מעבר לים אספנות רכב זוכה כבר לא מעט עשורים לפופולריות והערכה רבה, אבל בעשור האחרון נראה כי משהו השתנה ולנוכח יותר ויותר מיליונרים עם עודף קיצוני של מזומנים, מחיריהם של רכבי האספנות מהדגמים המבוקשים הרקיעו שחקים.
בהתאם לכך רכבים אייקונים נדירים שיוצרו במהדורות מוגבלות, אשר בעבר החליפו ידיים בעבור סכומים שבקושי הצליחו לגרד רף המיליון דולרים, בעשור האחרון הכפילו, שילשו, חימשו ואף מעבר לכך את ערכם וכיום כדי להפוך לבעליהם צריכים הרבה מאוד מזומנים ביד וכבר שמענו על לא מעט מקרים בהם סכומים דמיוניים של 10, 20, 30 ואפילו כמעט 40 מיליון דולר שולמו בעבור מכונית ישנה.
המרווחים הגדולים מאותה עליית מחירים דרמטית הם כמובן אותם אספנים ותיקים שידעו לשמור את הרכבים הללו במשך זמן לא מבוטל וגם בתי המכירות הפומביות שמוכרים אותם עושים בוודאי קופה יפה, אבל באופן פרדוקסלי משהו דווקא היצרנים שאחראים לאותן אגדות מוטוריות למעשה לא הרוויחו דבר מעליית המחירים המטורפת בסצנת האספנות.
עוד ב-TheCar:
כך תבקרו במוזיאוני הרכב החשובים בעולם לגמרי בחינם
מכוניות האספנות היקרות בעולם
80 אלף מייל מסביב לעולם במכונית בת 100
עם זאת כמה יצרניות רכב החליטו לאחרונה לעשות מעשה ולנצל את הבועה שנוצרה ולשלוף מהבוידעם את התוכניות של כמה מהדגמים האייקונים שלהם ולהחזרים מהמתים לאחר עשרות שנים.
יגואר כנראה הייתה הראשונה עם 10 יחידות של המהדורה קלת משקל של ה-E טייפ, בעקבותיה אסטון מרטין החליטה להחזיר את ה-DB4 לחיים במהדורה מוגבלת של 25 יחידות, סדנת שלבי הכריזה על יצור מחודש של 50 יחידות של הAC קוברה המקורית ולאחר הצלחת ה-E טייפ המחודשת, יגואר הודיעה לאחרונה על תחיה לדגם נוסף עם 25 אקזמפלרים של ה-D טייפ משנות ה-50 שייוצרו השנה.
כעת נראה שגם פרארי, ללא ספק יצרנית הרכב האייקונית בעולם אשר דגמים קלאסיים שונים שלה מחזיקים בכמעט כל שיאי המחיר בסצנת האספנות העולמית, תצטרף לטרנד החדש ותייצר גם היא גרסאות המשך לדגמים שירדו מפס היצור לפני עשרות שנים.
אמנם בעבר נשמעו כבר ספקולציות על כוונה להחיות דגמי פרארי נדירים, אך עד כה בפרארי הקפידו להכחיש ולשלול כוונה שכזאת.
עם זאת בתערוכת ז'נבה במפגש עם עיתונאים סרג'יו מרקיונה, הבוס של פרארי והבעלים של קונצרן פיאט-קרייזלר, אישר כי משהו השתנה והחברה בהחלט שוקלת ייצורן של מכוניות המשך
"אני עדיין נאבק בראש שלי עם המונח "מכונית המשך" ולא בטוח איך בדיוק צריך לקרוא ולהתייחס למכוניות הללו, אבל בגדול התשובה היא כן – יש לנו את היכולת והפלטפורמה ואני מאמין שבשנים הקרובות נעשה משהו עם זה."
מרקיונה הסביר שהשינוי בא בעקבות מה שיגואר עשתה "כשהייתי נער קניתי E טייפ כי חשבתי שזה הרכב הכי יפה בעולם, אבל לא הצלחתי ליהנות ממנו כי הוא היה במצב רע ולא היה לי את הזמן או הכסף לתקן אותו. אני יודע שהיו המצב בסצנת האספנות הוא שונה לחלוטין ויש מכוניות שמתוחזקות במצב יותר טוב משל רכב חדש, אבל עדיין מה שהבריטים עשו עם הגרסה החדשה של ה-E טייפ הוא דבר יפה מאוד, עם זאת" מרקיונה המשיך עם עקיצה קטנה "לחיות על נכסי ותהילת העבר זה הרגל רע שכדאי להימנע ממנו"
כשנשאל איזה דגמים פרארי צפויה להחיות מרקיונה השיב "אני חושב שאם נלך על זה המכונית הראשונה תהיה ה-250 GTO מראשית שנות ה-60, זה אולי הדגם הכי אייקוני שלנו, ולכן זו משימה קשה במיוחד בה אין מקום לשום קיצורי דרך"
ה-250 GTO היא ללא ספק אחת המכוניות היפות שיוצרו אי פעם עם מנוע וי 12 חלומי מכוון לביצועים בנפח 3.0 ליטרים שהפיק 300 כ"ס. רק 39 יחידות ממנה יוצרו בעבודת יד בין השנים 1962-64 והמכוניות נמכרו כחדשות בתמורה ל-18 אלף דולרים.
בשנים הראשונות המכוניות רשמו ירידות ערך חדות ובסוף שנות ה-60, נרשמו כמה 250 GTO משומשת שהחליפו ידיים בפחות מעשרת אלפים דולרים. עם זאת, מאחר שחלק גדול מהמכוניות השתתפו במרוצים ולא כולן שרדו את השנים, ערכן של אלו ששרדו החל לעלות בצורה חדה ובסוף שנות ה-70 אקזמפלרים החליפו ידיים בסכומים של מעל ל-100 אלף דולרים, עד לסוף שנות ה-80 כבר היה מדובר בכמה מיליוני דולרים ובראשית המילניום השלישי כדי לפוך לבעליה של GTO היה צורך להיפרד מיותר מ-10 מיליון דולרים.
בשנת 2014 GTO, עם רקורד מרשים על מסלולי המרוצים והיסטורית טיפולים מושלמת, שברה את כל השיאים המוטוריים במכירות פומביות ונמכרה בעבור 38 מיליון דולרים. עם זאת השמעות מספרות על GTO אחרת אפילו יקרה יותר אחרת שנמכרה בהסכם חסוי בין שני אספנים פרטיים בתמורה ל- 52 מיליון דולר.
