מספר ההרוגים בתאונות דרכים עלה ב-2013 בכ-5% לעומת 2012 ומספר התאונות הקטלניות עלה ב-7.7%. מהשוואה דו-שנתית עולה שמספר התאונות הקשות בישראל זינק בקרוב לשליש, ומספר הנפגעים קשה עלה בכ-21%
למרות שבשנים האחרונות ניכרת מגמה של שיפור במצב הבטיחות בכבישי ישראל, נתונים שמפרסמת היום (א') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מגלים ש-2013 הייתה שנה של נסיגה. מספר ההרוגים בתאונות דרכים עלה בשנה שעברה בכ-5% לעומת 2012, ומספר התאונות הקטלניות עלה ב-7.7%. מספרן הכולל של תאונות הדרכים עלה ב-4.5% לעומת מספרן בשנת 2012.
מאחר שמרבית הנתונים כבר ידועים מזה תקופה, ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מיהרו עוד בסוף 2013 לפרסם הבהרה, לפיה "ההשוואה של שתי שנים אחרונות לבדן מטעה, וגורמת לטעויות בניתוח והבחנת משמעות הנתונים התקופתיים. במדינה קטנה כישראל, חובה לבחון מגמה על-פי ממוצע דו-שנתי… אין משמעות לנתוני שנה בודדת". מכאן קצרה הדרך להצהרה הרשות מדצמבר 2013, לפיה למרות העלייה במספר ההרוגים אשתקד, מגמת השיפור בכבישים נמשכת במלוא עוזה.
הגישה החדשה של הרשות מפתיעה, שכן בעבר מעולם לא נטען שבגלל ממדיה של ישראל יש צורך להנהיג שיטות ניתוח סטטיסטי שונות מאלה המקובלות במדינות אחרות (וגם מאלה הנהוגות בישראל מזה עידן ועידנים). לכאורה, אם מאמצים את הגישה החדשה והמפתיעה, אכן מתברר שמגמת השיפור בבטיחות נשמרת – למשל, מספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד בין השנים 2011 ו-2013 מ-341 ל-277.
אלא שכדאי לסייג את הצהרת הרשות אודות מגמת השיפור, ולהביא כמה נתונים השוואתיים שלמרבה הצער מעיבים על האופטימיות בנוגע למצב הבטיחות בכבישים. בין השנים 2011 ו-2013 חלה עליה דרמטית של כ-29% במספר תאונות הדרכים הקשות בישראל – תאונות שבהן נפגע לפחות אדם אחד באורח קשה. במקביל, מספר הנפגעים קשה בתאונות דרכים עלה בין 2011 ו-2013 בשיעור של כ-21%. נתוני תאונות קשות זוכים לרוב להתעלמות מצד מומחי הבטיחות של הרשות, אך דווקא בגופי בטיחות מובילים באירופה מתריעים כבר תקופה ארוכה על הצורך לקבוע יעדים לאומיים ברורים להשגת שיפור גם במדד חשוב זה.
חשוב גם לזכור שמגמת השיפור עליה מצביעים ברשות אינה ייחודית לישראל: ברוב המוחלט של המדינות המפותחות ניכרת מאז תחילת שנות ה-2000 ירידה משמעותית במספר נפגעי התאונות. את עיקר השיפור נהוג לייחס לשיפורים דרמטיים בבטיחות של כלי הרכב עצמם, שמצוידים כיום במערכות שיכולות גם למנוע תאונה (למשל, מערכת בקרת יציבות – ESP) וגם במערכות שמצמצמות את נזקי התאונה (למשל – חלקים סופגי אנרגיה וכריות אוויר). אמנם יש גם מי שטוענים שאכיפה תורמת לשיפור הבטיחות, אך בעניין זה הדעות חלוקות באשר למידת התרומה.
