מחר, יום שלישי ה-4 בפברואר, עלול להיות אחד הימים השחורים בתולדות תעשיית הרכב האמריקנית: צו שעליו חתם נשיא ארצות הברית החדש-ישן, דונלד טראמפ, מטיל מכס בשיעור 25% על כלי רכב, חלקי רכב, ולמעשה על כמעט כל סחורה שמיובאת לארה"ב מקנדה וממקסיקו.
במקביל, מכס דומה בשיעור של 10% מוטל החל ממחר על סחורות שמיובאות מסין, אם כי בהקשר של תעשיית הרכב זה פחות משמעותי היות שעל כלי רכב סינים הוטלו מכסים ואיסורים עוד בשתי הקדנציות הקודמות – של ג'ו ביידן וטראמפ עצמו.
מקסיקו היא יצרנית רכב בגודל בינוני, והתעשיה המקומית שלה מייצרת כ-4 מיליון כלי רכב בשנה, כלומר קצת פחות מדרום קוריאה. בקנדה מיוצרים כ-1.5 מיליון כלי רכב בשנה. בשתי המדינות פועלים מפעלים של יצרניות רכב אמריקניות ויפניות אשר מייצאות משם לארה"ב ולשאר העולם, גם לישראל.
ככל שיימשך המשבר שטראמפ יצר זה עשוי ליצור הזדמנויות מעניינות עבור השוק שלנו, אבל לפני שמדברים עלינו חשוב להבין את גודל הנזק שעלול להיגרם לציבור האמריקני ולתעשיית הרכב האמריקנית. עם זאת, חשוב להדגיש גם שדונלד טראמפ הוא אחד המנהיגים הפחות צפויים, ובאותה פזיזות שבה הוא הטיל מכסים הוא יכול גם לבטל אותם.
הטיעון של טראמפ – מעבר לרצון שלו להוכיח שהוא נאמן להבטחות הבחירות שלו – זה שמדובר בצעדי ענישה כנגד מקסיקו שמייצאת לארה"ב מהגרים לא חוקיים ונגד קנדה שמציפה את ארצות הברית בסמים. בנוסף, אנשי טראמפ מאותתים שהם רוצים למנוע ממקסיקו להפוך לקרש קפיצה עבור יצרניות רכב סיניות שינסו לפלוש ממנה לשוק האמריקני. עם זאת ייתכן שאם קנדה ומקסיקו יפעלו באופן מופגן נגד מעבר פליטים וסמים לארה"ב – זה יאפשר לטראמפ לרדת מן העץ.
מקלות בגלגלים
תעשיית הרכב האמריקנית העבירה במהלך כמה עשרות שנים חלק מן הייצור שלה למקסיקו ולקנדה כדי לצמצמם עלויות, אבל לא רק מפעלים לייצור רכב נפתחו שם אלא בעיקר מפעלים של ספקיות משנה אשר מייצרות חלקים עבור מכוניות. חלק מן הרכיבים האלה נשלחים אל יצרניות רכב שמייצרות מכוניות בתוך ארצות הברית, ובהרבה מקרים אין להם תחליפים זמינים ממקורות אחרים.
ליצרניות רכב שמייצרות בתוך ארה"ב לא תהיה ברירה אלא להעלות את המחיר שהן משלמות לספקיות משנה שפועלות בקנדה ובמקסיקו אחרת הן לא יקבלו מהן חלקים וייאלצו לעצור את הייצור. אחרי הכל – מכונית מורכבת מאלפי חלקים וגם אם חלק חשוב אחד חסר – אי אפשר להשלים את הייצור שלה.
בנוסף, יצרניות הרכב עצמן מייצרות במקסיקו ובקנדה רכיבים ומכלולים שהן מרכיבות בכלי רכב שהן מייצרות בתוך ארה"ב, למשל מנועים ותיבות הילוכים.
בשוק הרכב האמריקני נמכרים מידי שנה כ-15-16 מיליון כלי רכב ורק שני שליש מהם מיוצרים בתוך גבולות ארה"ב. בשנה שעברה יובאו לארה"ב מקנדה וממקסיקו כ-3.6 מיליון כלי רכב, בהם גם כמה מן הדגמים החשובים והרווחיים ביותר עבור יצרניות הרכב השונות.
מבחינה כמותית, ג'נרל מוטורס היא הנפגעת העיקרית מן המכס מפני שהיא מייצרת במקסיקו יותר כלי רכב מכל יצרנית אחרת (אם כי חלק גדול מהם נמכרים בשוק המקומי ובדרום אמריקה). בין הדגמים החשובים שנשלחים לארה"ב ממקסיקו וקנדה בולטים שברולט אקווינוקס, בלייזר וסילברדו (ומקבילו לבית GMC, סיירה).
