שורה ראשונה תחילה
קאמיק הוא נצר ראוי למשפחת סקודה: יותר שימושי, יותר מרווח, פחות דופק חשבון למראה שלו. קבלו את מי שהמציא את קטגוריית המיני-מגה-קרוסאובר.
מי אתה סקודה קאמיק?
עד שנולדה 'סקאלה' – המכונית שהחליפה את 'ראפיד' במגוון הדגמים של סקודה – אפשר היה לחשוד שהצ'כים קצת מפגרים אחרי הנעשה בפלח השוק של מכוניות 'סופר-מיני'. לקבוצת פולקסווגן כבר היו אז את סיאט 'איביזה' המשובחת, ואת פולקסווגן פולו האיכותית, ואו-טו-טו עמדנו לקבל את אאודי A1 – כולן על בסיס גרסה מקוצרת של פלטפורמת MQB המודולרית.
רק סקודה התעקשה לייצר את 'פאביה' על בסיס פלטפורמה מיושנת, שעודכנה אמנם ב-2014 אבל שורשיה נעוצים אי שם בשנת 1999 הרחוקה.
אבל מסתבר שהצ'כים יותר חכמים ממה שחשבנו, או לכל הפחות יותר מחוברים ללקוחות ולצרכי השוק. כי מכוניות סופר מיני הן אמנם אהובות ושימושיות, אבל מי בכלל רוצה לקנות אותן כאשר כל העולם עובר לקרוסאוברים מוגבהים ומפונפנים?
אז אנשי סקודה "משכו" עוד קצת עם פאביה המזדקנת, ובמקום לפתח לה יורשת הם השקיעו את רוב משאבי הפיתוח בבניית 'סקאלה', שהיא מכונית שיצרה קטגוריה משל עצמה: "מגה-מיני". ונסביר: ראפיד, כמו פיג'ו 301 ואחרות, הייתה מכונית סופר מיני מתוחה שהתחרתה בקטגוריית "סופר-מיני פלוס" מול, למשל, יונדאי i25. 'סקאלה', לעומתן, מבוססת על פלטפורמה מודרנית עם ממדים מקוצרים – כלומר שהיא "מכונית משפחתית מוקטנת" ולא "סופר-מיני מוגדלת" ולכן ראויה לתואר "מגה-מיני".
ואיך כל זה קשור ל'קאמיק'? ובכן, בשנת 2010 המציאה ניסאן את 'ג'וק' – קרוסאובר ראוותני שהתבסס על פלטפורמת סופר-מיני, ומאז השתנה שוק הרכב ללא הכר. רוב יצרניות הרכב מיהרו לפתח מתחרים לג'וק (ולאחיו 'קפצ'ור' לבית רנו) וממש בימים אלה כבר מתאכלסת הנישה הצפופה הזאת בדור השני של צמד המייסדים (קפצ'ור יושק רשמית בפרנקפורט בעוד כשבוע, וניסאן ג'וק החדש בעוד חודשים ספורים), כמו גם בדור שני של פיג'ו 2008 (שמושק אף הוא בפרנקפורט).
'קאמיק', בתכלס, הוא גרסת קרוסאובר מוגבהת של 'סקאלה', כלומר מיני-קרוסאובר, אבל אחרי שהכתרנו את 'סקאלה' כ"מגה-מיני" מותר לומר ש'קאמיק' הוא בעצם מיני-מגה-קרוסאובר – כלומר שמראש הוא נולד עם יתרון גודל על-פני רוב מתחריו לקטגוריה (אבל לא על-פני כולם).
כאמור, התחרות בפלח השוק של מיני-קרוסאוברים עזה מאד, ואפשר לחלק אותה לשלושה חלקים: מוצרים "ותיקים" כמו פיאט 500X, ג'יפ רנגייד והונדה CH-R, מוצרים חדשים שמבוססים על פלטפורמת סופר מיני רגילה, בהם סיאט 'ארונה', סיטרואן C3 איירקרוס ותאומו אופל קרוסלנד, קיה סטוניק, מאזדה CX-3, סוזוקי ויטארה, ושברולט טראקס, ומעט מוצרים חדשים שמבוססים על פלטפורמה מוארכת, בהם טויוטה C-HR ויונדאי קונה.
