועלת של יצרנית הרכב. מי שמשלמים את מחיר השיקולים האלה הם כמובן אזרחי ישראל.
מי יתקן לכם מנוע שנהרס?
בהודעה לעיתונות שפרסמה יבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל נכתב שכלי הרכב "יקראו למוסך לשם עדכון תוכנת מחשב מנוע והחלפת שרשרת התזמון לפי הצורך", ואילו באתר האינטרנט הרשמי של מדינת ישראל מתוארת הקריאה הזאת בארבע מילים: "חשש לתקלה בשרשרת התזמון".
לעומת זאת, בהודעת הריקול שפורסמה על-ידי האיחוד האירופאי נכתב כך: "עקב קרבוניזציה (הצטברות פחמן) של שמן המנוע ולחץ מגע גבוה, עלולה להיפגע ההתנגדות של שרשרת גל הזיזים (ברוחב) 7 מ"מ. הדבר עלול לשבור את שרשרת גל הזיזים, מה שמוביל לכשל במנוע. הדבר יכול לגרום לאובדן שליטה ברכב ולהגביר את הסיכון לתאונות ופציעות… המוצר אינו עומד בתקנות (של) אישור ופיקוח שוק של כלי רכב מנועים…". האמצעי שננקט על-ידי (היצרנית): "ריקול של המוצר ממשתמשי הקצה".
מעבר לסכנה הבטיחותית מסתתרת מאחורי הריקול הזה דרמה גדולה שבה מעורבים ככל הנראה מיליוני מנועים מאותו סוג, שכמה עשרות אלפים מהם נמכרו בישראל. גם מי שלא נקלע לסכנה בגלל הכשל הזה עלול לשלם בגללו מחיר כלכלי כבד: כפי שדיווחנו כאן, בישראל מתנהלת תביעה ייצוגית כנגד היבואנית ויצרנית הרכב, ואל מערכת TheCar הגיעו עשרות תלונות של בעלי רכב שטוענים שהתקלה הזאת הרסה להם מנועים ועלתה להם עשרות אלפי שקלים.
הקריאה לתיקון, כפי שפורסמה באתר האינטרנט הממשלתי, כוללת דגמי סיטרואן ברלינגו, C4, C4 ספייסטורר, C5 איירקרוס וג'אמפי שיוצרו בין פברואר 2019 לאוגוסט 2024, פיג'ו 2008, 3008, 5008 ו-508 שיוצרו בין אוקטובר 2018 למאי 2024, ודגמי אופל קומבו וגרנדלנד שיוצרו בין ספטמבר 2018 למאי 2025.
אבל האם ריקול כזה יפתור את הבעיה, והאם בעלי רכב שנפגעו ממנה בעבר יקבלו פיצוי?
אולי כן ואולי לא. זה שהיצרנית הכריזה על ריקול בישראל, ואפילו העובדה שהיא הכריזה באירופה על הארכת אחריות ועל השבת כספים למי שנאלצו להוציא כספים מכיסיהם כדי לתקן תקלות במנועים אלה (פעולות שטרם הוכרזו באופן רשמי בישראל) – לא אומר שכל מי שניזוק מן הכשל הסדרתי במנוע הזה בישראל יקבל פיצוי הולם.
ליצרנית הרכב יש תנאים שבעל רכב צריך לעמוד בהם כדי לקבל פיצוי, למשל עליו להוכיח לה שהוא ביצע את הטיפולים ברכב "לפי הספר" ותוך שימוש בחומרים וחלקים מתאימים. ככל שידוע לנו, התיקון היחיד שבאמת יכול להציל מנועים כאלה מכליה הוא פתרון שיצרנית הרכב יישמה בדור החדש של המנועים האלה: החלפת הרכיב הרגיש – שרשרת תזמון בעובי של 7 מ"מ – בקיט תזמון חדש ומחוזק שבמרכזו יש שרשרת בעובי של 8 מ"מ.
מתלונות שהתקבלו אצלנו עולה שהבדיקה שבוצעה עד היום במוסכים כדי לקבוע אם לבצע את החלפת השרשרת והחלקים שקשורים בה כוללת הקלטה של צליל הפעולה של המנוע שנשלחת אל היצרנית כתנאי לאישור העבודה הזאת. זה ככל הנראה חלק מתהליך הבדיקה – ולפחות במקרה אחד נמסר לנו (לטענת המקור ולטענתו בלבד) שברכב ש"עבר בהצלחה" בדיקה כזאת ונשלח לדרכו – המנוע נהרס זמן קצר לאחר מכן כתוצאה מקריעת שרשרת התזמון.
במילים אחרות – ההיגיון מחייב שמי שיגיע עם רכבו למוסך לצורך ביצוע ריקול וייצא משם עם השרשרת המקורית יימצא לכל הפחות בסיכון רב יותר ממי שבמנוע שלו תוחלף שרשרת לכזאת מן דגם המחוזק.
ומה לגבי פיצוי למי שכבר נפגע?
כאמור – יצרנית הרכב הכריזה על הארכת אחריות למנועים האלה עד ל-10 שנים או 240,000 קילומטרים ואף העלתה באירופה, ב-3 ביולי השנה, פלטפורמת פיצויים אינטרנטית והיא מבטיחה להשיב כספים לחלק מנפגעי הפרשה. ככל שידוע לנו – גם בישראל מבוצעים תיקונים על חשבון היצרנית, לפחות לחלק מן הפונים, אבל אם פניתם (בכתב) לקבל תיקון או פיצוי וסורבתם – כתבו לנו על כך אל editor.thecar@gmail.com
נפגעתם מכשל סדרתי ולא קיבלתם פיצוי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
איגוד צרכנים צרפתי מזהיר מפני רכישת מכוניות משומשות עם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל
טויוטה נותנת שיעור באחריות ליונדאי, רנו, פיג'ו ופורד: תחליף 102,000 מנועים פגומים
גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.
