לשמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, יש בעיה עם מערך מצלמות מהירות. לדבריו, ממשלת ישראל פעלה לאט מדי ומעט מדי. למשל, בהופעה בפני ועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר 2013, תקף אבואב את התנהלות ממשלות ישראל לדורותיהן, ואמר שעוד בימים שבהם אביגדור ליברמן היה שר התחבורה, בשנת 2003, הוחלט להציב 300 מצלמות מהירות ורמזור. אבואב טען כי העיכובים במימוש ההבטחה הם מחדל לאומי.

אבואב צודק, וטועה לחלוטין. הקמת המערך אכן התעכבה (ואף יותר מכפי שטען אבואב), אך המחדל לא טמון בעצם העיכוב. המחדל האמיתי טמון בהחלטת ממשלת ישראל להקים מערך מצלמות אכיפה שתוכנן לראשונה לפני כעשור וחצי, מבלי לבחון אם קיימות טכנולוגיות מתקדמות יותר, למשל כאלה היכולות גם לאכוף וגם להציל חיים.

"הציגו לי טכנולוגיה שעובדת היום בארצות הברית", אמר כבר ב־2006 יו"ר ועדת הכלכלה באותה עת, ח"כ גלעד ארדן. "המטרה שלה היא לא רק לתפוס עבריינים, (אלא) גם לנסות לחסוך במוות… יש היום מערכות שיודעות לזהות לפי מהירות ההגעה של הרכב לצומת שהוא עומד לחצות באדום. לא רק שהמערכת תתפוס ותשלח את הפרטים שלו, אלא שכדי לחסוך בתאונה… היא תגרום לרמזור השני (בצומת) להישאר על אדום".

המערכת שתיאר ארדן לפני שבע שנים מיועדת למקרים נפוצים יחסית של חציית צומת באור אדום, בעיקר על ידי נהגים נורמטיביים שלא מבצעים עבירה במודע (למשל, נהגים רדומים, או כאלה שדעתם הוסחה). מערכת כזאת לא רק מתעדת את הנהג העבריין אלא יכולה למנוע תאונה חמורה, על ידי הארכת משך הופעת האור האדום לנהגים שמגיעים מכיוונים אחרים לצומת.

ומה עשו במשרד לביטחון פנים ובמשטרה עם דבריו של ארדן? "אני לא מכיר את הטכנולוגיה הזאת", אמר כבר לפני שבע שנים המשנה למנכ"ל המשרד, אליעזר רוזנבאום, "(אבל) אנו מוכנים תמיד ללמוד".

ההבטחה ללמוד את הטכנולוגיה לא הניבה דבר. בפועל, פרויקט האכיפה של ממשלת ישראל, שהחל להיפרש כשש שנים לאחר אותו דיון בוועדת הכלכלה, לא נועד למנוע תאונות אלא רק לתעד עבירות. זאת, למרות שמערכות אכיפה חכמות ידועות בעולם כבר משנות ה־90 בשוודיה ולפחות מתחילת שנות ה־2000 בארצות הברית.

וזה לא המחדל היחיד שיצר העיכוב עליו הלין אבואב מאור ירוק. בעשור הקודם חלה התפתחות דרמטית בטכנולוגיית התקשורת הסלולארית, וכיום מכשירי טלפון חכמים מציעים יכולות טכנולוגיות שכלל לא עלו בדמיונם של מי שתכננו את מצלמות המהירות האלקטרוניות שהוצבו בחלק ממדינות אירופה.

התוצאה פשוטה: כל נהג יכול כיום להתגונן מפני המצלמות, באמצעות מכשיר טלפון זול וזמין ותוכנת ניווט ייעודית (ולרוב חינמית). מה תהיה ההשפעה של מכשירי "סמארטפון" על יעילות המצלמות? מאחר שאף אחד בישראל לא טרח לקיים מחקר מקדים לפני פרישת מערך האכיפה, אפשר רק לשער מה תהיה ההשפעה המדויקת. אולם, נדמה שעל דבר אחד אפשר להסכים – מי שרוצה להתגונן מפני המצלמות, יכול לעשות זאת בקלות רבה.

ומי ירצה לעשות דבר שכזה? סביר להניח שהראשונים שעשו שימוש בתוכנות הזמינות היו אותם נהגים שמפרים את החוק במודע, ומתוך זלזול מופגן בחוק. דווקא הנהגים הנורמטיביים, אלה שהסחת דעת רגעית גרמה לכך שעברו את המהירות המותרת בשיעור קטן בלבד, נלכדו חסרי אונים ברשתן של המצלמות החדשות.

למעשה, בעוד שהתועלת של מצלמות המהירות להפחתת מספר התאונות והנפגעים לא הוכחה – הנזק שלהן נראה ברור מאליו, היות שהמצלמות מעודדות נהגים רבים להשתמש בסמארטפונים ובאפליקציות ניווט בעת נהיגה, דבר שללא כל ספק מסיח את דעתם ומגביר את הסיכון לתאונה.

צדיק (יחסית) ורע לו, רשע (יחסית) וטוב לו? בהחלט.

לפרק הבא: פחות אכיפה, פחות תאונות
לפרק הקודם: שתיים ועוד שתיים שווה שישים וארבע