עכשיו זה רשמי: ב.מ.וו. הודיעה על סיום הייצור של i8 בחודש הבא, וזה אומר שאם יש לכם אחת כזאת, או אם תהיה לכם בעתיד, היא תהיה מכונית די נדירה: רק 20,000 יחידות כאלה יוצרו מאז השקתה בשנת 2013 ועד היום.
i8 הייתה לא רק המכונית ההיברידית הראשונה של החברה, אלא גם תצוגת טכנולוגיה על גלגלים – מכונית שבאמצעותה הציגה היצרנית הבווארית שיטות ייצור חדשות, חומרים חדשים, ואפילו את תאורת הלייזר שלה, שהגיעה מאוחר יותר גם לדגמים סדרתיים אחרים. כעת, כאשר כמעט לכל דגם של ב.מ.וו. יש כבר גרסה היברידית, ובעתיד לא יהיו לה מכוניות שיונעו אך ורק על-ידי מנועי בנזין, אנשי הכספים של החברה מעדיפים להתרכז בעיקר, ובעתיד, ולא לחדש את הדגם המיוחד הזה.
לקריאה נוספת: חטפה זץ: ב.מ.וו. גמגמה עם אסטרטגיית החשמל שלה ולא תחדש את i3
i8 נולדה במקור כ-Vision EfficientDynamics, מכונית קונספט שהוצגה בתערוכת פרנקפורט 2009 והדגימה חזון של הנעה אלטרנטיבית בתוך עיצוב עתידני, על גבול המופרך. רבים שפשפו לכן את עיניהם בתדהמה, ארבע שנים לאחר מכן, כאשר ב.מ.וו. השיקה מכונית סדרתית שנראתה כמעט זהה למכונית הקונספט. למעשה, יש שיטענו ש-i8 היא לא באמת ב.מ.וו. במובן זה שהיא לא נושאת את הגנטיקה של שאר מכוניות החברה, וגם לא מתברכת באותם מאפיינים דינמיים ותחושת נסיעה. מצד שני, i8 הוצגה לצידה של i3, מכונית חשמלית טהורה שכל קשר בינה לבין ב.מ.וו. הוא רק הסמל, והיא לכל הפחות הייתה מכונית חזקה ומהירה.
אבל למהנדסי ב.מ.וו. כן הייתה פואנטה, והם המחישו אותה היטב עם המכונית הזאת. i8 הוכיחה שאם כסף הוא לא בעיה (תג המחיר המקורי שלה, לפני מיסים, סב סביב ה-150,000 דולר), אפשר לנהוג במכונית ספורט מהירה וחזקה (4.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש) גם בלי לזהם את העולם שלא לצורך. המכונית מונעת באמצעות מנוע טורבו-בנזין תלת צילינדרי בנפח 1.5 ליטר חזק ויעיל במיוחד, והוא מספק הספק מרשים מאד של 154 כוחות סוס לליטר (מה שהיווה בשעתו שיא חדש לב.מ.וו.). שילוב המנוע הקדמי, החשמלי, מעניק למכונית הזאת את יתרונות ההנעה הכפולה, בעיקר בתאוצות ועל כבישים עם אחיזה נמוכה.
אנשי ב.מ.וו. מפגינים שביעות רצון מכך שמכרו 20,000 מכוניות בשש שנים, וטוענים שזאת הייתה מכונית ש"מכרה יותר מכוניות מכל מתחרותיה יחד בפלח השוק שלה". מצד שני, קשה להגדיר לאיזה פלח שוק היא באמת שייכת, מכיוון שתכל'ס לא היו לה מתחרות ישירות. כדי לחזק את תחושת ההצלחה מזכירים הגרמנים שאייקונים קלאסיים אחרים שלהם נמכרו במספרים הרבה יותר נמוכים. מ-M1, למשל, נמכרו לדבריהם רק 399 יחידות חוקיות לכביש, ואילו Z8 רודסטר נמכרה בסך הכל ב-5,000 עותקים.
מה שבטוח זה ש-i8, עם הצללית הנמוכה שלה, דלתות כנפי השחף המיוחדות שנפתחות כלפי מעלה, ובעיקר עם תא הנהג שמחופה בחופה והקווים האירודינמיים המעוקלים שנראים כאילו נלקחו ממסלול מירוצי הסיבולת, לא דומה לאף דגם סדרתי אחר של ב.מ.וו.
המרכב של המכונית נבנה בחלקו מחומרים מורכבים (למעשה פלסטיק מחוזק בסיבי פחמן, או בראשי תיבות CFRP) ונקשר אל שלדת אלומיניום, המנוע החשמלי מניע את הגלגלים הקדמיים ואילו מנוע בעירה פנימית קטן ומוגדש טורבו מניע את הגלגלים האחוריים. כל זה מסתכם במכונית היברידית עם חלוקת משקל אידאלית ויכולת מרשימה של הצמדת כוחות המנועים לאספלט בכל מצבי התאוצה.
לישראל לא הוקצו בתחילת הדרך מכוניות כאלה אבל לאחר שיבואניה, חברת דלק מוטורס, החלו להיות מוקפים בעשרות מכוניות שזלגו ארצה ביבוא אישי גם הם נכנעו ללחץ והחלו לייבא גם הם את המכונית המיוחדת הזאת. כעת, כאשר המפעל של ב.מ.וו. בעיר לייפציג מייצר את 200 היחידות האחרונות של המכונית המיוחדת הזאת (אשר יעוטרו בסמליה של מהדורת פרידה מוגבלת ומיוחדת) – והאחרונות שבהן יעשו את דרכן למחסני המוזיאון של החברה במינכן – כל אחת שכן מתגלגלת על כבישינו כבר הפכה לנדירה יותר.