קאמיק, למשל, מבוסס על גרסה מוארכת של פלטפורמת MQB-A0, וזה אומר שבסיס הגלגלים שלו ארוך ב-8.5 ס"מ משמעותיים מזה של סיאט ארונה, והוא גם ארוך ממנה ב-10.3 ס"מ ורחב ממנה ב-1.3 ס"מ. בסיס הגלגלים של קאמיק ארוך גם מזה של טויוטה C-HR ושל יונדאי קונה, אם כי מבחינת האורך הוא נמצא במקום טוב בין שני אלה.
אנחנו הוזמנו על-ידי יבואני סקודה להשקה הבינלאומית של 'קאמיק', שנערכה בחבל אלזס שבצרפת, והשאלה הראשונה ששאלנו את הצ'כים היא מה זה "קאמיק", ובעיקר למה הם התעקשו לקרוא באותו השם גם לדגם החדש, שמיוצר על-ידם במפעל המרכזי שלהם בצ'כיה, וגם לדגם דומה שמיוצר בסין על גבי פלטפורמה מיושנת יותר.
התשובה של אנשי סקודה היא שגם בסין וגם בשאר העולם 'קאמיק' יהיה "דגם הכניסה" לעולם הקרוסאוברים שלהם, ושהם רצו לשמור על אחידות בשם. זה כמובן עורר את השאלה המתבקשת הבאה, שהיא מדוע לא להשתמש בשם הדגם המוצלח והמצליח 'יטי' – שהרי 'קאמיק' האירופאי דומה בממדיו ל'יטי' החביב זכרו לברכה. התשובה שלהם – תאהבו אותה או לא – היא שבסקודה רוצים שהשמות של כל הקרוסאוברים שלהם יתחילו ב-K. או קי.
עיצוב, מיצוב
'קאמיק' מעוצב כמו שני "אחיו" הגדולים, קודיאק וקארוק, ולמרבה הצער זאת לא ממש מחמאה. לא ברור מה עבר בראש של אנשי קבוצת פולקסווגן – מסיאט ועד סקודה דרך פולקסווגן, אבל בשונה מחלק ממתחריהם – שהתאמצו לעצב כלי רכב מאד ייחודיים ומעניינים עיצובית – אנשי פולקסווגן הצליחו לשחרר לשוק שורת קופסאות חסרות חן, וזה דווקא בקטגוריית הקרוסאוברים שבה עיצוב מובחן, אישיות, אפילו בולטות – הן התכונות הנחוצות ביותר.
מצד שני, ייתכן שגם כאן אנחנו טועים: העובדה היא שהמוצרים ה"משעממים" של סקודה, אלה שנראים כאילו שצויירו בידי מעצבים מאד מאד עייפים – מוכרים לא רע בכלל, ולא רק בישראל. המסקנה הסבירה היא שגם בפלח השוק של קרוסאוברים יש כנראה מספיק לקוחות שמחפשים מוצרים שימושיים, ואולי אפילו מבקשים דווקא שלא לבלוט יותר מידי. במקרה של 'קאמיק' סקודה תזדקק בדיוק ללקוחות האלה מכיוון שהפרופורציות שלו נמוכות, והוא נראה יותר כמו סטיישן מאשר כמו "ג'יפון" מוגבה.
נקודת האור היחידה בעיצוב של קאמיק, תרתי משמע, היא שתי ה"גבות" שנמתחות מעל לפנסים ראשיים קטנים ונאים: אלה שתי שורות של פנסי LED לתאורת יום קבועה. העיצוב הזה אמנם שובר קצת את הפרצוף חמור הסבר של מי שאמור היה להיות כלי עליז ומשעשע, אבל ראשית לכל זה מזכיר לי יותר מידי את מה שסיטרואן כבר עשתה מזמן עם קקטוס ולאחר מכן עם C3, וחוצמזה זה לא מספיק כדי לשבור את השיממון הכללי. אבל אחרי שכל זה נאמר – 'קאמיק' הוא בדיוק המוצר הנכון בזמן הנכון מפני ש"זה מה שהולך היום".