גם ראם מייצרת במקסיקו ובקנדה כמה מן הטנדרים החשובים שלה, פורד מייבאת לארה"ב את מוסטנג מאך-E, ברונקו ספורט ואת מאווריק, טויוטה מייבאת שניים מן הדגמים הפופולריים ביותר שלה – ראב 4 ו'טאקומה', כמו גם את לקסוס RX, הונדה מייבאת את סיוויק, HR-V ואת CR-V, יונדאי את טוסון, אאודי את Q5 ואילו פולקסווגן מייצרת במקסיקו את ג'טה, טאוס וטיגואן.
בפילוח אחר – של "שיעור החשיפה" – הנפגעת הגדולה ביותר כרגע היא פולקסווגן שכ-43% מכלי הרכב החדשים שהיא מוכרת בארה"ב מיוצרים במקסיקו ואחריה ניסאן (27%), סטלנטיס (23%), ג'נרל מוטורס (22%) ופורד (15%).
מי שמחייך כל הדרך אל הבית הלבן הוא אילון מאסק, מפני שכל הייצור של טסלה לצפון אמריקה מבוצע בתוך גבולות ארה"ב.
האזרח הקטן ישלם בגדול
הטלת המכס מעלה את עלויות ייצור הרכב בתוך ארה"ב וחונקת את התחרות בשוק שמייבא כשליש מכלי הרכב שנמכרים בו. המשמעות המיידית תהיה זינוק במחירי המכוניות החדשות.
ההערכה בארה"ב היא שיצרניות הרכב יגלגלו על הצרכנים עלות נוספת בגובה ממוצע של כ-3,000 דולר, או בין 1,000 ל-4,000 בתלות בשאלה אם הרכב כולו מיוצר בקנדה או במקסיקו או שרק מנועים, תיבות הילוכים או רכיבים אחרים מיוצרים שם. אנליסטים אחרים מדברים אפילו על טווח עלויות גבוה יותר – של בין 5,000 ל-10,000 דולר לחלק מכלי הרכב, ויש מי שטוענים שזה יגרום לחלק מן הדגמים להפוך ללא רלוונטיים ולהיעלם מן השוק.
במקביל, כמקובל בסחר בינלאומי, צעדים כמו הטלת מכסים לא נשארים חד צדדיים. ממשלת קנדה, והעומד בראשה, הודיעו מיד על הטלת מכס בשיעור דומה על כל הסחורות שמיובאות מארצות הברית לקנדה, ומדובר בהיקף יצוא של יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה.
תעשיית הרכב היא התעשייה הכבדה שמעסיקה את מספר העובדים הגדול ביותר בעולם, ואין לה שום אפשרות מעשית להגיב במהירות על החלטות כלכליות כאלה – למשל על-ידי העברת מפעלים. הפתרון היחיד, בתקווה שאף יצרנית לא תיאלץ לסגור מפעלים – הוא למצוא שווקי יעד אחרים למכוניות שמיוצרות בקנדה ובמקסיקו.
נכון להיום, ועד שייפתר המצור הימי שמטילים עלינו החות'ים בתימן, כלי רכב שמיוצאים מן המזרח הרחוק לישראל שטים בנתיב ארוך שעוקף את דרום אפריקה ומעלה את עלות ההובלה הימית. במקביל, ידידנו ארדואן לא מאפשר לייצא רכב מטורקיה לישראל.
במצב כזה, וכל עוד שטראמפ לא הופך את החלטתו, יצוא מכוניות ממקסיקו ומקנדה לישראל עשוי להיות יותר משתלם מבעבר – למרות עלויות המשלוח הגבוהות יחסית.
בשנה שעברה לא יובאה לישראל אף מכונית מקנדה, אבל כ-2,000 מכוניות הגיעו ממקסיקו וכ-3,200 מארה"ב. מדובר אמנם בשבריר מתוך כמעט 64,000 כלי הרכב שהגיעו מסין אבל הטלת המכס בארה"ב – כמעט "מהיום להיום", מוכיחה שדברים עשויים להשתנות במהירות. לראיה: בשנת 2023 יובאו לישראל כ-23,600 כלי רכב מטורקיה וההשתגעות של ארדואן חתכה את זה בבת אחת.
חלק מן המכוניות שמיוצרות בקנדה ובמקסיקו, לפחות אלה שמיועדות לצפון אמריקה, מיוצרות בהתאם לדרישות התקינה האמריקנית שמקובלת גם בישראל, אם כי במקרים רבים הן מיוצרות עם מנועים בנפח גדול מן המקובל אצלנו. בסוף היום מה שיקבע אם יופנה אלינו ייצור משם יהיו משך האמברגו של טראמפ, התנאים המסחריים, ורשימת הדגמים והגרסאות שרלוונטיים אלינו.
לקריאה נוספת:
נפט וחשמל: האם טראמפ חיסל ברגע אחד את עתיד תעשיית הרכב האמריקנית?
דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?
כך ישפיע הניצחון של דונלד טראמפ על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית
