בחודש אפריל 1265, לפני כמעט 759 שנים, התחולל ממערב להרצליה של ימינו קרב עקוב מדם ורלוונטי לימינו באופן מצמרר. במצודה צלבנית אדירת ממדים ובנויה לתלפיות מעל לקו החוף התבצרו לוחמים הוספיטלרים, ואת כל סביבתה הקיפו לוחמי הצבא המצרי בראשות הסולטן הממלוכי ביברס.
במהלך 40 ימי מצור פרצו הממלוכים את החומה החיצונית והחדירו כמויות גדולות של קורות עץ ועפר אל החפיר שהפריד בינה לבין החומה הפנימית. לאחר מכן הם העבירו מטולי בליסטראות ומכונות מלחמה אחרות אל שטח החפיר והמטירו אש, חיצים ואבני ענק על המצודה, ובמקביל החלו לחפור מנהרה בעומק הקרקע מתחת לחומה הפנימית.
הלוחמים הצלבנים, שזיהו את פעולות החפירה, חפרו מנהרה משלהם מתחת למנהרה של הממלוכים ומוטטו אותה, ירו חיצי אש ששרפו את קורות העץ ואת חלק ממכונות המלחמה ושפכו שמן רותח על הממלוכים. זה לא עזר: הממלוכים חפרו מנהרה נוספת, הצליחו להרוג כשליש מן הלוחמים הצלבנים, ולאחר שהלוחמים הנותרים חתמו על הסכם כניעה בפני ביברס נכנסו הממלוכים למצודה והכריחו אותם להרוס את החומה שלה.
לאחר מכן השמידו הממלוכים את הנמל הקטן שלמרגלות המצוק, הפרו את הסכם הכניעה שעליו חתמו וחטפו את הצלבנים למצרים, ושם הם מכרו אותם לעבדות בשווקים של קהיר.
העיר ארסוף, יחד עם המבצר שהגן עליה והנמל הקטן ששימש אותה, הוחרבו על-ידי הממלוכים עד היסוד כפי שהושמדו על-ידם כל ערי החוף ונמלי הים של הצלבנים, וזאת במטרה למנוע כל אפשרות שצלבנים נוספים ישובו מאירופה. כך הסתיימו כ-1,800 שנות התיישבות באחת הנקודות האסטרטגיות החשובות שבין יפו לקיסריה, והמקום נותר שומם כמעט לגמרי עד לאחר הקמת מדינת ישראל.
לא הרחק משרידי המצודה הצלבנית הקימו הממלוכים מבנה עץ ששימוש כמסגד, וכעבור כ-200 שנים הוא שודרג למבנה אבן גדול ומרשים ששרד במקומו במשך כ-500 שנים ומשך אליו מאמינים מוסלמים מכפרים קטנים בסביבה. בשלהי תקופת השלטון העות'מני התקיים לא הרחק מן המסגד כפר דייגים, ובסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת הוכרז שם הגן הלאומי סידנא עלי, שבו ביקרנו בעבר.
בחורף הקר והסוער של שנת 2001, אותה שנה שבה הכריזה מדינת ישראל על אפולוניה וסביבתה כגן לאומי ושנה אחת בלבד לאחר שנעשה ניסיון לבצר את חוף הים באמצעו סלעי ענק, היכו גלי הים במצוק ומוטטו חלקים ממנו. בהתמוטטות זאת, שנגרמה בחלקה בגלל גריעת החול שנוצרה כתוצאה מהקמת המרינה של הרצליה, צנח חלקה המערבי של חומת המבצר כ-720 שנים לאחר שנבנתה.
טיול סוף השבוע שלנו הוא אל הגן הלאומי אפולוניה שמשתרע בין השאר גם על שטח ששימש מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לשנת 2000 את התעשייה הצבאית כמפעל לייצור חומרי נפץ. למרבה האבסורד, דווקא הזיהום שתע"ש הותירה באדמת האתר מנע, ועדיין מונע, את הפיכת נקודת החן המהממת הזאת לפיסה נוספת של נדל"ן יוקרתי.
עדויות ארכיאולוגיות ברורות להתיישבות אנושית מוקדמת באפולוניה מתארות ישוב פיניקי חזק שהתקיים כבר במאה הרביעית לפני הספירה בתחילת תקופת הכיבוש הפרסי, ונקרא ארשף, על שם האל רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי. ארשף הייתה עיר חסות של העיר הפיניקית צידון, ותושביה עסקו בין השאר בייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים וסחרו עם ערי הים התיכון, הים האגאי וערי יוון.
הפיניקים, כמו כל מי שבא אחריהם, נהנו בוודאי מרצועת החוף שלמרגלות מצוק הכורכר ומעל שכבות הכורכר, החמרה והחול הם זכו בתצפית נהדרת על מרחבי הים הכחול.