שאלה מרתקת, שתיגזר בחודשים הבאים מן התמחור של סקודה בישראל ומן התפישה של היצרנית, היא כיצד ימוצב 'קאמיק' בשוק שלנו. לצורך זה כדאי אולי לראות מה עשתה 'ארונה' ל'איביזה' – מי שהייתה להיט המכירות של סיאט בישראל מאז ומעולם. במחצית הראשונה של 2019 נמכרו בישראל יותר 'ארונה' (1,834) מאשר 'איביזה' (1,254). זאת למרות ש'איביזה' היא מכונית הסופר מיני הטובה ביותר בישראל, ואילו ארונה מתמודדת בפלח השוק הצפוף והגדוש שתואר כאן לפני רגע. המסקנה פשוטה: "העם" מצביע ברגליים, נוטש את פלח הסופר מיני ועובר למיני-קרוסאוברים.
אגב, המקרה של סקודה שונה מזה של סיאט, גם מפני שפאביה, מכונית שקצרה אי אילו רגעי תהילה בשנים האחרונות, ממילא ירדה כבר מן הזירה (כ-700 יחידות בחצי שנה), ובעיקר מכיוון שסקודה צריכה להתמודד עם מיקום נכון של 'סקאלה' החדשה, אשר ככל הנראה תעשה את רוב הונה בשוק המוסדי.
עיצוב פנים, שימושיות
"הקוד הגנטי" של הצ'כים – זה שתורם להרבה מאד ניצחונות שלהם במבחנים השוואתיים אצלנו – הוא בניית דגמים שממדיהם ממוקמים במחצית הדרך בין הקטגוריה שבה הם מתמודדים לבין קטגורית גודל גדולה ויקרה יותר. במילים אחרות, רוב דגמי סקודה נבדלים בכך שהם מציעים יותר מרחב פנימי, יותר נפח אחסון, ולרוב גם יותר אבזור ופינוקים, מאשר המתחרים הישירים שלהם. 'קאמיק', אם לומר את זה בפשטות, הוא בן נאמן ל-DNA המשפחתי: זה המיני-קרוסאובר המרווח והנוח ביותר בקטגוריה שלו, נכון להיום.
מעצבי הפנים של סקודה בפרט, ושל קבוצת פולקסווגן בכלל, יודעים ליצור סביבות נהג מאד פשוטות, ברורות, עם ארגונומיה טובה, כאלה שתיכף ומיד מרגישים בהן כמו בבית. גם קאמיק התברך בעיצוב פנים נעים ואיכותי מאד ביחס לקטגוריה ולמתחרים הישירים שלו.
באופן טבעי, סקודה שלחה למבחן את הכלים ברמות הגימור הגבוהות ביותר שלהם, ולאו דווקא את אלה שיהיו פופולריות בישראל (נראה, תלוי במחירים). מבחינה זאת מוקדם עדיין להקיש מן המכוניות שבהן נהגנו על אלה שיוצעו אצלנו. לדוגמא, מכוניות המבחן צוידו בדלת אחורית נפתחת חשמלית (תכונה בלעדית לקטגוריה הזאת כרגע), כוונון חשמלי למושבים הקדמיים, מסך מגע מרכזי גדול במיוחד, ריפודי עור לחלק ממכוניות המבחן ומושבי ספורט לחלק אחר, ואבזור בטיחותי מלא. מכוניות המבחן צוידו גם בגג שמש גדול, שאטימת האור שלו לא מדהימה. לישראלים עדיף להימנע מתוספת כזאת היות שהגג יתקשה מאד להתמודד עם שמש ישראלית ויחדיר פנימה יותר מידי חום.
מעצבי סקודה בנו את סביבת הנהג עם קצת יותר מידי סוגי פלסטיק, אולי כדי לתרום לתחושת העושר והיוקרה. זה עובד, אבל נראה לי שבמקרה הזה "כל המוסיף גורע". עם זאת, באופן כללי איכות ההרכבה גבוהה מאד, וגם החומרים – לפחות בחלקים שנראים לעין – איכותיים למדי. פה ושם נשמעו קצת רשרושים וקירקושים אבל כנראה צריך ליחס אותם לכך שמכוניות המבחן הן גרסאות טרום ייצור.
