מנכ"ל פורד, ג'ים פארלי, הכריז לאחרונה במפגש משקיעים שיצרנית הרכב האמריקנית תחשוף מחר (ב') את הפלטפורמה החשמלית הייעודית שלה לכלי רכב זולים. אלא שפארלי לא הסתפק באמירה אינפורמטיבית והצהיר שמדובר – לא פחות – ב"רגע של מודל T עבורנו בפורד".

האם פארלי מגזים? האם העולם שלנו באמת עומד להשתנות מחר? בואו נראה.

ראשית לכל, מה זה בכלל אומר: "רגע של מודל T", ולמה כל כך חשוב לפארלי להבטיח משהו בסדר גודל כזה?

מה זה "מודל T" כולנו יודעים: זאת המכונית שהושקה במקור בשנת 1908 ובטעות מיוחסת לה ההמצאה של קו היצור הסדרתי. מה שאי אפשר לקחת מ'מודל T' זה את העובדה ששנים ספורות לאחר השקתה היא "שמה את אמריקה על גלגלים" כאשר הייתה למכונית הנמכרת ביותר בעולם, וזאת המכונית שהביאה את בשורת הניידות האישית לכל משק בית בארצות הברית.

החידוש והחדשנות – שבאמת עשו את 'מודל T' לאחת המכוניות החשובות בהיסטוריה – היו פשטות מכאנית ועלויות ייצור נמוכות שאפשרו לה להיות המכונית הראשונה שיוצרה במספרים עצומים. זה אפשר להוריד את המחיר שלה מ-825 דולר ביום השקתה ל-780 דולר בשנת 1910 ועד ל-290 דולר בשנת 1924, ובמונחים של ימינו מדובר בצניחת מחיר מרמה של קצת פחות מ-30,000 דולר אל קצת יותר מ-5,000 דולר.

נדמה שאם מי מאיתנו היה שומע סיפור דומה על מכונית שמיוצרת ממש בימים אלה בסין הוא לא היה נופל מהרגליים. נדמה גם שבחלק האחורי של המוח שלנו כולנו מבינים שהמאבק האמיתי של פורד בימים טרופים אלה הוא לא כל כך ביריבה הוותיקה שלה – ג'נרל מוטורס – כמו שהוא ביצרניות הרכב הסיניות.

אז כאשר ג'ים פארלי, מנכ"ל פורד, מבטיח "רגע של מודל T" – למה בעצם הוא מתכוון? האם הוא מבטיח לנו מכונית חשמלית חדישה במחיר שובר שוק? האם הוא מדבר על שיטה חדשה לייצור רכב שתשנה את כללי המשחק? האם אפשר יהיה לקנות את הרכב החדש מתוצרת פורד "בכל צבע שתרצו ובתנאי שזה יהיה צבע שחור" – כמאמרו המפורסם של הנרי פורד?

האמת לאמיתה היא שאין לנו תשובה, וגם האפשרות שהוא סתם מגזים או מבלף שרירה וקיימת, אבל נראה שכולנו חייבים לעבור לדום מתוח ולהמתין בנשימה עצורה לרגע החשיפה שמתוכנן למחר (יום שני), 11 באוגוסט 2025, בשעה 17:00 שעון ישראל.

אז בואו נראה מה אנחנו כן יודעים, מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, מה אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, וגם מה לא נדע אפילו מחר, לאחר החשיפה המסקרנת של פורד.

מה אנחנו יודעים?

הדבר הראשון שאנחנו יודעים בוודאות זה שפורד נמצאת בצרות צרורות בעקבות הכישלון שלה להשתלב בשוק הרכב החשמלי בניסיון הראשון שלה.

כמו רוב יצרניות הרכב הוותיקות גם פורד היססה ואחרה להצטרף למירוץ אל הרכב החשמלי, ולאחר שנגררה לשם והשקיעה עשרות מיליארדי דולרים היא נכשלה. את הכישלון הזה אפשר לנתח בכל מיני דרכים ומכל מיני זוויות, אבל בגלל שאנחנו מסתכלים קדימה, עם הפנים למחר, נסתפק בקיצור מקוצר שכולל שלוש שורות תחתונות.

ראשית – בשנה שעברה, 2024, פורד הפסידה כ-5.1 מיליארד דולר בתחום הרכב החשמלי, והשנה – 2025 – ההפסד שלה צפוי להגיע לסדר גודל של בין 5 ל-5.5 מיליארד דולר.
שנית – אנשי פורד התמקדו בלנסות לחקות את ההצלחה של טסלה, במקום לפענח את ההתפתחויות הטכנולוגיות במדינה שבאמת מנהיגה את תחום הרכב החשמלי בעולם, וזאת כמובן סין.
כמי שמורגלים לקטוף את הפירות בשוק הרווחי של טנדרים וקרוסאוברים גדולים – אנשי השיווק והאסטרטגים של פורד התמקדו בשני מוצרים יקרים: מוסטאנג 'מאך-E', והטנדר החשמלי F-150. אלה מוצרים יקרים שמוזנים מסוללות גדולות ויקרות, אבל פורד היא לא טסלה ולכן היא הפסידה שם את התחתונים.
שלישית – לפורד אין טכנולוגיית סוללות בבעלותה אבל יש לה מפעלי ענק לייצור סוללות ליתיום-יון, שבהם היא השקיע המון כסף. מפעלים אלה נבנו במסגרת שיתוף פעולה עם SK On, וכרגע הם מדממים כסף מפני שהם פועלים בתפוקה נמוכה ביותר.

למנהיגי פורד לא היה אפילו את החזון המינימלי להשקיע בפיתוח עצמי של פלטפורמה חשמלית ייעודית ומודולרית, והם הסתפקו ברכישת זכויות השימוש בפלטפורמה כזאת מפולקסווגן.

כעת, כמעט 10 שנים (!) אחרי שפולקסווגן נכנסה (באחור) לתחום הזה – פורד נזכרת להציג פלטפורמה חשמלית בבעלותה, אבל את טכנולוגית הסוללות הם עדיין צריכים לשכור ממישהו אחר ולצורך זה הם מהמרים על CATL הסינית, מה שעלול להתגלות כהימור לא טוב.

כידוע – הממשל האמריקני הנוכחי רודף אחרי כל דבר שקשור בסין, והיריבים מבית – אנשי ג'נרל מוטורס – כבר קפצו על המציאה ודרשו מהרגולטורים לשים עין ולמנוע מפורד לקבל סובסידיות מהמדינה.

מה עוד אנחנו יודעים?

ככל שאפשר ללמוד מפרסומים בארה"ב ומן הדיווח למשקיעים שבו הצהיר מנכ"ל פורד את ההצהרה המחייבת שלו – בפורד השלימו עם הטעות הקודמת והפנימו אותה, וכדי שלא לחזור עליה התקבלה שם החלטה אמיצה: להפסיק לרדוף אחרי טסלה ולנסות לאגף אותה. במילים אחרות, במקום לדפוק את הראש בקיר ולנסות לבנות מכוניות חשמליות יקרות שאף אחד לא יקנה מהם – הם מכוונים אל הוואקום שטסלה הותירה מתחתיה, כלומר לשוק של מכוניות חשמליות שעולות כ-25,000 דולר ובשאיפה גם לכיוון של 20,000 דולר.

יכול מאוד להיות שההצהרה של מר פארלי לגבי "מודל T" באה בסך הכל לומר שפורד תנסה לייצר מכונית חשמלית עממית, ואם היא תהפוך להיות פופולרית מאוד אז היא תשחזר את ההצלחות של מכוניות עממיות שקדמו לה, כמו 'מודל T' או פולקסווגן 'חיפושית'.

אז איך מייצרים ומוכרים מכונית חשמלית שאנשים יהיו מוכנים לשלם תמורתה בין 20,000 ל-25,000 דולר?

צעד ראשון הוא פיתוח של פלטפורמה חשמלית ייעודית ומודולרית עם סוללות מסוג ליתיום-ברזל-פוספט (LFP) במקום ליתיום-יון, מפני שלסוללות כאלה יש אמנם צפיפות אנרגיה נמוכה יותר אבל הן זולות יותר לייצור בכ-20-30%, בטוחות יותר לשימוש, פחות רגישות וגם עמידות יותר לאורך זמן.

פורד תצטרך למחוק השקעה של מיליארדי דולרים במיזם המשותף שלה עם SK On לייצור סוללות ליתיום-יון, וככל הנראה גם להסב כמה מקווי הייצור במפעלים המשותפים שלהן בקנטקי, ארה"ב, לטכנולוגיית LFP.

כאמור – פורד כבר חתמה על הסכם עם יצרנית הסוללות הגדולה בעולם, CATL, היא רכשה ממנה את הזכויות לטכנולוגיית LFP, והיא הקימה במדינת מישיגן מפעל חדש לגמרי לייצור סוללות כאלה. בהמשך פורד תסב גם את קווי הייצור בקנטקי, או את חלקם, לטכנולוגיה הזאת.

