אחד ההרגלים שהכי קשה להיגמל מהם במהלך המעבר לעידן הרכב החשמלי הוא תחושת הרעידות הייחודית לכל סוג של מנוע בעירה, אשר מלווה בדרך כלל בצליל מנוע אופייני שכולל לא רק את צלילי "רעש המפלטים" אלא גם את אלה שבוקעים מן המנוע ותיבת ההילוכים.
הסינכרוניזציה בין הצלילים האלה, שלא חייבים להיות רעשניים במיוחד, לבין עקומת הכוח האופיינית למנוע, מגדירה חלק מהותי יותר או פחות של חוויית הנהיגה. הערך המוסף של הרעד והצלילים לא מתקרב אל האושר שנובע מתחושת ההדבקה של הגב למסעד המושב ושל כוחות הצד בתוך פניות – אבל כאשר מוציאים את הצלילים והרעידות מן המשוואה נדמה שמישהו שכח לתבל את המאכל שהוגש לנו. אובדן התיבול הטריד את יצרניות הרכב שמתמחות במכוניות מהנות לנהיגה עוד לפני עידן הרכב החשמלי, מפני ששיפור באיכויות הייצור ובחומרי הבידוד הפך גם מכוניות עם מנועי בעירה לשקטות ומעודנות יותר. הפתרון, כבר לפני 15 שנים, היה יצירת פס קול סינטטי, בדרך כלל די מגוחך, שמושמע באמצעות מערכת הקול, וזה גם הכיוון שאליו פונות יצרניות הרכב בימינו כאשר הן נדרשות להחליף את מערכת ההנעה.
מנוע חשמלי כמעט שלא מייצר רעש, הצלילים שכן מופקים ממערכת ההנעה החשמלית פחות נעימים לאוזן, ויש גם בעיה נוספת – הרבה יותר משמעותית מבחינה בטיחותית: הולכי רגל ורוכבי מיקרו מוביליטי מתקשים לשמוע את המכוניות שנוסעות סביבם. הצורך ב"הלחנת" צליל "מנוע" ייחודי לכל מותג רכב חשמלי או אפילו לכל דגם הופך יותר ויותר קריטי בימינו, במיוחד על רקע העובדה שחלק מיצרניות הרכב – בלי להזכיר שמות – יוצרות צלילים מורטי עצבים ולא נעימים כדי לעמוד בתקנות "התראת הולכי הרגל" שבהן הן צריכות לעמוד.
מהנדסי פורשה השקיעו מאמצים ניכרים בהלחנת צלילים שנועדו להסעיר את בלוטות האדרנלין של הנהגים והנוסעים ובה בעת להצהיר בפני העוברים והשבים שמדובר ביצירות עם הסמל המפורסם מאינגולשטאט. לא מפליא, לכן, שנראה להם אך טבעי לקבל זכויות יוצרים על צלילים שאמורים להגדיר איך נשמעת פורשה חשמלית, ולהקנות להם בעלות על מה שיוצר חוויה ווקלית ייחודית שמחמיאה ומשלימה את דינמיקת הנהיגה של המכוניות.
בנובמבר 2022 פנו נציגי פורשה למשרד הקניין הרוחני של האיחוד האירופי (EUIPO) במטרה לרשום סימן מסחרי לצליל שהלחינו ובהגשתם צוין שהצלילים האלה הם "עתידניים, מלודיים ובעלי קצב מסוים שמספק תחושת תאוצה ודינמיות". עוד נטען בבקשה שהצלילים "מספקים כדי לעורר זיהוי ייחודי של פורשה" מפני שהם, ורק הם, "משלבים מאפיינים אופייניים ליצירה מוזיקלית – כלומר מבנה דינמי וגובה צליל ייחודי – אשר נפגשים לכדי צליל בלתי נשכח ויוצא דופן".
בנוסף, פורשה השוותה את הצליל שמלחיניה הינדסו לבין, לא פחות, "מוטיב הפתיחה של הסימפוניה החמישית של בטהובן, הצליל של KITT מסדרת הטלוויזיה 'נייט ריידר', או צליל חרבות האור מסדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים'".
פקידי משרד הקניין הרוחני של האיחוד האירופי לא קנו שום דבר מכל זה והם טוענים שהצליל של פורשה "נעדר אלמנטים ברורים וכי ההשוואות שמתוארות בבקשה לא רלוונטיות". לדבריהם – "צלילים אלה לא מבחינים בין כלי רכב מתוצרת פורשה לאף רכב אחר". הפקידים גם טוענים שפורשה בסך הכל שיחזרה צליל של מנוע בעירה פנימית מסורתי שאינו ייחודי מספיק כדי להיות מזוהה כפורשה והם גם אומרים שמכיוון שהרעש הוא לא יצירה מוזיקלית לא רלוונטי להשוות אותו לסימפוניה החמישית של בטהובן.
"השאלה הבסיסית היא לא אם הצרכן יקלוט או לא יקלוט צליל של מנוע, אלא אם צליל זה יאפשר לציבור הרלוונטי להבחין [בין כלי הרכב של פורשה] לאלה של יצרניות אחרות… מכיוון ש(הצליל) לא כולל אלמנטים בולטים או בלתי נשכחים, הצרכן הרלוונטי לא מסוגל לזהות את רצף הצלילים המדויק הזה ולשייך אותו לספק ספציפי".
אגב, באופן לא מפתיע פורשה דווקא כן הצליחה לשכנע עם אותם צלילים ואותם טיעונים את האחראים על סימנים מסחריים במולדתה, גרמניה. בנוסף, אחת המתחרות המשמעותיות שלה מבית – ב.מ.וו – קיבלה לא מכבר את הסימן המסחרי האירופאי הנחשק ללחן שאנשיה הפיקו עבור כלי רכב חשמליים. על רקע זה מתכוונים אנשי פורשה לערער על החלטת פקידי האיחוד האירופאי.