לוח השעונים, ברמת האבזור שעליה נהגנו, הוא וירטואלי (מסך שעליו מוצגות תצוגות מתחלפות לפי בחירת הנהג), אבל אני לא אוהב את הטיפוגרפיה שלו, וגם לא את עיצוב מדי הדלק וחום המנוע שמצדדיו. גם מיקומם הנמוך מידי של פתחי המיזוג אינו חכם או יעיל במיוחד.
במרכז הקונסולה מוצב מסך מגע גדול שדרכו מבוצעות רוב פעולות התפעול של מערכות המכונית. מתגים פיזיים – למעט אלה שעל גלגל ההגה, שולטים רק בטמפרטורה של בקרת האקלים, ואפילו לא בעוצמת המיזוג. אנחנו לא מחסידי שיטת התפעול דרך מסכים, ולדעתנו טוב היה לו לכל הפחות היו משאירים לנו כמה כפתורים פיזיים לפונקציות העיקריות. עם זאת, כפתור שליטה בעוצמת השמע ממוקם ממילא על החישור השמאלי שעל ההגה, כך שזאת חצי צרה.
מושב הנהג נוח מאד ומתכוונן לתנוחת נהיגה מצוינת, ובעיקר ראוי לציין את מושבי הספורט (בתוספת תשלום) המעולים שעוטפים את הנהג היטב ומעגנים אותו למקום. חבל רק שמדרך רגל שמאל קטן, ושהעיצוב שלו לא טוב. גם סידור תאי האחסון סביב הנהג אינו להיט: יש אמנם מקום מוצלח לטעינה אלחוטית של טלפון נייד, אבל תא החפצים הסגור קטן מידי וממוקם יותר מידי מאחור. בין המושבים יש רק מחזיק כוסות אחד, שגם הוא ממוקם יותר מידי מאחור.
אנשי סקודה, וככל הנראה אנשי הקבוצה כולה, בחרו לסלק מן המכונית את שקעי ה-USB הרגילים (טיפוס A) ולמקם שני שקעי USB-C מלפנים ושניים נוספים מאחור. נכון אמנם שכדי להתרגל לזה צריך בסך הכל לרכוש כבל מתאים, אבל נראה שהיה מקום להשאיר לעת עתה לכל הפחות שני שקעים מן הטיפוס המוכר והשגרתי.
ליושבים מלפנים יש שפע של מרחב כתפיים וראש. המושב עצמו תומך היטב, ורק חבל שלכף רגל שמאל אין מספיק מרחב. אפשר היה גם לצפות למעט יותר נפח בתאי אחסון סביב הנהג.
המצב במושב האחורי מעולה, וממש כפי שהצ'כים מבטיחים – הוא באמת טוב יותר מאשר בכל כלי אחר בקטגוריה. המושב גבוה ומספק תמיכה מעולה, מרחב הראש מצוין למרות שחלק ממנו נפגע בגלל גג השמש המיותר, שני מבוגרים ישבו מאחור בנוחות רבה, ואפילו שלושה מבוגרים ימצאו שמצב הכתפיים שלהם סביר ומרחב הרגליים טוב מאד.
בסיס הגלגלים הארוך מנוצל היטב לתועלת הנוסעים ברכב, אבל מהנדסי סקודה בחרו להקריב לטובת הנוסעים חלק מנפח האחסון בתא המטען. המצב שם טוב בסך הכל, בעיקר בזכות מפתח רחב וזווית פתיחה טובה של הדלת האחורית, אבל הנפח הכולל קצת מאכזב – רק 400 ליטרים – וזה פחות מכפי שהורגלנו לקבל מסקודה.
התנהגות כביש, נוחות
את ההפתעה החיובית הגדולה ביותר רושם קאמיק בסעיף התנהגות הכביש. ככלל, אם היו מכניסים אותנו לקאמיק עם עיניים עצומות ומאפשרים לנו לחוות נהיגה – אין שום סיכוי בעולם שלא היינו מזהים שאנחנו נוהגים בסקודה. ממש כמו בקארוק או באוקטביה, גם קאמיק יוצר תחושת פשרה אופטימלית בין קצב גלגול הגוף והעברות המשקל לבין ספיגת מהמורות ונוחות כוללת.
מכוניות המבחן צוידו במערכת אופציונלית לבחירת אופי השיכוך של המתלה האחורי, ואותה מערכת מדגדגת גם למנוע, להגברת ההיגוי ולתיבת ההילוכים ומאפשרת לבחור בין אופי "רגוע" ל"ספורטיבי". באף אחד מן המצבים לא מתקבלת תחושה "רגועה" או "ספורטיבית" לגמרי, אבל בכל המצבים מתקבלת התנהגות כביש מפתיעה לטובה, ואפילו מהנה.
למען הגילוי הנאות – אני מאד אוהב לנהוג במכוניות סופר-מיני קטנות ותזזיתיות ולכן קצת התאבלתי על מותו בטרם עת של פלח השוק הזה. 'קאמיק' החזיר לי את החיוך מכיוון שהוא בהחלט משמר את תחושת הכיף של נהיגה במכונית קטנה שמגיבה היטב, ולא סובל מתחושת גלגול הגוף המוגזמת של קרוסאוברים מוגבהים. המצב אמנם לא מושלם – ההיגוי חסר משוב והוא קצת קל מידי במצב ה"רגוע" וקצת כבד מידי במצב "ספורט" – אבל מנגד הוא מאד מדויק והמכונית מגיבה בשמחה לכל פקודה.
התחושה הראשונית מעט קשיחה וקופצנית, אבל מהר מאד מסתבר שמהמורות משמעותיות וחריצים רחבים נבלעים בקלילות, כמעט ללא זעזועי משנה, ואילו זויות הגלגול נותרות מתונות מאד לכל אורך הדרך. על אף שזאת לא "מכונית לנהג" וגם לא אחת שמתיימרת להיות כזאת, 'קאמיק' לא התגלתה כמכונית "משעממת" אלא ככזאת שאפשר אפילו ליהנות איתה.
לקאמיק יש מרווח גחון גבוה יחסית למקובל כמעט 19 ס"מ, מה שעושה אותו שני רק לדגמים של סובארו, ולמרות שמדובר בכלי שמיוצר אך ורק עם הנעה קדמית, ולכן אין לו סיכוי מול סובארו, עם מעט מיגון הוא בהחלט יכול לשמש את מי שנוהג לנהוג על שבילים כבושים בשטח.
תחום נוסף שבו 'קאמיק' ממש מפתיע לטובה הוא שיכוך הרעשים. מהנדסי סקודה בנו מכונית שמשככת לחלוטין את רעשי המנוע (למעט כאשר הוא ממש ממש מתאמץ), בולעת את רעשי הדרך והצמיגים, וגם את רוב רעש הרוח – ובסך הכל יוצרת תחושה שקטה ונעימה מאד בתוך התא.
מנוע, ביצועים
מנוע הטורבו-בנזין התלת צילינדרי בנפח 1.0 ליטר הפך ככל הנראה להיות הנפוץ ביותר בקרב הדגמי העממיים של קבוצת פולקסווגן, ונדמה שכבר פגשנו גרסה כזאת או אחרת שלו כמעט בכל דגמי סקודה, סיאט ופולקסווגן. ב'קאמיק' הוא מספק 115 כ"ס וכ-21 קג"מ של מומנט, שאותם הוא מעביר דרך תיבת הילוכים רובוטית בעלת מצמד כפול עם 7 יחסי העברה. העברות ההילוכים חלקות מאד, עם נטייה ברורה להעלות הילוכים מהירה מידי כדי לחסוך בדלק.
ברוב מצבי הנסיעה המנוע מתפקד היטב, ולמרות שזה לא המנוע שהייתם בוחרים כדי להעמיס ברכב את כל המשפחה ולצאת איתה לדהירה בכביש הררי – הוא בהחלט "מספק את הסחורה" ומאפשר נהיגה חלקה ונעימה במהירויות של כבישים מהירים. אגב, לדעתי זה מנוע שעשה עבודה טובה גם ב'קארוק', אלא ששם בחרו היצרנית והיבואנית להסיר אותו מן ההיצע – אולי כדי לפנות ל'קאמיק' מקום במחירון.
מגבלת הכח של המנוע הורגשה בעת נהיגה מאד מהירה על כבישים הרריים, בעיקר בשלב הטיפוס כמובן ויציאה מפניות, אבל סביר שרוב הלקוחות הישראלים לא יוכלו ליהנות מן האפשרות הזאת בארץ, ולכן המנוע יספק אותם. מבחר המנועים שסקודה תציע עם קאמיק כולל גם את הטורבו-בנזין 1.5 ליטר ואולי אולי גם את ה-1.6 טורבו-דיזל, למרות שבקטגוריה הזאת אין למנוע הזה יותר מידי ביקוש.
בטיחות, אבזור
צריך להניח שכמיטב המסורת של היבואנית לישראל – סקודה תשווק אצלנו עם כל ציוד הבטיחות הנחוץ, כלומר בלימה אוטונומית, התראת סטייה מנתיב נסיעה עם היגוי אקטיבי, התרעת עייפות נהג, זיהוי תמרורים וכיוצ"ב. גם מבחינת הבטיחות הפאסיבית הכל צפוי – קאמיק קיבל ציון מרבי של 5 כוכבים במבחני EuroNCAP עם 92% בהגנה על הנהג והנוסע לצידו, 77% בהגנה על ילדים במושבי סטיחות, ו(רק) 54% בסעיף אבזור הבטיחות – אבל זה בגלל שבחלק מן השווקים באירופה הוא יימכר עם פחות מערכות בטיחות מכפי שצפויות להימכר אצלנו.
אחד הגימיקים של סקודה, תחת הסיסמא "פשוט חכם" הם כל מיני שמונצעס שנועדו לעשות את החיים קלים יותר, בעיקר למי שחי במדינות גשומות ומושלגות, וגם עם קאמיק מוצעים מגרד קרח ומאורה בילט-אין למטריה קטנה, שזה נחמד אבל לא משהו מעניין לישראל.
לעומת זאת, סקודה "נטלה" מאאודי את מאותתי ה-LED האקטיביים שמוסיפים קצת צבע ודרמה ומשדרגים את תחושת היוקרה של קאמיק, כך שבכל פעם שתאותתו לפני פניה תיצרו סביבכם אפקט 'וואו' ךא אופייני למכונית בגודל הזה. למרות הביקורת שלי על מיעוט מקום האחסון ליד הנהג – יש מקום נוח להניח בו את מפתח ההתנעה (לגרסאות ההתנעה ללא מפתח) ותא הכפות ענק ומקורר. כמו בדגמים אחרים של סקודה, גם לקאמיק יש את הגימיק הנחמד של דשים שנשלפים מן הדלתות כדי להגן עליהן ועל מכוניות שכנות בעת פתיחת דלת בחניות צפופות.
שורה תחתונה
קאמיק סובל מאותה בעיה של שני אחיו הגדולים, קודיאקא וקארוק: הוא אנמי וחסר ייחוד והעיצוב שלו משעמם וקר. תכל'ס, זה לא מנע משני האחים להפוך ללהיט מכירות, גם בישראל, כך שבסיכום החצי שנתי מכרו שני הדגמים האלה יותר כלים מכל דגמי ה"נוסעים" של סקודה (פאביה, ראפיד, אוקטביה וסופרב יחד).
לזכותו של קאמיק עומדת בראש ובראשונה רמת שימושיות גבוהה בהרבה מן המקובל בקטגוריה הזאת – בעיקר בכל מה שקשור למרחב הפנימי ולאפשרויות השימוש. בנוסף, זה כלי נוח למדי – למרות תחושת הקשיחות של המתלים, שקט, זריז, איכותי ומתקדם – כזה שמסתכל לכל המתחרים שלו בלבן של הפנסים בלי למצמץ בכלל. ההפתעה הגדולה, והמלהיבה מבחינתי, היא שקאמיק מחייה את תחושת הנהיגה הכייפית במכונית סופר-מיני, ויחד עם זאת מציע מרחב פנימי ושימשיות של "משפחתית" קומפקטית.
קאמיק צפוי להגיע אל אולמות התצוגה בישראל בתחילת השנה הבאה, ולא פלא שהיבואנית לא ממהרת עדיין לספר כמה הוא יעלה. צריך להניח שהמחיר שלו יהיה דומה לכל הדגמים המתחרים שנזכרו לעיל, ולקוות שבתמורה הוא יציע רמה מכובדת יותר של אבזור.