כדי לתכנן ולבנות פלטפורמה חשמלית ייעודית ומודולרית כבסיס לכלי רכב זולים בחרו מנהלי פורד באסטרטגיה "מחתרתית": בשנת 2024 הם הקימו צוות פיתוח ייעודי שמורכב רובו ככולו ממנהלים ומהנדסים בעלי ניסיון שגויסו אצל יצרניות רכב חשמלי אמריקניות, ושלחו אותו כמה שיותר רחוק מן המרכז של פורד כדי שיעבוד בשקט ויספק תוצאות בלי שהחבר'ה מהבית יתערבו לו בעניינים.

הצוות, ששמו הרשמי הוא "קבוצת פיתוח רכב חשמלי מתקדם" (Advanced EV Development), ממוקם במרכז עיצוב חדש לרכב חשמלי באירוויין, קליפורניה, ובראשו עומד אלן קלארק, מי שהיה 'מנהל הנדסת תוכניות חדשות' בטסלה, עם ניסיון של יותר מ-12 שנים אצל מובילת שוק הרכב החשמלי בארה"ב.

קלארק גייס "נבחרת כוכבים" של כישרונות מתחום הרכב החשמלי והטכנולוגיה, וזו כוללת יותר מ-20 עובדי טסלה לשעבר, כ-50 עובדים לשעבר בחברת הסטרטאפ ריביאן שכיום משתפת פעולה עם פולקסווגן, כעשרה עובדים לשעבר ביצרנית הרכב החשמלי לוסיד ואפילו כמה עובדים שהיו קשורים לתוכנית הרכב החשמלי של אפל, שנגנזה.
בנוסף, צוות הפיתוח אחראי גם לחברת סטרטאפ בשם Auto Motive Power (AMP) שפורד רכשה והוא פועל בשיטות ניהול שלקוחות מעולמות הטכנולוגיה ולא מתעשיית הרכב.

מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים?

נראה שחלק מהפקת הלקחים בפורד קשור לשינוי נחוץ בתרבות הארגונית, אבל איך משנים תרבות של ארגון בן יותר מ-120 שנים?

נראה שמה שמנהלי פורד מנסים לעשות עם צוות AED זאת "השתלה ארגונית": הטמעת תרבות הניהול וקבלת ההחלטות של מובילת השוק – טסלה – בתוך הגוף הארגוני של פורד, וזאת כדי להצליח במקום שבו התרבות הארגונית המקורית לא הצליחה.

ככל שידוע – הצוות הזה עמד במשימה ופיתח את הפלטפורמה החשמלית החדשה, והיא תשמש בסיס לשמונה דגמים שונים, חשמליים וזולים (זול זה יחסי, הכוונה לכאלה שעולים פחות מ-25,000 דולר).

ואם אתם חושבים שהיה קל "לעמוד במשימה" אתם טועים מאוד. ההגדרה שנתלתה על הקיר בחדר הישיבות של קבוצת הפיתוח הייתה לפתח מוצרים שכל אחד ואחד מהם ישיג "החזר על ההשקעה" תוך 12 חודשים בלבד לאחר השקתו, וזה יעד שאפתני אבל טקטי בלבד. היעד האסטרטגי של פורד הוא לבצע קפיצת מדרגה טכנולוגית כדי שלא להישאר מאחור ולהימחק על-ידי הענקיות הסיניות. מפני שכל ההגנות שהממשל האמריקני מסוגל לספק לפורד לא יעזרו לה בשום דרך מחוץ לארצות הברית ולשוק הביתי שלה.

בניגוד מוחלט לטסלה, ובדיוק כמו מובילת השוק החשמלי – BYD – פורד היא לא שחקנית מעולם הטכנולוגיה אלא יצרנית מסה שרוצה להימצא בכל פלחי השוק, ובמקביל לאסטרטגיית "האיגוף מלמטה" היא תנסה לבנות כמה שיותר דגמים שונים כדי למקסם ככל שאפשר את הפלטפורמה המודולרית.

ההימור שלנו הוא שמחר יושק טנדר בגודל בינוני – תחשבו פורד ריינג'ר או טויוטה היילקס, מפני שזה פלח שוק שפורד חזקה בו ומרגישה בו בבית. מיד לאחר מכן יושק כמובן קרוסאובר בגודל בינוני (במונחים אמריקנים), תחשבו טסלה 'מודל Y' או BYD סי ליאון, ולאחריהם קרוסאובר קטן יותר, כמו BYD ATTO 3.

אפשר להמר על טווחי נסיעה מוצהרים של 400-450 קילומטרים בין טעינות ועל אפשרות לטעינה מהירה לפחות בקצב של 150 קילוואט.

מה אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים?

האם פורד, יצרנית הרכב השנייה בגודלה בארה"ב, תצליח להסתתר בתוך החפיר הכלכלי שבונה נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ, סביב אמריקה באמצעות מכסים?

פורד ושאר היצרניות שמייצרות רכב בתוך ארה"ב חטפו מכה כלכלית בגלל שחלק ניכר משרשראות האספקה שלהן נמצאות בקנדה ובמקסיקו, אבל בידוד בתוך השוק, גם אם זה שוק הרכב העשיר ביותר בעולם, הוא עדיין בידוד שבוודאי לא ילטש את החברה הזאת ויאפשר לה להצטיין.

אנחנו לא ידועים אם לפורד יש או יהיו מנהיגים שמסוגלים להביט חמש או עשר שנים קדימה – מעבר לדוחות הכספיים הרבעוניים – ולגבש אסטרטגיה ארוכת טווח שתאפשר לה להתמודד עם תעשיית הרכב העולמית גם בעידן שאחרי דונלד טראפמ.

מצד אחד – ההימור שלנו (וגם השורה התחתונה שלנו) הם ש"רגע מודל T" של פורד נועד בדיוק בשביל זה: לאפשר ליצרנית הרכב הוותיקה לשגשג גם בעתיד.

מצד שני – אין לדעת אם מדובר רק ב"רגע", תוכנית שנהגתה לפני ההחלטות של טראמפ, ואם הרגע הזה יחלוף מהר כשפורד שוב תזגזג ותאבד אותו, או שמנהלי פורד יצליחו "לתפוס את הרגע" ולמנף באמצעותו את העתיד של החברה.

לדוגמה – בלב האסטרטגיה החדשה של פורד בתחום הרכב החשמלי עומד מפעל BlueOval Battery Park Michigan שבהקמתו הושקעו 3 מיליארד דולר, וזה המפעל הראשון בבעלות יצרנית רכב אמריקנית שייצר סוללות LFP בקנה מידה תעשייתי בארה"ב. הייצור במישיגן יתחיל בשנה הבאה והקיבולת שלו יחסית צנועה: 20 גיגה-וואט-שעה (GWh) של סוללות שיוכלו להספיק לכ-230,000 מכוניות. אבל בגלל חוסר הודאות שגורם ממשל טראמפ צמצמה פורד את הסיכון ביחס לכוונה המקורית מהשקעה של 3.5 מיליארד דולר ו-2,500 מקומות עבודה ל-3 מיליארד דולר ו-1,700 משרות.

נזכיר שוב ושוב, לטובת מי שמצמץ או לא היה כאן בחמש השנים האחרונות: הרף העולמי בתחומי עלויות ויעילות בתעשיית הרכב העולמית כבר לא מסומן ביפן וגם לא בדרום קוריאה אלא בסין.
פורד לא תעשה לעצמה חסד אם היא תשווה את עצמה לטויוטה, ובטח שלא לטסלה, כי זה כבר לא מספיק: היא חייבת להיות תחרותית מול BYD ומול ג'ילי, וגם מול יצרניות הרכב הממשלתיות הסיניות: צ'רי, דונגפנג, צ'נגאן, SAIC ו-BAIC.

אלא שפורד נלחמת עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב: בשעה שכל הסיניות נהנות מן היתרון של השוק המקומי הגדול ביותר בעולם ומן הגב של ממשלה שנחושה לפתח את הכלכלה שלה ולקדם את תעשיית הרכב – בראש הממשל האמריקני עומד איש לא צפוי שאחת הסיסמאות שלו (מתוך הרבה) היא "תקדח בייבי, תקדח" (נפט) – ואת מה שהוא חושב על רכב חשמלי הוא לא טורח להסתיר.
אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים אם ומתי תשתנה המדיניות הממשלתית האמריקנית כלפי רכב חשמלי, ואם יצרניות הרכב האמריקניות יתחפרו בתוך השוק הביתי שלהן או ינסו להיות תחרותיות ברמה גלובלית.

מה לא נדע גם מחר?

סביר מאוד שאנשי פורד יתמקדו מחר בדברים הלא חשובים מבחינתנו ויעבדו בלספר לנו כמה שהדגמים החשמליים שלהם הם פורצי דרך, יפים, חזקים או כל דבר אחר שאנשי שיווק ומכירות רגילים לספר בלי קשר לדגם או למוצר שאותו הם רוצים למכור.

מה שהרבה יותר חשוב לכולנו, ומה שבאמת יקבע אם הניסיון השני של פורד יצליח או לא, זה כמה קרוב הם הגיעו לעקביהן של היצרניות הסיניות והאם הם מסוגלים לנשוף בעורפן. למשל – האם פורד תצליח לייצר סוללות חשמליות במחיר של פחות מ-70 דולר לקילוואט-שעה?

האם הסוללות ה"אמריקניות", שייוצרו במישיגן ובהמשך גם בקנטקי, הן "סוללות אדום-כחול-לבן" – כלומר שכל שרשרת האספקה שלהן מקורה בארצות הברית של אמריקה?
האם "רגע מודל T" שג'ים פארלי הבטיח לנו קשור לשיטות ייצור והרכבה חדשות – לפחות כמו ה"ג'יגה קאסטינג" של טסלה?
האם פורד יצרה שותפויות חכמות עם ענקיות טכנולוגיה אמריקניות כמו גוגל, או מיקרוסופט, או Open AI, או אפל?

זה הרגע של פורד, לא הרגע שלנו

אחרי שכל זה נאמר צריך אולי לבחון מחדש למה התכוון ג'ים פארלי כאשר אמר שמחר יהיה "רגע של מודל T עבור פורד".

אנחנו יודעים שפורד היא בין יצרניות הרכב הוותיקות הראשונות, במקביל לפולקסווגן, שלוקחת את העתיד שלה בידיים ומחזיקה באמצעי הייצור החשוב ביותר בעידן הרכב החשמלי, ואם מדברים על "רגע מודל T" ייתכן שכאן קבור הכלב.

כדי לשלוט בעלויות הייצור, ובגורל שלה בשוק הרכב החשמלי הזול, פורד חייבת לייצר את הסוללות לעצמה בעצמה, ולהיות הבעלים של המפעל, של תהליך הייצור ושל כוח העבודה. מדובר בהימור עתיר הון וסיכון ואם הוא יצליח תהיה לחברה מדירבורן, מישיגן, מומחיות עצמית בטכנולוגיה. ההצלחה של ההימור הזה תבטיח את העתיד של היצרנית שהביאה לעולם את 'מודל T', וחוסר הצלחה יכשיל את האסטרטגיה החשמלית כולה.

אנחנו יודעים שהפרויקט כולו נהגה ומנוהל על-ידי צוות חיצוני ש"משתיל" לחברה תרבות ארגונית חדשה. אנחנו גם יודעים שההצלחה המסחרית של פורד תלויה במוצרים שיהיו "טובים מספיק" מבחינה טכנולוגית ו"זולים מספיק" מבחינת מחיר, ואנחנו יודעים שפורד מספיק גדולה ומבוססת כדי למנף את המותג שלה ולהצטייר בעיני הלקוחות כאלטרנטיבה אמריקנית מובילה.

אנחנו יודעים שפורד לא תמציא את שוק הרכב החשמלי כי הוא כבר שם, ופורד מגיעה למסיבה הזאת באחור. אבל אנחנו יודעים גם שאחרי השקת סדרת הדגמים החשמליים החדשה לפורד תהיה מומחיות ויהיה לה ידע שלא היו לה עד היום.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שלמרות שפורד לא תנצח את טסלה בתחומי התוכנה ותשתיות הטעינה, ולא תנצח את BYD בעלויות ייצור – "רגע מודל T" של פורד מחר הוא רגע חשוב עבור החברה עצמה, לא עבורנו.

אם המוצרים יהיו טובים פורד תעצור את הדימום שלה ותתחיל להרוויח ממכירת כלי רכב חשמליים, היא תנגיש את הבעלות על רכב חשמלי לבסיס הלקוחות שלה גם בלי סובסידיות ממשלתיות, היא תהיה ברת תחרות מול טסלה והסיניות, אבל הדבר הכי חשוב מבחינתה זה שהיא תמציא מחדש את עצמה, ואת התרבות והתהליכים הפנימיים שלה, וזה יאפשר לה לשרוד ולשגשג גם ב-100 השנים הבאות.

לקריאה נוספת:

פורד קאפרי חוזרת לחיים כמכונית חשמלית על פלטפורמת פולקסווגן

לראשונה מאז 'מודל T': לפורד אין מכונית נוסעים באמריקה

פורד מציגה: שיעורים בטעינת רכב חשמלי שלמדתי אצל טסלה