כשלוש מאות שנים לפני הולדת ישו נכבש האזור בידי היוונים והעיר נשלטה על-ידי הממלכה הסלאוקית. היוונים הותירו את הקדשת שם העיר לאל רשף אך תרגמו אותו לשמו היווני של אותו אל – אפולו, ומאז היא נקראה אפולוניה.
בתקופות הרומית והביזנטית התרחב מאוד שטחה של אפולוניה שהייתה לעיר חקלאית גדולה ונטולת חומה. בתקופה הרומית נבנתה על קו המצוק "הוילה הראשונה של הרצליה פיתוח": בית בנוי כהלכה ומהונדס להפליא שרובו חרב ברעידת אדמה בשנת 127 לספירה ושרידיו נותרו עד ימינו.
בתקופה הביזנטית נקראה העיר הזאת סוזוסה, הגיעה לשיא פריחתה והשתרעה על פני כ-280 דונמים, והיא נחשבה למרכז העירוני של דרום השרון. זאת הייתה עיר חקלאית מצליחה עם תעשיית זכוכית מפותחת ומעגנת סירות גדולה.
בתקופת הכיבוש המוסלמי, משנת 640 לספירה, סבלה העיר מהתקפות חוזרות ונשנות של ביזנטים, ולכן נאלצו המוסלמים לבצר אותה לראשונה, אך גם לצמצם מאוד את שטחה אל פחות מרבע השטח המרבי שלה. מאותה עת שבה העיר ונקראה ארסוף. לאחר מכן העיר החליפה ידיים בין הערבים לצלבנים, ובקרב המפורסם ביותר בין הצדדים, שידוע כ"קרב ארסוף", הביסו הצלבנים בהנהגת ריצ'רד לב הארי את המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין. בשנת 1101 החלו הצלבנים לבנות את המבצר הגדול והמתוחכם שהושמד על-ידי בייברוס 164 שנים לאחר מכן.
ההיסטוריה המרתקת והאינטנסיבית של אפולוניה, ארסוף, נחקרת מזה יותר ממאה שנים על-ידי ארכיאולוגים וביתר שאת מאז סוף שנות ה-70, ומידי עונה נחשפים בה ממצאים מרתקים. בין השאר, בשנת 2012 התגלה באתר מטמון גדול של מטבעות זהב מן התקופה הממלוכית, חלקם מן התקופה הפאטימית וחלקם מן התקופה האיובית. בנוסף התגלה במקום אחר באתר מטמון מטבעות ברונזה מן המאות הרביעית והחמישית לספירה.
הכניסה לגן הלאומי אפולוניה כרוכה בתשלום אבל הביקור בו מרתק וכולל נגיעות מוחשיות מאוד בהיסטוריה המפוארת של העיר. בין השאר אפשר לראות עדויות לקרב האחרון בין הממלוכים לצלבנים, שרידים של כבשן זכוכית ששימש את תעשיית הזכוכית בעיר, ושבילים מוסדרים שטובלים בנוף נאה וצופים לכיוון הים.
רשות הטבע והגנים ביצעה עבודות פיתוח ושיקום באתר, שנמתח צפונה לכל אורך המצוק, והכשירה בו שלושה שבילי הליכה – שניים מהם בחלק הפנימי ואחד שמהלך ממש על שפת המצוק בין נקודות תצפית מהמות לבין שרידים היסטוריים.
במהלך הביקור מהלכים על שרידי המבצר הצלבני שצופה אל הים, מעל החפיר ולצד שרידי הווילה הרומית, ומשם על גבי שביל הים שבהמשכו פוגשים בריכות מים, בורות מים, כבשן סיד וגשר עתיק. לצד הכניסה למבצר מונחות אבני הקלע הגדולות והעגולות כזכר לחורבן המקום.
אפשר להתפנק על פינות ישיבה נסתרות ממש מול הים, ולהביט מעל על שרידי הנמל העתיק ואל שרידי החומה שצנחה על החוף ואל הים. החפיר הארוך עטוף בשכבה עבה של צמחיית חורף שכוללת בין השאר מלוח קיפח, עדעד רותמי, מדול דוקרני, ולקראת האביב גם את נר הלילה החופי. בסמוך לכניסה נטוע חורש מוצל ובו ספסלי ישיבה לפיקניק, ומותר להיכנס לאתר עם כלבים.
כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף (כביש 2) ופונים מערבה בצומת כפר שמריהו. ממשיכים ישר ברחוב קרן היסוד עד לככר השנייה ופונים צפונה, ימינה, לרחוב וינגייט שאיתו ממשיכים עד לכניסה לגן הלאומי.
ב'וויז': גן לאומי אפולוניה.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
